פינת "תמונה>>סיפור"

[הייזל]

פינת "תמונה>>סיפור"

התמונה הקודמת היתה מסובכת, מודה. פשוט התאהבתי בה והיא אפילו על המסך שלי. היום משהו פשוט יותר.

 

[הלדין]

חור היעל

להווי ידוע לכם על עברי כמדריך בנגב ועל הרפתקאותיי רבות העזוז עם תיירים מעוטי מוחין המאמינים לכל שטות ועם חיות פרא מזות דם. עליי להודות כי אני עצמי הייתי רוצה לפגוש את המדריך הזה אבל עתה אספר על משהו שקרה לי בימיי כמדריך בנגב. באותו זמן הדרכתי חבורת תיכוניסטים עם מורה בשם רות שעישנה בשרשרת למרות שניסיתי להסביר לה שזה בניגוד לחוקי השמורה. עשינו את המסלול הרגיל כאשר אחד התלמידים ראה יעל. כולכם ראיתם יעל פעם או פעמיים על מרקעי הקולנוע. יעל הוא תופעה ראויה לציון. איכשהו מצאתי את עצמי מוביל את הקבוצה למרדף אחרי היעל עד המערה שבה הוא נעלם לנו. אמרתי לקבוצה שלי לשלוף פנסים ואז לעקוב אחריי לתוך המערה. בדיוק באותו רגע, שלפה רות סיגריה חדשה מהקופסה. "אנחנו עומדים להיכנס למערה" אמרתי ופסעתי ראשון לתוך המערה... ומצאתי את עצמי עומד בעינה של סופת שלגים מול חבורת יצורים מסומרטטים ומבחילים שהאל יעזור לי ולא איתקל בהם שוב. הקבוצה שלי הופיעה גם היא. "איפה היעל?" שאל התלמיד, נראה לי שזה היה התלמיד שראה ראשון את היעל. המנהיג של היצורים האלה אמר משהו בלשונו המבחילה וראיתי אלות וחניתות מוצאות לאחר כבוד. היינו בלבה של סופת שלגים, אני מזכיר לכם, ועומדים מול חבורת יצורים מבחילים דוברי לשון כלשהי שלא היו לנו מושג בה. "איפהיעל!" קרא המנהיג והם תקפו. הדבר האחרון שאני זוכר הוא אלה כבדה שהוטחה בגולגולתי. התעוררתי עטוף בבגדים מוזרים מתחת לאדמה כאשר חברי הקבוצה שלי מצויים מסביבי בשלבים שונים של התאוששות ואת רות לא ראיתי. לא היה פה שום ריח של סיגריות וידעתי שהם בכלל לא שמו אותה איתנו. אני רתמתי את כל הכשרתי(מימי צה"ל, כמובן. אין שום דבר בהכשרה שלי כמדריך, למקרה שמפלצות יכלאו אותי במאורה שלהם) והתחלתי לסקור את הסביבה שאליה נקלעתי. מרחוק ראיתי ניצנוץ קר של פלדה ומלמעלה ראיתי טיפטוף קל של מים. "אוסטרובסקי, לך לשם," הצבעתי לעבר הפלדה, "וראה מה זה, בבקשה?". תלמיד זה חזר במהירות ואמר: "זהו שער ולידו מפלצת מהסוג שראינו קודם. שמעתי אותו ממלמל לעצמו אבל לא הבנתי כלום. זה בסדר, המדריך?". אמרתי לו שזה בסדר. בכן, איך יצאנו משם, אתם שואלים? פשוט דפקנו על השער וצרחנו בקול. השומר המבוהל פתח את השער ונמלט. אחר כך, החלטתי לחפש את רות.("חילצת את התלמידים אבל לא חילצת את המורה, לא יפה, אתה מפוטר!") עד מהרה הגיע אלינו ריח של סיגריות. מצאנו אותה באולם בעל תקרה נמוכה ובקירות היו מותקנים לפידים בוערים. מנהיג המפלצות ריחרח את האוויר כל הזמן ומישש את עורה כאילו לא האמין במה שעמד לנגד עיניו וראינו גם כמה מפלצות אחרות. לבטח אתם שואלים מדוע לא נתקלנו במפלצות אחרות בדרכנו? כבר הסברתי שהיצורים האלה מצחינים ועד מהרה למדנו לזהות את ריחם ולירחק מהם. איך הוצאנו אותה? למען האמת, שקלתי להשאיר אותה עם המפלצת אבל אני כמובן לא יכולתי לסכן את העבודה שלי בגלל טינה אישית. בדקנו את הפנסים. כן, הם השאירו אותנו עם כל החפצים ואפילו הואילו לכבות את הפנסים. האל יודע איך הבינו כיצד עושים את זה. "פנס, שלוף!" אמרתי. הארנו לתוך האולם. "יאבהיעל!" צרחו המפלצות וברחו, לפחות רובן. המנהיג נשאר וכן החבורה שלו. "רות?" שאלתי "למה הוא לא מפחד מאור הפנסים?". היא סיימה את הסיגריה שלה וענתה: "אחרי שהוא שיחק איתם כל כך הרבה, הוא כבר רגיל להם". היה בקולה נימה שלא מצאה חן בעיניי. מה היא חושבת לעצמה? אני מסכן את חיי, את חיי התלמידים שלה, כדי לחלץ אותה והיא מצחקקת לה? "אני מבין" אמר המנהיג בעברית משובשת. "רות?" שאלתי. "הצלחתי ללמד אותו עברית. אחרי הכל, אני גם מורה ללשון" אמרה בגאווה. "אבל אנחנו פה רק כמה שעות" אמרתי. ביססתי את הנחתי על הקיבה שלי שעדיין לא קירקרה. "כמה שבועות" אמרה רות "והמנהיג סיפר לי שמפעם לפעם מגיעות חבורות כמונו. הם כולאים במאורה ומקריבים חלק מהם לאלה שלהם ואת האחרים הם מוכרים לאחרים בעלי עור התולעת". "אנחנו צריכים לזוז" אמרתי. "לא" אמר המנהיג "נשאר פה". בחיי, רק על העבודה שלי חשבתי, כאשר ניסיתי להסביר למנהיג את המציאות שלנו על רקע הרעש שעשו המפלצות שלו והתלמידים בקבוצה שלי. הוא לא השתכנע. "נשאר פה" אמר המנהיג "רגע". אחד המפלצות הופיעה בפתח האולם ואמרה משהו. "סופה" אמר המנהיג "סופה נוספת. אתם ללכת, היא לישאר". התנצלתי ותפסתי את רות בכוח לפני שהמנהיג תפס מה קורה ורצנו עד שהגענו למקום בו הגענו ומצאנו את עצמנו עומדים ליד המערה והסביבה מלאה בחיילים. "אלוהים," אמר לי הבוס כאשר זומנתי למשרדו "אתה בצרות. אולי חילצת את העלמה במצוקה, אבל לא ככה חושבת העלמה. היא הגישה תלונה עליך, למצער עליי להשעות אותך מתפקידך עד שכל זה יוסדר". וכך הגעתי הנה. היא הפסידה כמובן, הרי מי יאמין לסיפור שלה?

 

[Lu Tze]

יפה.

זה אומנם לא הסיגנון שלי, אבל לך בטח לא אכפת מה הסיגנון שלי. הרעיון די מקורי ודרך הביצוע ממש טוב. יש לי רק כמה בעיות: הראשונה זה כשכתבת "המנהיג של היצורים האלה.." לא הסברת איך הוא הבין מי המנהיג. ודבר שני זה שהשומר נבהל. אם מגיעים אליהם מדי פעם חבר´ה כמו אלה להמ הוא נבהל? ודבר אחרון זה שלא נראה לי ששום יצור שחי במערה לא יכול ללמוד שפה חדשה תוך כמה שבועות. אבל חוץ מזה סיפור ממש טוב.

 

[הלדין]

הסבר

קודם כל, זה פשוט. עליך להבין שהוא מספר את זה מנקודת מבט של "אחרי", כעת הוא יודע מי הוא המנהיג, כמובן שבזמן המאורעות, הוא לא הבין מי הוא המנהיג. שנית, מנהיג המפלצות אינו בהמה מטופשת אלא די ממולח ואפילו כך הוא עדיין לא למד לדבר היטב בשפה שלנו. רות היא מורה ללשון ואם היא יכולה ללמד בהצלחה כיתה מלאה בתלמידים ישראליים, היא בטח יכולה ללמד תלמיד אחד, נבון מאד ומעוניין מאד ללמוד. כל הסיפור הזה מסופר מנקודת מבטו של המדריך והוא הרי לא יודע פרטים רבים על מה שקרה בעצם. הוא מספר להם על מה שקרה למעשה ועונה על שאלות. למה השומר נתן להם לצאת? זו הייתה הפעם הראשונה שלו כשומר והם עשו רעש איום ונורא, כמו שישראלים יודעים לעשות, והדבר החשוב ביותר הוא הפנסים. היצורים האלה לא ראו פנסים קודם לכן מכיוון שכל הקבוצות הקודמות הגיעו מנקודות שונות בכדור הארץ שלא בהכרח היו נראו כמו המערה. יצור שחי באפילה חלקית ויראה לפניו הבזק אור של פנס, ייבהל למעשה. למה, אם כן, פתח את השער? השאלה היא אם הוא היה נעול מקודם. המנהיג תכנן לשלוח אותם בחזרה הביתה כטובה לרות ולא ראה לנכון להורות שינעלו את השער שהרי זו טירחה מיותרת לשמור על אנשים שעוד מעט יוחזרו לעולמם.

 

[Lu Tze]

או קיי

רק כדאי לך להוסיף את זה בסיפור עצמו. זה הרעיון של הפורום, לשפר את הסיפור. אה, מורות ללשון לא מלמדות לשון לכשעצמו, הן מלמדות תחביר ודברים כאלה אבל עזוב, זה לא כל כך משנה, אני מניח שתוך כמה שבועות מישהו יכול ללמוד כמה מילים לתקשורת בסיסית. ושוב, סיפור יפה.