רגע לא נעים
הרגשתי ממש כמו דביל, אבל מה עוד יכולתי לעשות? עצרתי את הרכב ליד המתקן המוזר וכחכחתי בגרוני. "אה, סליחה?" עברו מספר שניות, אך לבסוף הוא הגיב. =אה, אה, כן?...= "אתה יודע אולי-" =אתה... אתה צורת חיים תבונית??= "אה, כן." =באמת?!= (אוהו, לא כל זה שוב פעם.) "כן, באמת. תשמע-" =אני המום!= מרתק. "אולי אתה יכול לכוון אותי אל עבר-" =אתה זקוק לעזרה?!= "כן." =ממני?!= "אני לא רואה כאן אף אחד אחר, נכון? אנחנו קצת באמצע שום מקום." =אבל עם כלי הרכב הזה בוודאי תוכל לעבור מאות אלפי-= "תתפלא, אבל הוא לא משהו." =וואו. אני לא מאמין. אני ממש מדבר לחיזר!= "כן, גם אני, ובינתיים אני לא מתלהב במיוחד. אדוני, תקשיב לי בבקשה!" =כן כן, כמובן.= "אתה יודע אולי איפה אפשר למצוא כאן בסביבה את מקדש האור הנצחי?" =בוודאי! בדיוק עברנו לידו לפני כמה שעות. הוא קצת מזרחה מכאן.= "אה, תודה רבה. דרך אגב, לאן אתם?" =התכנסנו כמה משפחות לטיול צלחות מעופפות להרי הגליל העליון. יש שם כמה זרמי אוויר קשים במיוחד למעבר.= "נחמד מאוד. פיקניק?" =כן כן. גם קצת קאמפינג. אנחנו נשארים שם ללילה.= "אה, מצויין. טוב, שוב תודה, ותהנו לכם." =להתראות חייזר! היה שלום! בהצלחה בדרכך!= הפנתי את הקאנו שלי מזרחה והתחלתי לחתור. הוא אמר "כמה שעות"? הא, עם הקאנו שלי אני יכול לעשות את זה בחצי שעה. חייזרים פרימיטיביים.
