אלונית 2006
New member
פיקזוי../images/Emo15.gif
שם:היפיפייה הנרדמת פאנדום: בליץ' עם AU ל... ניחשתם נכון- היפיפייה הנרדמת^.^ שיפ: היטסוגאיה/ הינאמורי ג'אנר: הומור, טיפה אנגסט, רומנטיקה, הזיות. בעיקר הזיות. הערה: הפיק הזה לא עבר ביטוא. כי ביטוא הורס את ההזיות. פעם אחת, רחוק רחוק מכאן, הייתה ממלכה. במרכז הממלכה עמדה טירה גדולה ובה ישבו מלך ומלכה. הם היו אהובים על העם ומלכו בצדק וברחמים (אפילו שלמלך הייתה נטייה קלה להיראות מעט מפחיד לפעמים). רק דבר אחד חסר בחייהם- ילד ויורש עצר. השנים חלפו עברו אבל ילד לא נולד להם. מיואשים- הם פנו לפיה הטובה אונהנה- בבקשה לעזרה. אונהנה טובת הלב שלחה את העוזרת שלה- איסנה ואת המשרת שלה- האנאטרו- לכוון את המלך והמלכה לעבר מעינות הנצח. אונהנה נתנה להם זרע של עץ אפרסקים ואמרה להם לשתול אותו ליד המעיין לפי הנחיותיהם של עוזרתה והמשרת. עוד סיפרה להם שאם יקראו לילדם בשם העץ- יהיה הילד עז כמותו ויאריך ימים כמותו, אם יקראו לילד על שם הפריחה- יהיה הילד יפה כפריחה אך משך חייו יהיה קצר כמוה, ואם יקראו לילד על שם הפרי יהיה מתוק ויפה כפרי ומשך חייו יקבע רק על ידי הגורל. המלך והמלכה הסכימו לכך, ועטו על שכמותיהם גלימות מסע פשוטות. הם הלכו זמן מה בשבילים שלא העלו על דעתם כשהמשרת מטאטא את עקבותיהם במיומנות במטאטא הקסום שלו- ג'ימי. "הנה" אמרה העוזרת והסיטה שיח "הגענו". "זה כל כך יפה!" אמרה המלכה והביטה בהתפעלות במחזה הנפלא שנגלה לעינייה. מימיו הזוהרים של המעיין הזך שטפו בעדנה, ועל הגדה היו עצים רבים- בפריחת אביב נצחית. "באו לכאן- הוד מלכותכם" פנה אליהם המשרת ואז פנה אל המטאטא "אתה יודע את העבודה- תמשיך אני חוזר אליך עוד רגע ג'ימי". כמה הופתעו המלך והמלכה כאשר ראו את המטאטא משתחווה ומתחיל לטאטא במרץ בעצמו ללא כל עזרה מאדונו. "ילד טוב ג'ימי" שיבח אותו המשרת ואז כרע על ברכיו וחפר גומה. "הניחו פה את הזרע שקיבלתם הוד מלכותכם" ביקש מהם "איסנה סאמה תמשיך מפה- אני אחזור לג'ימי. סלחו לי הוד מלכותכם בבקשה" "כסו אותו- הוד מלכותכם" ביקשה העוזרת בטון של אומנת ותיקה המדריכה אם חדשה כיצד לטפל בתינוקה הרך "שלא יתקרר." ואכן- כרעה המלכה על ברכיה וכיסתה את הזרע הקטן בעדינות באדמה תחוחה וחמימה. "שרי לו שיר ערש" ביקשה העוזרת " טפלי בו כאילו היה תינוקך". ואכן- פצחה המלכה פיה ושרה שיר ערש לזרע. האדמה החלה לזהור והזרע נבט, ואז התחיל להצמיח עלים- וגבה ככול ששירתה של המלכה נמשכה- עד שלבסוף עמד לפניהם עץ אפרסק במלוא פריחתו הריחנית והמעודנת. "ומה עכשיו?" שאל המלך בסקנות. "בחרו את השם. זכרו- הילד יקבל את תכונת השם." אמרה איסנה "בחרו בתבונה". "איני מחבבת את ההגיה של שם העץ" אמרה המלכה "ושם הפריחה יגרום שילדינו יחיה חיים קצרים. אם כך הבא נקרא לילדנו על שם הפרי- שיהיה נתון לגורלו שלו בלבד" וכך הוחלט, כעבור שנה נולדה בארמון תינוקת יפיפייה- שיועדה לקבל את השם מומו הינאמורי. חגיגה גדולה הייתה אמורה להיערך ביום שבו תקבל התינוקת הצוחקת והחמודה את שמה. לסנדקים מונו לה הפיה הטובה אונהנה, עוזרתה איסנה ומשרתה האנאטרו. מלבדם- הוזמנו כל האצילים וכל בעלי המשרות החשובות לחגיגת המלך והמלכה. "התינוקת הזו יועדה לגדולות" אמרה אונהנה "טוב ליבה השופע יהיה לה לעזר". "תינוקת זו תבורך בעוז רוח ובנאמנות" הוסיפה איסנה "יופיה ישפע כטוב ליבה" אך כשניגשו האנאטרו וג'ימי לעבר העריסה הופיע המכשף הנורא והחייכן גין. חצי מהבנות התעלפו ברגע שראוהו- גין החייכן היה מכשף מרושע- אבל לא הייתה נערה שתוכל לעמוד בפני עינייו האדומות- ארגמניות שמבטן מסתורי ובפני שיערו הלבן- כסוף שצנח סביב פניו באלגנטיות כמעט על טבעית. הוא ניגש את העריסה והרים את התינוקת הקטנה בידי הגדולות והדקות. "זו הילדה- שתבורך בכול המעלות הטובות... היא תהיה ילדותית, תמימה ומקסימה." התחיל, משרה ביטחון לעין רואים. "היא תהיה יפה, עדינה ונאהבת. יהיה לה כוח וגם גבורה..." המשיך בחיוכו- ורק לרגע באמת האמינו המלך והמלכה שאין בליבו כעס על כך שלא הוזמן, שכל רצונו הוא טובת הילדה. "אבל יבגדו בה" המשיך וחיוכו השליו התמתח לחיוך זדוני "האדם שהיא מעריצה יותר מכל יבגוד בה ויהרוג אותה- ברגע שתגיע לגיל 17." סיים את ברכתו האיומה. המלכה התייפחה כאשר המכשף הרשע והנאה החזיר את התינוקת לעריסתה ונעלם לשמיים הכחולים. "אל דאגה" אמר האנאטרו "לי ולג'ימי יש..." "אתה יכול לבטל את הקללה?" שאל המלך בלחץ "זו הילדה שלי בשם האלים!". האנאטרו הניד בראשו "אני לא יכול. וגם ג'ימי לא יכול. אבל אולי יחד נצליח לשנות אותה קצת. למנוע את המוות שלה" תרועת חצוצרות תיאתרלית נשמעה כשאחז האנאטרו במטאטא שלו ואמר את מילותיו האחרונות לגבי גורלה של הנסיכה. "את- הינאמורי מומו- לא תמותי מידיו של בוגד.את תירדמי עד שאדם שאוהב אותך באמת ובתמים ינשק אותך. הייתי מבטל את זה אם הייתי יכול אבל אני לא יכול. זה הכי טוב שלי" סיים בהתנצלות. שנים עברו, והילדה הינאמורי מומו הייתה יפה וחמודה כפי שברכותיהם של סנדקיה חזו. אך לדאבון הוריה הייתה בה התמימות שקוללה בה בידיו של המכשף- מה שהיה תזכורת חיה ומבעיתה לסיומה הנוראי של הקללה. המלך דאג לביתו ולא נתן לאיש להתקרב לביתו מלבד אומנתה, ומלבד למורה- אייזן סוסקה. מלבדיהם הכירה הינאמורי רק את הנסיך טושירו היטסוגאיה מהממלכה השנייה שהיה לחברה הטוב ביותר. אך מרגע שהפכה הינאמורי לנערה נאסר עליה להיפגש עם היטסוגאיה. הוריה חששו כי הוא הוא זה שיבגוד בנסיכה ויקיים את הקללה. הם לא ידעו שלמעשה הבוגד היה בתוכם- מחכה להזדמנות הנכונה להרוג את הינאמורי.
שם:היפיפייה הנרדמת פאנדום: בליץ' עם AU ל... ניחשתם נכון- היפיפייה הנרדמת^.^ שיפ: היטסוגאיה/ הינאמורי ג'אנר: הומור, טיפה אנגסט, רומנטיקה, הזיות. בעיקר הזיות. הערה: הפיק הזה לא עבר ביטוא. כי ביטוא הורס את ההזיות. פעם אחת, רחוק רחוק מכאן, הייתה ממלכה. במרכז הממלכה עמדה טירה גדולה ובה ישבו מלך ומלכה. הם היו אהובים על העם ומלכו בצדק וברחמים (אפילו שלמלך הייתה נטייה קלה להיראות מעט מפחיד לפעמים). רק דבר אחד חסר בחייהם- ילד ויורש עצר. השנים חלפו עברו אבל ילד לא נולד להם. מיואשים- הם פנו לפיה הטובה אונהנה- בבקשה לעזרה. אונהנה טובת הלב שלחה את העוזרת שלה- איסנה ואת המשרת שלה- האנאטרו- לכוון את המלך והמלכה לעבר מעינות הנצח. אונהנה נתנה להם זרע של עץ אפרסקים ואמרה להם לשתול אותו ליד המעיין לפי הנחיותיהם של עוזרתה והמשרת. עוד סיפרה להם שאם יקראו לילדם בשם העץ- יהיה הילד עז כמותו ויאריך ימים כמותו, אם יקראו לילד על שם הפריחה- יהיה הילד יפה כפריחה אך משך חייו יהיה קצר כמוה, ואם יקראו לילד על שם הפרי יהיה מתוק ויפה כפרי ומשך חייו יקבע רק על ידי הגורל. המלך והמלכה הסכימו לכך, ועטו על שכמותיהם גלימות מסע פשוטות. הם הלכו זמן מה בשבילים שלא העלו על דעתם כשהמשרת מטאטא את עקבותיהם במיומנות במטאטא הקסום שלו- ג'ימי. "הנה" אמרה העוזרת והסיטה שיח "הגענו". "זה כל כך יפה!" אמרה המלכה והביטה בהתפעלות במחזה הנפלא שנגלה לעינייה. מימיו הזוהרים של המעיין הזך שטפו בעדנה, ועל הגדה היו עצים רבים- בפריחת אביב נצחית. "באו לכאן- הוד מלכותכם" פנה אליהם המשרת ואז פנה אל המטאטא "אתה יודע את העבודה- תמשיך אני חוזר אליך עוד רגע ג'ימי". כמה הופתעו המלך והמלכה כאשר ראו את המטאטא משתחווה ומתחיל לטאטא במרץ בעצמו ללא כל עזרה מאדונו. "ילד טוב ג'ימי" שיבח אותו המשרת ואז כרע על ברכיו וחפר גומה. "הניחו פה את הזרע שקיבלתם הוד מלכותכם" ביקש מהם "איסנה סאמה תמשיך מפה- אני אחזור לג'ימי. סלחו לי הוד מלכותכם בבקשה" "כסו אותו- הוד מלכותכם" ביקשה העוזרת בטון של אומנת ותיקה המדריכה אם חדשה כיצד לטפל בתינוקה הרך "שלא יתקרר." ואכן- כרעה המלכה על ברכיה וכיסתה את הזרע הקטן בעדינות באדמה תחוחה וחמימה. "שרי לו שיר ערש" ביקשה העוזרת " טפלי בו כאילו היה תינוקך". ואכן- פצחה המלכה פיה ושרה שיר ערש לזרע. האדמה החלה לזהור והזרע נבט, ואז התחיל להצמיח עלים- וגבה ככול ששירתה של המלכה נמשכה- עד שלבסוף עמד לפניהם עץ אפרסק במלוא פריחתו הריחנית והמעודנת. "ומה עכשיו?" שאל המלך בסקנות. "בחרו את השם. זכרו- הילד יקבל את תכונת השם." אמרה איסנה "בחרו בתבונה". "איני מחבבת את ההגיה של שם העץ" אמרה המלכה "ושם הפריחה יגרום שילדינו יחיה חיים קצרים. אם כך הבא נקרא לילדנו על שם הפרי- שיהיה נתון לגורלו שלו בלבד" וכך הוחלט, כעבור שנה נולדה בארמון תינוקת יפיפייה- שיועדה לקבל את השם מומו הינאמורי. חגיגה גדולה הייתה אמורה להיערך ביום שבו תקבל התינוקת הצוחקת והחמודה את שמה. לסנדקים מונו לה הפיה הטובה אונהנה, עוזרתה איסנה ומשרתה האנאטרו. מלבדם- הוזמנו כל האצילים וכל בעלי המשרות החשובות לחגיגת המלך והמלכה. "התינוקת הזו יועדה לגדולות" אמרה אונהנה "טוב ליבה השופע יהיה לה לעזר". "תינוקת זו תבורך בעוז רוח ובנאמנות" הוסיפה איסנה "יופיה ישפע כטוב ליבה" אך כשניגשו האנאטרו וג'ימי לעבר העריסה הופיע המכשף הנורא והחייכן גין. חצי מהבנות התעלפו ברגע שראוהו- גין החייכן היה מכשף מרושע- אבל לא הייתה נערה שתוכל לעמוד בפני עינייו האדומות- ארגמניות שמבטן מסתורי ובפני שיערו הלבן- כסוף שצנח סביב פניו באלגנטיות כמעט על טבעית. הוא ניגש את העריסה והרים את התינוקת הקטנה בידי הגדולות והדקות. "זו הילדה- שתבורך בכול המעלות הטובות... היא תהיה ילדותית, תמימה ומקסימה." התחיל, משרה ביטחון לעין רואים. "היא תהיה יפה, עדינה ונאהבת. יהיה לה כוח וגם גבורה..." המשיך בחיוכו- ורק לרגע באמת האמינו המלך והמלכה שאין בליבו כעס על כך שלא הוזמן, שכל רצונו הוא טובת הילדה. "אבל יבגדו בה" המשיך וחיוכו השליו התמתח לחיוך זדוני "האדם שהיא מעריצה יותר מכל יבגוד בה ויהרוג אותה- ברגע שתגיע לגיל 17." סיים את ברכתו האיומה. המלכה התייפחה כאשר המכשף הרשע והנאה החזיר את התינוקת לעריסתה ונעלם לשמיים הכחולים. "אל דאגה" אמר האנאטרו "לי ולג'ימי יש..." "אתה יכול לבטל את הקללה?" שאל המלך בלחץ "זו הילדה שלי בשם האלים!". האנאטרו הניד בראשו "אני לא יכול. וגם ג'ימי לא יכול. אבל אולי יחד נצליח לשנות אותה קצת. למנוע את המוות שלה" תרועת חצוצרות תיאתרלית נשמעה כשאחז האנאטרו במטאטא שלו ואמר את מילותיו האחרונות לגבי גורלה של הנסיכה. "את- הינאמורי מומו- לא תמותי מידיו של בוגד.את תירדמי עד שאדם שאוהב אותך באמת ובתמים ינשק אותך. הייתי מבטל את זה אם הייתי יכול אבל אני לא יכול. זה הכי טוב שלי" סיים בהתנצלות. שנים עברו, והילדה הינאמורי מומו הייתה יפה וחמודה כפי שברכותיהם של סנדקיה חזו. אך לדאבון הוריה הייתה בה התמימות שקוללה בה בידיו של המכשף- מה שהיה תזכורת חיה ומבעיתה לסיומה הנוראי של הקללה. המלך דאג לביתו ולא נתן לאיש להתקרב לביתו מלבד אומנתה, ומלבד למורה- אייזן סוסקה. מלבדיהם הכירה הינאמורי רק את הנסיך טושירו היטסוגאיה מהממלכה השנייה שהיה לחברה הטוב ביותר. אך מרגע שהפכה הינאמורי לנערה נאסר עליה להיפגש עם היטסוגאיה. הוריה חששו כי הוא הוא זה שיבגוד בנסיכה ויקיים את הקללה. הם לא ידעו שלמעשה הבוגד היה בתוכם- מחכה להזדמנות הנכונה להרוג את הינאמורי.
