פירוש מעניין למשל גן העדן
מתוך האתר "אומנות להמונים" - מדור "פרשת השבוע" www.art4all.up.co.il משל גן העדן בראשית, ב´-ד´ -------------------------------------------------------------------------------- משל זה הוא לדעתי המשל הטוב ביותר שאי-פעם סופר. כל-כך הרבה חבוי בו, כל-כך הרבה משמעויות נסתרות, וכל-כך הרבה ניתן ללמוד ממנו. הפירושים האורתודוכסים המקובלים עושים אוול למשל, כיוון שהם לוקחים אותו פשוטו כמשמעו מבלי כלל להסתכל על מוסר ההשכל החבוי בו, או מספר מוסרי ההשכל החבויים בו. ברוב המקרים כשמשל זה כן קיבל פירוש, היה זה פירוש מוטעה לחלוטין. הנה למשל על סמך משל זה החלה הקביעה התלמודית שהאישה היא רעה ונחותה מהגבר. שכן, טענו המפרשים, היא פיתתה את אדם לחטא הקדמון, שממנו יצאו כל החטאים. אך פירוש זה הוא חוסר לקיחת אחריות מצד הפרשנים, שאין ספק מה היה מינם. למעשה חלק זה בסיפור מעלה את האישה כמתוחכמת בהרבה מהגבר. הרי היא התפתתה על-ידי הנחש לחוכמה ולתודעה. הגבר, לעומת זאת, התפתה לאישה. כלומר, חשב כרגיל מאזור חלציו. שמעתי פעם את השחקן רובין וויליאמס אומר "יש לי מספיק דם בגוף כדי לתפעל את מוחי או את איבר מיני, אך לא את שניהם יחדיו". אני חושב שזה מתמצת זאת באופן ראוי. אך מהו המשל שנלמד מסיפור זה? לדעתי הם רבים, וניתן להשליך אותו על הרבה מאוד דברים בחיינו, אך תמיד מצאתי שהדבר שהסיפור מתאר יותר מכל בצורה מעמיקה הוא דווקא ההתבגרות האנושית: כשהאדם נולד הוא נולד לתוך גן העדן למעשה. כילדים אין בליבנו דאגות מעולמם של המבוגרים, כגון כסף, עבודה, משכנתא וכד´. האוכל, המלבוש והבית הם דברים הנתפסים כמובנים מאליהם, ויש מי שדואג לנו. אך אז מגיע גיל ההתבגרות, ואנו נוגסים בפרי עץ הדעת. ישנם שני פירושים למילה "דעת" בהקשר זה, ואני חושב ששניהם תופסים. הראשון הוא "תודעה", כלומר, בנגיסה בפרי עץ-הדעת, קיבל האדם את היכולת לתודעה אנושית השואלת שאלות וחושבת מחשבות, ובכך עלה ברמה מעל לחיות. דבר דומה קורה לנו כשאנו מתבגרים. לפתע אנו מתחילים לשאול שאלות בנושאים שונים, לפתח דיעות ולעצב לעצמנו אישיות. הפירוש השני הוא "ידע" במובן התנ"כי של המילה, כלומר מין. אדם וחווה לפתע מבינים שהם עירומים ומכסים עצמם. זאת מפני שהיצר לפתע תוקף אותם, ועימו גם המודעות לעירום. אותו הדבר קורה לכל בני האדם המתבגרים. כשאנו ילדים קטנים העירום כלל לא מפריע לנו. אני אף זוכר את עצמי כילד קטן בן שש מתרחץ יחדיו עם ילדים אחרים, ולא היתה מבוכה כלל וכלל. אך ברגע שאנו גדלים והיצר מתקיים בנו ואנו מבינים שאיברנו נועדו ליותר מעשיית צרכים, אנו מתחילים להרגיש רגשות צניעות ולהתבייש בערומנו. אגב, גם הנקודה שהבאתי בפתיחת דברי מתאימה פה. בגיל ההתבגרות הנערה מגלה דברים רבים נוספים למין (כלומר, מתפתה לידע ותודעה), בעוד שהנער מגלה בעיקר את המין. רק בשלב מאוחר יותר הנפש הנערית מתבגרת ומעצבת עצמה גם בכיוונים אחרים. לכן נהוג לומר שבנות מתבגרות מהר יותר מבנים. כמובן, כל הדברים הללו אינם חוקים וישנם יוצאים מהכלל... בכל אופן, בנקודה זו, לאחר שנגסנו בפרי עץ הדעת, מגיע הגירוש מגן העדן. כעת משאנו בוגרים ויודעים את העולם ואת עצמנו, נאלץ לעבוד למחייתנו, ובזיעת אפנו נאכל לחמנו. ומה עם עץ החיים? ובכן, עם ידיעת העולם וידיעת עצמנו, מגיעה גם הידיעה המרה על המוות, והעובדה שגם אנו יום אחד כבר לא נהיה מחלחלת פנימה. עץ החיים הוא למעשה לוא, ולכן הוא מוגן בכרובים ובחרבות אש מסתובבות. אין אדם שיכול לעבור מחסומים אלו, ואין אדם שיכול לחיות לנצח.
מתוך האתר "אומנות להמונים" - מדור "פרשת השבוע" www.art4all.up.co.il משל גן העדן בראשית, ב´-ד´ -------------------------------------------------------------------------------- משל זה הוא לדעתי המשל הטוב ביותר שאי-פעם סופר. כל-כך הרבה חבוי בו, כל-כך הרבה משמעויות נסתרות, וכל-כך הרבה ניתן ללמוד ממנו. הפירושים האורתודוכסים המקובלים עושים אוול למשל, כיוון שהם לוקחים אותו פשוטו כמשמעו מבלי כלל להסתכל על מוסר ההשכל החבוי בו, או מספר מוסרי ההשכל החבויים בו. ברוב המקרים כשמשל זה כן קיבל פירוש, היה זה פירוש מוטעה לחלוטין. הנה למשל על סמך משל זה החלה הקביעה התלמודית שהאישה היא רעה ונחותה מהגבר. שכן, טענו המפרשים, היא פיתתה את אדם לחטא הקדמון, שממנו יצאו כל החטאים. אך פירוש זה הוא חוסר לקיחת אחריות מצד הפרשנים, שאין ספק מה היה מינם. למעשה חלק זה בסיפור מעלה את האישה כמתוחכמת בהרבה מהגבר. הרי היא התפתתה על-ידי הנחש לחוכמה ולתודעה. הגבר, לעומת זאת, התפתה לאישה. כלומר, חשב כרגיל מאזור חלציו. שמעתי פעם את השחקן רובין וויליאמס אומר "יש לי מספיק דם בגוף כדי לתפעל את מוחי או את איבר מיני, אך לא את שניהם יחדיו". אני חושב שזה מתמצת זאת באופן ראוי. אך מהו המשל שנלמד מסיפור זה? לדעתי הם רבים, וניתן להשליך אותו על הרבה מאוד דברים בחיינו, אך תמיד מצאתי שהדבר שהסיפור מתאר יותר מכל בצורה מעמיקה הוא דווקא ההתבגרות האנושית: כשהאדם נולד הוא נולד לתוך גן העדן למעשה. כילדים אין בליבנו דאגות מעולמם של המבוגרים, כגון כסף, עבודה, משכנתא וכד´. האוכל, המלבוש והבית הם דברים הנתפסים כמובנים מאליהם, ויש מי שדואג לנו. אך אז מגיע גיל ההתבגרות, ואנו נוגסים בפרי עץ הדעת. ישנם שני פירושים למילה "דעת" בהקשר זה, ואני חושב ששניהם תופסים. הראשון הוא "תודעה", כלומר, בנגיסה בפרי עץ-הדעת, קיבל האדם את היכולת לתודעה אנושית השואלת שאלות וחושבת מחשבות, ובכך עלה ברמה מעל לחיות. דבר דומה קורה לנו כשאנו מתבגרים. לפתע אנו מתחילים לשאול שאלות בנושאים שונים, לפתח דיעות ולעצב לעצמנו אישיות. הפירוש השני הוא "ידע" במובן התנ"כי של המילה, כלומר מין. אדם וחווה לפתע מבינים שהם עירומים ומכסים עצמם. זאת מפני שהיצר לפתע תוקף אותם, ועימו גם המודעות לעירום. אותו הדבר קורה לכל בני האדם המתבגרים. כשאנו ילדים קטנים העירום כלל לא מפריע לנו. אני אף זוכר את עצמי כילד קטן בן שש מתרחץ יחדיו עם ילדים אחרים, ולא היתה מבוכה כלל וכלל. אך ברגע שאנו גדלים והיצר מתקיים בנו ואנו מבינים שאיברנו נועדו ליותר מעשיית צרכים, אנו מתחילים להרגיש רגשות צניעות ולהתבייש בערומנו. אגב, גם הנקודה שהבאתי בפתיחת דברי מתאימה פה. בגיל ההתבגרות הנערה מגלה דברים רבים נוספים למין (כלומר, מתפתה לידע ותודעה), בעוד שהנער מגלה בעיקר את המין. רק בשלב מאוחר יותר הנפש הנערית מתבגרת ומעצבת עצמה גם בכיוונים אחרים. לכן נהוג לומר שבנות מתבגרות מהר יותר מבנים. כמובן, כל הדברים הללו אינם חוקים וישנם יוצאים מהכלל... בכל אופן, בנקודה זו, לאחר שנגסנו בפרי עץ הדעת, מגיע הגירוש מגן העדן. כעת משאנו בוגרים ויודעים את העולם ואת עצמנו, נאלץ לעבוד למחייתנו, ובזיעת אפנו נאכל לחמנו. ומה עם עץ החיים? ובכן, עם ידיעת העולם וידיעת עצמנו, מגיעה גם הידיעה המרה על המוות, והעובדה שגם אנו יום אחד כבר לא נהיה מחלחלת פנימה. עץ החיים הוא למעשה לוא, ולכן הוא מוגן בכרובים ובחרבות אש מסתובבות. אין אדם שיכול לעבור מחסומים אלו, ואין אדם שיכול לחיות לנצח.