פלונטר
סיפור ארוך אני באתי לארץ בלי מישפחה ללמוד ואז ההיתי כמו בת בית אצל המנהלת של הבית ספר רק שבתות וחגים ובקיץ ההיתי אצלם ואף פעם לא הרגשתי חלק מהמישפחה הזאת הבנות הגדולות תמיד קינאו בי ומיררו את חיי לא היתה פתיחות כלפי וכל דבר שרצו להגיד לי ביקורת אז זה היה מאחורי הגב שלי אחר כך היו אומרים לי אחרי שנישאתי לא רציתי קשר איתם יותר ואז הם ניפגעו ואמא שלהם עשתה כזה סיפור שמה פיתואם אני מנתקת את הקשר איתם עברה שנה ואז אני מרגישה שהיחס של המנהלת לא אותו דבר מתחמקת ולא מדברת איתי יותר לא תומכת יותר ואז עד שהתפוצץ העניין בדרך הכי מכוערת שיש קרה מיקרה עם הילד שלי שלא יכלו לשמור עליו ואני ההיתי בבית רפואה ואמרו לנו לקחת אותו הביתה ב23:30 בלילה ואני כעסתי ואמרתי לה שזה פשוט חסר אחריות מיצידם ושבעלי היה אצלם ליפני ולמה לא הודיעו לו? ובסוף בעלי הלך ולקח את הילד מהם ומאז האנשים האלא לא מדברים איתנו יותר אפילו סליחה לא אמרו לנו ואני אחרי לידה ולא התקשרו להגיד מזל טוב בכלל מה עלי לעשות? אני לא רוצה להוריד את עצמי כי אני יודעת שההיתי בסדר
סיפור ארוך אני באתי לארץ בלי מישפחה ללמוד ואז ההיתי כמו בת בית אצל המנהלת של הבית ספר רק שבתות וחגים ובקיץ ההיתי אצלם ואף פעם לא הרגשתי חלק מהמישפחה הזאת הבנות הגדולות תמיד קינאו בי ומיררו את חיי לא היתה פתיחות כלפי וכל דבר שרצו להגיד לי ביקורת אז זה היה מאחורי הגב שלי אחר כך היו אומרים לי אחרי שנישאתי לא רציתי קשר איתם יותר ואז הם ניפגעו ואמא שלהם עשתה כזה סיפור שמה פיתואם אני מנתקת את הקשר איתם עברה שנה ואז אני מרגישה שהיחס של המנהלת לא אותו דבר מתחמקת ולא מדברת איתי יותר לא תומכת יותר ואז עד שהתפוצץ העניין בדרך הכי מכוערת שיש קרה מיקרה עם הילד שלי שלא יכלו לשמור עליו ואני ההיתי בבית רפואה ואמרו לנו לקחת אותו הביתה ב23:30 בלילה ואני כעסתי ואמרתי לה שזה פשוט חסר אחריות מיצידם ושבעלי היה אצלם ליפני ולמה לא הודיעו לו? ובסוף בעלי הלך ולקח את הילד מהם ומאז האנשים האלא לא מדברים איתנו יותר אפילו סליחה לא אמרו לנו ואני אחרי לידה ולא התקשרו להגיד מזל טוב בכלל מה עלי לעשות? אני לא רוצה להוריד את עצמי כי אני יודעת שההיתי בסדר