פלות לעוברים לא "מושלמים"

הכתבה מעלה בי שאלה

מה אתן הייתן עושות? האם מתלכתחילה הייתן עושות בדיקות לוודא שהכל תקין עם העובר או שהייתן מוותרות על התינוק כי ממילא לא תוותרו על העובר? ומה אתן חושבות על מדיניות הבדיקות במדינתינו?
 

niva99

New member
חשוב ביותר לבצע בדיקות.

אשר תשפענה בעתיד על איכות חייו של התינוק. ישנו שפע של מחלות גנטיות אשר דנות את אלה שלא אובחנו בזמן לחיי אומללות-אשר בהם רק יתקיימו ולא יזכו לאיכות חיים של ממש. ידע=כח.(לפעמים יש מה לעשות,למרות שנושא הריפוי הגנטי עדיין בחיתוליו ישנם גנים אשר מיפו אותם והשפעתם העתידית ידועה). אני באופן אישי לא הייתי מפילה עובר עם פגם אסטתי קל (אך שוקלת בחיוב באם היו אלה פגמים קשים ביותר ,אשר ידונו אותו לחיי סבל ומכאוב).
 
השאלה היא מה היא איכות חיים?

אם חלילה מגלים בבדיקות ילד שאין לו רגליים לדוגמא, יש שיגידו שזה פגם רציני ועדיף שלא להביא את הילד. אבל ישנם אלפי נכים שחיים חיים מלאים ומאושרים. איפה עובר הגבול והאם יש לנו את הזכות לקבוע אותו?
 

רונייאן

New member
לצערי מדיניות הבדיקות במדינתנו אכן

פזיזה,פולשנית ולא משתמעת לשתי פנים. הכתבה הזו חיברה לי הרבה חלקים שהיו פזורים ואיגדה אותם לתמונה אחת. המדיניות הזו אינה פותחת שערים לאנשים שונים מאיתנו,מוגבלים ,נכים וזה מה שעצוב לי כ"כ,אפשר לראות זאת על יחס החברה שלנו כלפי האנשים הללו החל מהילדים ועד ההורים-ישנה אטימות,נכות נפשית בקבלת נכים מכל הסוגים. אותי הרופאים עודדו לעשות בדיקות כאלו ואחרות, ואני לא היחידה מבין חברותיי שהודיעו לה על חשש ממחלה\בעיה של העובר. התוצאה הסופית של המדיניות הזו:תעשיה משומנת של ילדים תקינים,ללא פגמים מה שהופך את החברה עצמה לנכה והפגומה מכולם.
 
השאלה מה היא המדיניות?

האם היא באמת לא להביא ילד עם שום פגם לעולם, או שפשוט מנסים להראות לנו את כל האופציות.. הרי בשורה התחתונה הבחירה היא של ההורים.
 

רונייאן

New member
נכון,אבל איזו בחירה לדעתך יבחרו

ההורים לילד פגום העתיד להיוולד לחברה כמו שתארתי? הרופאים אומנם נותנים להורים את הבחירה הסופית ואינם מסתירים את המלצתם שאינה משתמעת לשתי פנים. לא מספיק הורים תומכים ואוהבים, אותם ילדים ההופכים בסופו של דבר לבוגרים הם חשופים לחברה ונרתעים ממנה,אין מספיק מודעות ואין מספיק קבלה כי החברה רואה בנכים\אוטיסטים\מוגבלים ועוד..יצורים פגומים שלא יכולים להתערות בניהם,בין אם מודים ובין אם לא ,זה חי וקיים. עכשיו תגידי לי את,מה היה לך קל יותר לבחור בסיטואציה כזו?
 
אני אתחיל ואומר

שאני לא מתיימרת לדעת מה הייתי עושה במצב כזה, כי מעולם לא עמדתי בו. אני רק יכולה להניח מה אני יעשה. וכמו שאני מכירה את עצמי אני לא הייתי מסוגלת להפיל, אלא אם זו מחלה מאוד מאוד חמורה שתגרום לילד שלי סבל פיזי רב ו/או תוכלת חיים מאוד קצרה. אני לא מאמינה שהחברה כל כך לא סולחנית כלפי אנשים עם נכויות כאלו ואחרות. לפחות לא ממה שאני רואה מסביבי. העניין הוא שהכתבה גם דיברה על פגמים שנחשבים קלים שבגינם אנשים מפילים תינוקות.
 

רונייאן

New member
נתקלתי לא פעם באנשים עם נכויות

שונות,ישנם כאלו שאני מכירה ויצא לי לא פעם לראות ולשמוע את הסובבים אותם,החברה סלחנית,מלאה ברחמים כלפיהם -הם לא רוצים רחמים,הם לא רוצים להיות נבדלים. כשמגיעה השעה ליזום ולדאוג שיהיו מעורים בחברה ישנה רתיעה, לא תמיד אבל היא קיימת וגם קושי כי אין את הכלים הנכונים לדאוג למעורבותם. בנוגע לפגמים קלים שבגינם אנשים מפילים תינוקות- מחזיר אותי למה שאמרתי בהתחלה שהתוצאה הסופית של המדיניות הזו:תעשיה משומנת של ילדים תקינים,ללא פגמים מה שהופך את החברה עצמה לנכה והפגומה מכולם. יש לנו עוד המון מה ללמוד...
 

אורזמן

New member
הפלות או לא, הכל תלוי בהורים.......

מכיר את הנושא מקרוב, בחלק מהמקרים הילד ננטש בבית חולים במקרים מאוד מעטים הילד גדל עם המשפחה וברוב המקרים, מחפשים לילד מוסד שיקלוט אותו, לא קל להורים למצא מקום לילד שיקלוט אותו והחיפוש נערך במשך שנים . המון משפחות מתפרקות לאחר מקרים כאלו והילד נידון לחיי סבל,תלוי ברמת הפגם שבו הוא נולד . כדי לתת לכם להבין מה עובר על המשפחות, אפילו לא על קצה המזלג מצרף קישור בנושא שזה רק חלק קטן מתסמונות שקיימות פיגור שכלי בארץ ובעולם נכון שאף אחד מאיתנו לא יכול להחליט מי יחייה ומי לא אבל, יש אבל.....
 
למעלה