פלרטטנות היא מילה גסה?
אני לא פלרטטנית, למרות שלא תמיד חשבו כך. אולי זה בגלל הנחמדות או השם ה"אקזוטי" שלי המשלב מזרח ומערב. גברים תמיד התעניינו לעיתים גם בנות, זה נחמד. אך הטבעת הזאת יוצרת מחסום, יותר נפשי מאשר פיזי. הסביבה נרתעת וכך גם אני. גם אם זה נחמד, הפסקתי מחשש לבגידה על כל אופניה. הוא הצליח לעשות מה שרבים ניסו לפניו ונכשלו. הייתי פרפר, לא אשקר. אבל בסוף הסכמתי להתמסד בכל גופי ונפשי. אבל איך זה קרה?! הוא הפך לפלרטטן ראשי. עכשיו יותר מתמיד! או שמה הייתי עיוורת כשזה הופנה כלפי. אבל כשמתמסדים זה לא מכל הגוף והנפש??? הייתי תמימה. אמא צדקה? בכל פעם אמרה כי גברים בוגדניים, זה בטבע שלהם. אז מה אם הוא גבר?! למרות הכל גם איתי עדיין מתחילים ואפילו חוויתי פעמיים תשוקות עזות לשני מכרים. המבט שלהם בעיניים כשהם מסתכלים עליי, חודר לתוך נשמתי. הקול המסוקס המרעיד כל פיסת עור בגופי. השפתיים הממגנטות – ואני נלחמת לא להתקרב מידי. תפיחה על השכם או לחיצת יד גורמים לי להינמס בפנים. התשוקה שלהם להיות דווקא לידי כשאנו נפגשים. זה לא פרפרים. זאת הקיבה בוערת מבפנים, האש רוצה להתפשט לכל חלקי הגוף והחוצה. לצעוק, לגעת ובאמת להרגיש. אבל אז אומרים שלום ופה נגמרת הפנטזיה. הכל נשאר בפנים טמון עמוק עמוק ולא רואים כלום מבחוץ. שבה אל הגבר שלי בבושת פנים עצמית. מחבקת אותו חזק חזק. אוהבת אותו עד העצמות. מנסה לחפר על משהו שלא היה באמת אלא רק בדמיון. מתנתקת מגברים אחרים אפילו ידידים שגרמו לו אי נעימות קלה. הכל כדי שיבין עד כמה אהבתי אליו גדולה. אבל הוא, לעיתים כשאנו מסיימים שיחה הוא לא מנתק ואני לו קורא. פתאום נשמעת לה הפלרטטנות! מלווה בצחוק חנפני וכינויי שמות מטופשים. ואני מדמיינת לי אישה בת 50. השלב המתקדם יותר הוא מול אשתו של חבר. הדמיון מקבל פנים וגיל. אבל איך הוא עושה את זה ככה מולו?! החבר שלו! אבל אין התרגשות. והיא מצחקקת ומחייכת מניחה עליו ידיים. והוריד אצלי הוכפל פעמיים. אבל ממנה אני לא מצפה. אבל ממנו לצפות זו חוצפה? להתנהגות טיפה שמרנית וטיפה מכבדת. אז מה קורה אם כך כשאני לא לידו?!? אבל השיא הגיע בשישי. שאת הפלאפון הוא לא עזב. הודעות על שמאל ועל ימין. מי השאלה? עבודה כמובן. עבודה מלשון נקבה. הייתי חייבת להציץ. ולצערי זה לא היה הדמיון הפעם. בחורה בגילנו צעירה. נאה וחטובה. שולחת לבבות בשלל צבעים. ולתגובה מקבלת מילות געגועים. עכשיו נותרה רק דממה. ואולי איזו דמעה אחת שמנסה לפרוץ בבכי. מה זאת – הקנאה??? או שמה התשוקות שלי שהודחקו ומנגד, שלו שהתפרצו? אינני יודעת מה לעשות. לשבת לחכות לבכות לשכוח לסלוח(?) לברוח??? נגמרו לי המילים. נותרו רק שלוש נקודות שלהמשך שיבוא מחכות . . .
אני לא פלרטטנית, למרות שלא תמיד חשבו כך. אולי זה בגלל הנחמדות או השם ה"אקזוטי" שלי המשלב מזרח ומערב. גברים תמיד התעניינו לעיתים גם בנות, זה נחמד. אך הטבעת הזאת יוצרת מחסום, יותר נפשי מאשר פיזי. הסביבה נרתעת וכך גם אני. גם אם זה נחמד, הפסקתי מחשש לבגידה על כל אופניה. הוא הצליח לעשות מה שרבים ניסו לפניו ונכשלו. הייתי פרפר, לא אשקר. אבל בסוף הסכמתי להתמסד בכל גופי ונפשי. אבל איך זה קרה?! הוא הפך לפלרטטן ראשי. עכשיו יותר מתמיד! או שמה הייתי עיוורת כשזה הופנה כלפי. אבל כשמתמסדים זה לא מכל הגוף והנפש??? הייתי תמימה. אמא צדקה? בכל פעם אמרה כי גברים בוגדניים, זה בטבע שלהם. אז מה אם הוא גבר?! למרות הכל גם איתי עדיין מתחילים ואפילו חוויתי פעמיים תשוקות עזות לשני מכרים. המבט שלהם בעיניים כשהם מסתכלים עליי, חודר לתוך נשמתי. הקול המסוקס המרעיד כל פיסת עור בגופי. השפתיים הממגנטות – ואני נלחמת לא להתקרב מידי. תפיחה על השכם או לחיצת יד גורמים לי להינמס בפנים. התשוקה שלהם להיות דווקא לידי כשאנו נפגשים. זה לא פרפרים. זאת הקיבה בוערת מבפנים, האש רוצה להתפשט לכל חלקי הגוף והחוצה. לצעוק, לגעת ובאמת להרגיש. אבל אז אומרים שלום ופה נגמרת הפנטזיה. הכל נשאר בפנים טמון עמוק עמוק ולא רואים כלום מבחוץ. שבה אל הגבר שלי בבושת פנים עצמית. מחבקת אותו חזק חזק. אוהבת אותו עד העצמות. מנסה לחפר על משהו שלא היה באמת אלא רק בדמיון. מתנתקת מגברים אחרים אפילו ידידים שגרמו לו אי נעימות קלה. הכל כדי שיבין עד כמה אהבתי אליו גדולה. אבל הוא, לעיתים כשאנו מסיימים שיחה הוא לא מנתק ואני לו קורא. פתאום נשמעת לה הפלרטטנות! מלווה בצחוק חנפני וכינויי שמות מטופשים. ואני מדמיינת לי אישה בת 50. השלב המתקדם יותר הוא מול אשתו של חבר. הדמיון מקבל פנים וגיל. אבל איך הוא עושה את זה ככה מולו?! החבר שלו! אבל אין התרגשות. והיא מצחקקת ומחייכת מניחה עליו ידיים. והוריד אצלי הוכפל פעמיים. אבל ממנה אני לא מצפה. אבל ממנו לצפות זו חוצפה? להתנהגות טיפה שמרנית וטיפה מכבדת. אז מה קורה אם כך כשאני לא לידו?!? אבל השיא הגיע בשישי. שאת הפלאפון הוא לא עזב. הודעות על שמאל ועל ימין. מי השאלה? עבודה כמובן. עבודה מלשון נקבה. הייתי חייבת להציץ. ולצערי זה לא היה הדמיון הפעם. בחורה בגילנו צעירה. נאה וחטובה. שולחת לבבות בשלל צבעים. ולתגובה מקבלת מילות געגועים. עכשיו נותרה רק דממה. ואולי איזו דמעה אחת שמנסה לפרוץ בבכי. מה זאת – הקנאה??? או שמה התשוקות שלי שהודחקו ומנגד, שלו שהתפרצו? אינני יודעת מה לעשות. לשבת לחכות לבכות לשכוח לסלוח(?) לברוח??? נגמרו לי המילים. נותרו רק שלוש נקודות שלהמשך שיבוא מחכות . . .
