תמיד היו פמיניסטיות דתיות
ותמיד תהיינה, להזכירכן, הנשים החרדיות רובן עובדות כי הבעלים לומדים, וגם כשהבעל עובד, יש משפחה גדולה מאוד שצריך לעזור בפרנסתצה, שאם לא כן, הם נידונים לרעב. אז פעם הן היו מורות וגננות, היום יש בכל התחומים, וגם הכשרה מקצועית לכל דבר באוכלוסיה החרדית. איך מקדמים את העינינים? ע"י הרבנים, נוצרות בעיות בשלום בית, ויש רבנים שהם יועצים ומומחים בנושא, תתפלאו לראות עד כמה הרב שמחה הכהן, חכם במתן עצות שלו, עד כי זוגות חילוניים מגיעים אליו ליעוץ, וכל רב שעיניו בראשו מעלה על נס את עבודת האישה. והבעל? חיב לעזור אין אפס, ואם לא? "אותך לרב"... רק שלא קוראים לזה פמיניזם. זה עבודה לפרנסה, בכדי שהבעל ילמד תורה. וכו'. היום יש מי שמעז לזהות ולכנות את זה כפמיניזם. הענין היותר מענין זה דוקא האוכלוסיה הדתית לאומית, גם שם היו תמיד פמיניסטיות, קריירה לא היתה אף פעם מילה גסה שם, נשים נוהגות היו מחזה נפוץ גם לפני 20 שנה, מה שמקבל תאוצה אצל החרדיות רק בשנים האחרונות , ורק אחרי שאלת רב.... אבל הדתיות הלאומיות גם לא חיפשו הצדקות, אצל הלאומיים יש מעין שעטנז כזה, מצד אחד שומרים מצוות כמו דתייו, מצד שני רוצים את מנעמי העולם כמו חילוניים, ומוכנים לעבוד בשביל זה, ומנעמי העולם זה גם קריירה נשית, עם כל הכרוך בזה. וקריירה נשית היא צורך של האישה, לא כל אחת בנויה לשבת בבית לנקות לבשל, לטפל בקן עם שבעה שמונה ילדים, ולחכות לבעל. אז מה אם היא דתיה? דוגמאות? אני אחת מהן, אני היתי משתגעת בלי לעשות משהו נוסף יחודי לי. ואני בטוחה שגם לו הייתי חרדית של סאטמר מאה שערים עדיין הייתי בולטת בשוני שלי... ככה זה, כשם שפרצופיהם שונים ככה דעותיהם שונות, אומרים חז"לנו, וזה תופס גם לגבי נשים.
