מלאכים ושרפים הינם שליחיו הקבועים
של האל וקיומם אינו עומד בסתירה לקיומו האחד והיחיד של האל. לצידם, היו גם שליחים מזדמנים, שהופיעו בצורת דוממים (סערה), בע"ח ובני אדם . לפי תפקידיהם אפשר ללמוד על רמת חשיבותם, והעובדה כי תפקידים מסוימים לא הוטלו עליהם, אלא שהקב"ה לקח אותם על עצמו, מעידה כי אין הם עומדים במדרגה שווה עם האל. על יציאת מצריים קראנו את הפסוקים -"ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור בארץ מצרים אני ולא שרף". אומר המדרש כי מצרים היתה כל כך טמאה שהיתה סכנה שהטומאה תדבק במלאך, ורק הקב"ה יכול לעשות את העבודה. עוד דוגמא: אמר רבי יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים" (תענית ב, ע"א).מפתח החיה - רגע הלידה, יצירת החיים מפתח הגשמים - קיום החיים ומפתח של תחיית המתים - התקווה שאלו הם המפתחות העיקריים שעומדים מעל לטבע, ומשמעותם שאין ניתן לצפותם כדרך הטבע.
)))))))