פנחס עושה כבוד....

[msch]

פנחס עושה כבוד....

פינחס – "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי" מה בפרשה ? כהמשך למסופר בסוף הפרשה הקודמת: העם חוטא וזונה עם בנות מואב. נשיא שבט שמעון חוטא בזנותו עם המדיינית. פינחס הורג את שניהם ובכך נעצרת המגפה בה מתו 24000 אנשים. הפרשה פותחת בדברי ה' אל משה : "פינחס...השיב את חמתי...ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי...הנני נותן לו את בריתי שלום...תחת אשר קנא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל". לאחר מכן מתואר מיפקד השבטים וחלוקת הארץ בהתאם לגודל אוכלוסיית כל שבט ושבט, וכן מסופר על דרישתן של בנות צלפחד לקבל נחלה בארץ. בהמשך מתוארת עבודת הקורבנות : גם "קורבן תמיד" של יום יום, וגם קורבנות שמקריבים במועדי ה', בחגים - פסח, שבועות, ראש השנה, כיפור, סוכות ושמיני עצרת. מה אפשר ללמוד מזה היום ? פרשת פינחס נקראת תמיד בזמן "ימי בין המייצרים" – 21 ימים בין י"ז בתמוז לבין ט' באב. קצת היסטוריה: בשנת 586 לפני הספירה בחודש טבת, נבוכדנאצר מלך בבל צר על ירושלים. בתאריך ט' תמוז נבקעו החומות, וכעבור חודש, בתאריך ט' באב - נשרף ונחרב בית המקדש הראשון. חלפו 656 שנה. שנת 70 לספירה. ירושלים במצור ע"י טיטוס, המפקד העליון של צבא רומי. הפעם נפרצו החומות בתאריך י"ז בתמוז, ופעם נוספת בתאריך ט' באב - נשרף ונחרב בית המקדש השני. "ימי בין המייצרים" נקראים כך על פי הכתוב במגילת איכה: "גלתה יהודה ...לא מצאה מנוח, כל רודפיה השיגוה בין המיצרים". בימים אלה נוהגים לשמור על "פרופיל נמוך". מומלץ לא לבצע קנייה משמעותית חדשה, הקמת עסק חדש, חתונה, או כל דבר משמעותי חדש. מדוע ?! – מכיוון שבתקופה זו יש מתח "חשמלי" גבוה. אנרגיה חזקה. חום גבוה(פיזי ומטאפיזי) שעלול לשרוף ולהתלקח במהירות. מדוע עלינו להיזהר בתקופה זו ? תשובה: כי יש חשיבות עצומה לזמן. לעיתוי. לטיימינג. אם ניקח שתיל ונשתול אותו בחורף ברוסיה – השתיל ימות. אם ניקח את אותו השתיל ונשתול אותו בסתיו בישראל – השתיל יצמח ויפרח. בעשרים ואחת הימים הקרובים לא מומלץ לשתול זרעים חדשים משמעותיים. האם הבורא נמצא בהפסקה בתקופה זו ? לא. יש להבין כי מצידו של הבורא תמיד יש השפעה של טוב אינסופי. מטרת הבריאה היא להטיב לנבראים. השמש תמיד זורחת – השאלה היא איך אנחנו רואים את השמש. גם כשיש עננים שחורים בשמיים אנחנו יודעים שהשמש מבחינתה ממשיכה לפעול ולהאיר כרגיל. השמש מעניקה חיים, אך חשיפה רבה מדי לשמש עלולה להיות הרסנית. כלומר תלוי מה אנחנו עושים בזמן שהשמש מאירה בחוזקה. בתאריך י"ז בתמוז ירד משה מהר סיני ובידיו הלוחות הראשונים. י"ז בגימטרייה = 17 = טוב. (9 +6 +2 ). כוח עצום של טוב ושל אור התורה ירד אלינו ב י"ז בתמוז, אבל בדיוק ביום זה משה שבר את הלוחות לאחר שבני ישראל חטאו בחטא העגל. כלומר בימי בין המיצרים יש כוח עצום, מלווה בהרבה אש ואנרגיה, יחד עם זאת אנו יכולים להמיר את התקופה הזו לטובתנו. מי שידע להתחבר באיזון לאור הגדול ש"משודר" בתקופה זו – יזכה לברכה ולהצלחה. מי שלא יגלה אחריות וחיבור מאוזן בתקופה זו – עלול לחטוף "מכות". בפרשת פינחס קיימת הגנה מטאפיזית ותרופה רוחנית. קיים חיסון בפני האנרגיה החזקה של ימי בין המייצרים. מצד אחד, בפרשה מסופר על המגפה ומותם של האנשים, אך מצד שני פעולתו של פינחס גרמה לעצירת המגפה. היא החזירה את הבריאות, הברכה והשלום לכל בני ישראל. כמו שהפרה האדומה הייתה תיקון וכפרה לחטא העגל (בדומה לאימא שמתקנת ומנקה אחרי בתה הקטנה שעשתה לכלוך), כך תיקן פינחס, נכדו של אהרון הכוהן, את החטא של הסבא, שהיה אז פסיבי בחטא העגל, ולא עשה מאמצים עילאיים למנוע את החטא. פינחס השלים את מה שהיה צריך לעשות אהרון.("הנני נותן לו את בריתי שלום" – אחד הפירושים למילה "שלום" הוא מלשון "השלים". פינחס השלים את אהרון ויצר שלמות). פינחס פעל באופן אקטיבי, והקנאות שלו לבורא הייתה קנאות טהורה ללא שמץ של אינטרס אישי. זהו מקרה נדיר ועדין, משום שקנאות עלולה במהירות להתלקח לקנאות שלילית והרסנית. בפרשת פינחס אנו גם רואים כי מצד אחד בני ישראל מתלוננים ולא מתלהבים להיכנס לארץ ישראל, אך מצד שני בנות צלפחד דורשות בהתלהבות נחלה בארץ, דווקא בזמן שאין ביקוש ומצב רוחו של העם ירוד. דרישתן של האחיות לבית משפחת צלפחד הייתה בוודאי נדחית מכל וכל, אבל הן לא התלוננו אלא הציעו פתרון יצירתי ופרקטי: נחלה בארץ ישראל. בעיתוי מפתיע, בזמן שהעם משמיע קולות לחזור למצרים, בנות צלפחד מגלות אופטימיות ונחישות, והן מאמינות בחלום שנראה אז מאד רחוק: נחלה דווקא בארץ שקיבלה חוות דעת לא טובות מפי עשרת המרגלים. יש הרואים בהן הפמיניסטיות הראשונות בהיסטוריה שדרשו שוויון זכויות בירושה, והן מצטרפות במעשיהן לנשים רבות בתנ"ך כמו מרים, דבורה, חנה, רות, ורבות אחרות, שהקריבו את עצמן למען מטרות נעלות. היו אלו הנשים שלא קיבלו את חוות דעתם השלילית של עשרת המרגלים, והיו אלו הנשים שלא חטאו בחטא העגל. חז"ל שיבחו את חוכמתן ותעוזתן של בנות צלפחד, את מלחמתן למען עשיית צדק, ואת גילוי האופטימיות שיצר עידוד, מתן מוטיבציה והפחת רוח חיים בתוך בני ישראל. בימים אלו, אנו נכנסים לימי בין המייצרים, ימי דין ואנרגיה חזקה, והנה בפרשת "פינחס" ניתנת לנו תוספת של "תרופה רוחנית" גם על ידי תיאור הקרבת הקורבנות והזכרתם של החגים שתפקידם הרוחני הוא לאזן, להגן ולהמתיק את הדין. שאלה: מה עם המייצרים האישיים שלנו ? תשובה: בתקופה זו, האדם עשוי להרגיש בתחושות לחץ כמו במקום צר (מיצרים), אך זכרו: לחץ שלילי עלול להרוס, אבל לחץ חיובי עשוי לדחוף אותנו קדימה. לחץ חיובי גורם לנו להתעלות ולצמוח. בימי בין המייצרים מומלץ להרבות בצדקה, להתחשב בזולת, ולנהוג בסובלנות ובסבלנות יתרה. גישה זו והתנהגות זו תשמשנה לנו "מסנן הגנה" בפני האנרגיה החזקה. אמנם היום אין הקרבת קורבנות, אך יש את התפילות שלנו, המחשבות וההתנהגות היום יומית שלנו. בידנו הבחירה האם להיות חלילה בצד של חטיפת "מכות", או בצד של הגנה ושלום. פרשת "פינחס" נותנת לנו כוח לרתום את האנרגיה החזקה הזו לטובתנו. בימים אלו יש לנו הזדמנות גדולה לנהוג בזהירות ובאחריות אישית ובכך להזרים לחיינו כוחות של הגנה, בריאות, ברכה ושלום. "הנני נותן לו את בריתי שלום". שבת שלום. רפאל כהן. www.raphael-cohen.com

 

[ליבליך]

פנחס עושה כבוד?

לי נראה שפרשת פנחס (ממש כמו סיפור העגל) מבטאת את ה"סובלנות" שיש ליהדות כלפי אלו הבוחרים לא לנהוג לפיה. אין הבדל, לפי ראייתי, בין פנחס לבין "קדושים" כמו יגאל עמיר שהרג את מי שהיה "חוטא" לשיטתו. האמנם היהדות משבחת רצח בעקבות יחסי מין בהסכמה בין שני בני-אדם, גם אם מדובר בעבירה על חוקי התורה? אם כן, הרי שזו לא דת שראוי להאמין בה. אני יודע שלא אוהבים כאן את האתר הזה, אבל לדעתי הוא מביא תיאור הולם יותר של הפרשה.

 

[arriy80]

לא רק כבוד, אלא: הצלה !

ה"סובלנות" שלדעתך צריך לנהוג לפיה, יכולה לתת לגיטימציה לכל טירוף אנושי גם אם אינו מתקבל על הדעת. לפי דרך זו, גם אם יציגו בפנינו את תוצאותיה המאד הרסניות של ה"סובלנות" הזו, נעדיף לשבת בחיבוק ידיים ולהיות "סובלני" למחבלים מתפוצצים ולהרג קולקטיבי. פרשת פנחס (והסוף של זו לפניה - בלק) מראה לנו את המעשה החבלני ותוצאותיו ההרסניות: עצת בלעם להחטיא את ישראל בזנות, מעשהו של זמרי בן סלוא, והמגיפה שבאה בעקבות "ויחל העם לזנות אל בנות מואב" ותוצאותיה - 24,000 הרוגים! קם פנחס מתוך העם, מבין את הסיבה למגיפה, ותוך לקיחת סיכון עצום, מחסל את המקור הראשי למגיפה, ובחיסול המקור הציל את עם ישראל מכליון (בדיוק כמו חיסול מחבל הנושא מגה-פצצה). בדיוק כמו אליהו הנביא. לאחר 3 שנות רעב בלתי נסבל, הראה לכל העם מיהם הגורמים לרעב! בדיוק כמו שדיקטטור מושחת גורף לכיסו את כל הכנסות המדינה בשעה שבני עמו מתים ברעב. וכי ננהג כלפיו ב"סובלנות"? וכי לא נדון אותו על אכזריותו? מה יאמרו אלה שרוממות ה"סובלנות" בגרונם על המקרים האלה? בודאי שיש סכנה בכך שכל אחד יטול את החוק (או את דעותיו) לידיו ויבצע ככל העולה על רוחו. בשביל זה יש מערכת חוקים! פנחס גם נטל את הסיכון הזה !! אך באמת הוא פעל לפי המערכת !! וההוכחה: המעשה שלו הציל את עם ישראל מכליון! ואם מישהו ירצה שלא-להאמין לסיפור אודות התוצאה הישירה של מעשהו - הצלת עם ישראל, שלא יאמין גם לסיפור אודות המעשה עצמו ! <האמנם היהדות משבחת רצח בעקבות יחסי מין בהסכמה בין שני בני-אדם?> מי אמר בכלל שצריך להעניש אותם? זה ממש לא דמוקרטי !! ואם יש חוק במדינה האוסר גילוי עריות (למרות שבוצעו "בהסכמה")? הוא גם לא דמוקרטי! הבסיס להבנה הוא, שלמעשים - גם פרטיים - של היחיד יש השפעה על כלל הציבור! בדיוק כמו שאדם ישא באמתחתו גליל אורניום נודף קרינה רדיו-אקטיבית, וכשידרשו ממנו להפסיק להזיק לציבור הוא יאמר: "אני לא מאמין בדת הדוגלת בקרינה הזו!". מה נעשה עם אדם כזה? פשוט נעצור אותו מיד! אז מה נעשה עם אדם שלא מבין שלמעשה כלשהו יש השפעה הרסנית גם לסביבתו? ובכן, העולם הנגלה לנו הוא חצי מערכת. החצי השני של העולם, מושפע וחוזר ומשפיע על העולם הנגלה לנו. כיצד נדע להפעיל את החלק הנסתר מהשגתינו ועל-ידו להשפיע על העולם שלנו? בשביל זה יש לפנות ליוצר המערכת. מי שעוצם את עיניו ולא חפץ לדעת על עובדת מציאותו של יוצר העולם, לא יכול לבוא בטענות על מעשים ומאורעות שיוצר העולם ותוכניתו, הם הבסיס להבנתם, ושאכן ניתנה לנו התוכנית שלפיה יש לנהוג בעולם שלנו.

 

[enigma4u]

דוד המלך

>הבסיס להבנה הוא, שלמעשים - גם פרטיים - של היחיד יש השפעה על כלל הציבור!< כנראה שהמעשים של דוד המלך עם בת שבע, לא השפיעה כל כך על הכלל.

 

[ליבליך]

ההרוגים הם לא תוצאה של מעשי העם

הם תוצאה של מעשי האל שבחר להרוג 24000 חפים מפשע. שיתבייש מי שחושב שאל כזה ראוי שינהגו לפי הוראותיו. האל הוא הרוצח הגדול, ופנחס הרוצח הקטן. שניהם מעוררים בי זוועה וחלחלה, והמוסר שלהם אינו המוסר שלי. ולגבי גילוי עריות בין בוגרים בהסכמה: למיטב ידיעתי אין חוק האוסר על כך, ולא צריך להיות. חוק כזה אכן לא יהיה דמוקרטי. למרות שאינני תומך בגילוי עריות, יש דברים שמקומם אינו בספר החוקים, וגם אם אינני רוצה שיתבצעו - אין לי (או לאף אחד אחר, לדעתי) זכות לכפות זאת בחוק. > העולם הנגלה לנו הוא חצי מערכת. החצי השני של העולם, מושפע וחוזר ומשפיע על העולם הנגלה לנו. כיצד נדע להפעיל את החלק הנסתר מהשגתינו ועל-ידו להשפיע על העולם שלנו? בשביל זה יש לפנות ליוצר המערכת. מי שעוצם את עיניו ולא חפץ לדעת על עובדת מציאותו של יוצר העולם, לא יכול לבוא בטענות על מעשים ומאורעות שיוצר העולם ותוכניתו, הם הבסיס להבנתם, ושאכן ניתנה לנו התוכנית שלפיה יש לנהוג בעולם שלנו. מילת המפתח כאן היא "העולם הנגלה". רק מה שנגלה לנו ידוע לנו וניתן להסתמך עליו. כל השאר הן השערות וספקולציות שאתה מתעקש להציג כעובדות מוצקות. יוצר המערכת? אתה מאמין שיש כזה. אני לא. אסור לנו לבסס את התנהגותנו על משהו כל כך שנוי במחלוקת. עולם נסתר? גם זה לא משהו שמוסכם על כולם שקיים, ולא על זה נבסס את חיינו. בוא נסכים שאת חיינו המשותפים כאן בארץ נקבע אך ורק בהסתמך על מה שיש לגביו קונצנזוס בעם - לפי המציאות, ולא לפי סיפורים שחלקם אולי אמת היסטורית וחלקם אולי אגדה.

 

[arriy80]

בודאי שכן

זה מאד נחמד לזרוק את האחריות למעשים על האלוקים. תאמר, הרי גם הרוג בתאונת דרכים זה "תוצאה של מעשי הא-ל", גם ילד שנפל ונחבל זה "תוצאה של מעשי הא-ל". אולי תתייחס למגיפת העם לאחר הזנות עם בנות מואב, כאל תוצאה שנבעה באופן טבעי ממעשיהם. הא-ל "חתם חוזה" עם עמ"י. הוא לא עוזב אותם, כשהם לא עוזבים אותו. ברגע שהם עוזבים אותו, הם עוברים על חוקי החוזה, וגוררים לעצמם עונשים. הם "חתמו" על כך! ממש כמו כל נזק טבעי ידוע מראש! זו לא פעם ראשונה שהם חוו "נענוע" שיחזיר אותם למקום. הם ידעו את המחיר למעשיהם. וכאן מגיע פנחס שרואה את המקור להפרת החוזה, וע"י הפסקת פעולתו, מסלק את הנזק הנורא שמפר-החוזה גרם. או במשל ידוע: מצב עמ"י דומה למפליגים באוניה. כשאחד קודח חור בקרקעית הספינה בתא הפרטי שלו, זה בודאי מזיק לכל יושבי הספינה. האם ננהג ב"סובלנות" כלפי אדם זה? או שמא נעצרו בכל מחיר? העולם בכללותו עם המערכת המורכבת שמפעילה אותו, הוא הנושא אותו צריך לברר. הרי אנו מאמינים לא רק במה שאנו מבינים! להרבה מן המזיקים אנו מודעים בעזרת הנסיון, לאו דוקא מתוך הבנת מעשה ההיזק. לכן יש לבדוק את הדברים שנראים כהשערות, לברר בצורה הגיונית, וכך להתייחס אליהם. כמו הדוגמא שהבאתי, אם מישהו "לא מאמין" בקרינה רדיו-אקטיבית ובכך מזיק לסביבתו, אין שום הגיון ב"איש באמונתו יחיה", גם אם זה יהיה קונצנזוס מקומי. מן ההגיון, שהאנשים המודעים לחומרת ההיזק, ינסו בכל דרך למנוע את המשך קיומו, או לפחות ליידע את המחזיקים בו על גודל הנזק.

 

[ליבליך]

תוצאות של מעשי האל

ההבדל הוא כמובן שבמקרה של ילד שנפל ונחבל, או תאונת דרכים, ניתן למצוא קשר בין הסיבה לתוצאה גם בלי לערב את האל בעניין. אם אתה מדבר על הפרת מצוות האל, אתה מערב אותו בעניין - בלעדיו אין סיבה "טבעית" למגפה. התנ"ך בעצמו מייחס את המגפה לחרון אפו של האל. אנחנו יכולים לנהוג אך ורק לפי מה שאנחנו מבינים. התבונה שלנו היא מה שיש לנו, ואין לנו שום כלי אחר להבין מה נכון ומה לא. אם איננו מבינים משהו, איננו מבינים שנכון לנהוג לפיו, ולכן איננו אמורים לנהוג לפיו.

 

[arriy80]

בודאי

ואותה השאלה היא לגבי חוקי הטבע שאלוקים טבע. מדוע הוא "מאפשר" נזק לאדם שמניח אצבעו על מסור חשמלי? התשובה היא - כמו שכתבת - זה חוק טבע, אפשר להבין את זה. כשעם ישראל "חתמו חוזה" עם אלוקים, הם ידעו שמתוקף החוק הוא לקבל עונש על מעשים לא-טובים. זה החוק! העלת שאלה נכונה: כיצד עבירה על מצוות האלוקים גורמת לנזק? גם את זה אפשר להבין. גם לזה נתן לנו אלוקים כלים לדעת. זוהי החכמה המסבירה את הקשר בין העולם הגשמי לרוחני - הלא מושג באמצעים פיזיים. אנחנו יכולים לנהוג אך ורק לפי מה שאחנו מבינים. לא רק לפי מה שאנו |הדגד|רואים. מתוך ההסטוריה של עם ישראל, אנחנו יכולים להבין, שבעת שעברו על חוקי ה"חוזה", נגרם להם רע. כשהם דבקו בקיום תנאי ה"חוזה", הם חיו בטוב. כך אנו מבינים כיצד עלינו לנהוג.

 

[ליבליך]

אתה מתעקש להתעלם מההבדל שנתתי

לתאונות דרכים יש הסבר שאינו מערב את אלוהים בשום צורה, וכנ"ל למקרה המסור החשמלי. המגפה, לעומת זאת, התרחשה בגלל התערבותו של אלוהים, ולא כתוצאה טבעית (לא תוכל לענות על השאלה "מדוע התרחשה המגפה" באופן מלא בלי להזכיר את אלוהים). לכן הסיבה לתאונות היא התנהגות הנהג, תנאי הכביש, וכדומה. אין צורך באלוהים כדי לתאר את הסיבה. לגבי המגפה הדבר אינו נכון. הסיבה למגפה היא שאלוהים החליט שלהרוג 24000 איש זה דבר ראוי וטוב במקרה הזה, החלטה שנראית לי נפשעת. אלמלא התערבותו של אלוהים, למעשי העם לא היתה תוצאה כזו. ה"הבנה" שלך שבעת שעוברים על חוקי ה"חוזה" (שאגב, לא חתמתי עליו או הסכמתי לו מעולם, ואני לא צד לו בשום צורה - הסכמה של מי מאבות אבותי אינה מחייבת אותי, ובטח לא סיפורים כאילו היתה הסכמה כזו) נגרמים דברים רעים ולהפך - טעונה הוכחה. בכל דור היו כאלו שנהגו לפי הדת וכאלה שלא, וכאשר קרה משהו רע - דאגה ההנהגה הדתית לחפש את ה"חוטאים" ולהבליט אותם כדוגמה, למרות שהיו תמיד כאלה ללא קשר לאסונות כאלה או אחרים. ברוב שנות הגלות חי עם ישראל במסכנות ובעליבות, למרות (ואולי בגלל) שהיה בממוצע דתי יותר מאשר לפני הגלות או אחריה. רק כאשר התרחק חלק גדול מהעם מן הדת באה הגלות לקיצה ועם ישראל שב לארצו, בעוד שרבים מבין אלו שנותרו דתיים אדוקים נספו בשואה (יחד עם חילונים גמורים, כמובן - אין שום קשר בין הדברים. פשוט רציתי להראות שכל דבר ניתן להציג באופן מגמתי לשני הכיוונים, ואין עדיפות לסיפורים שלך לגבי הסיבה לכאורה על אלה שלי).

 

[arriy80]

ההבדל ברור

חילקתי את שני הדברים. פעולה מזיקה בדרך הטבע שאנו מסוגלים לראות ולהבין. פעולה שאין אנו רואים את דרך השפעתה, אך מהמסורת וגם מהנסיון אנו יודעים שהיא מזיקה. אם רק באלוקים אתה תולה את הסיבה למגיפה, אז אפשר להתחיל מההתחלה: אלמלא התערבותו של אלוקים, עמ"י לא היה יוצא ממצרים. גם אם היה יוצא, היו מצרים רודפים אחריהם ומחזירים אותם, או שעמי האיזור היו מחסלים אותם (ע"ע בני יששכר). כל יציאת מצרים היתה באופן פלאי, מעבר לכל אפשרות טבעית, בהתערבות ישירה של האלוקים. ומכאן ל"חוזה". פעמים רבות אלוקים מזכיר לעמ"י את מחויבותם אליו בתור גואלם מהיותם עבדים במצרים. כבר לפני הגאולה, בשליחות הראשונה של משה רבינו: שמות [ו' ו']: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לאלוקים וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אלוקיכם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" כך מתחיל הדיבר הראשון בעשרת הדברות: "אָנֹכִי ה' אלוקיך אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" ויקרא [כה מב]: "כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" וכמו שאומרים פעמיים ביום: במדבר [טו מא]: "אֲנִי ה' אלוקיכם הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם לאלוקים, אֲנִי ה' אלוקיכם" ועוד תזכורות רבות. זהו הבסיס ל"חוזה" (בלשון התורה "ברית"). כמו שבן מחוייב לקיים הסכמים שאביו עשה, כמו שמנהיג מדינה מחוייב לקיים את ההסכמים שמנהיגים קודמים התחייבו, כך עמ"י לדורותיו מחוייב לקיים את ה"חוזה" שהתחייבו לאלוקים על כך שהוציאם ממצרים, והעמידם ב"סטטוס" מסויים כלפי שאר האנושות - כמו היחס בתוך עמ"י של כהנים לעומת שאר העם [שמות יט ו], וזו עבודתם. הטענה שלי שכשמקיימים את תנאי ה"חוזה" חיים בטוב, וכשמזלזלים בו - סופגים רע, מעוגן ב"חוזה" עצמו - התורה. פירוט הדברים מובא בפרשת "בחוקותי", וגם בפרשת "כי תבא": "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם ... וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ ... וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם ..." ובהמשך, "וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי (=הפרת החוזה)" מה התוצאה? אפשר לקרוא בהמשך הפסוקים. מי שפותח את ספרי הנביאים, יכול להבחין בתבנית אחידה: ותשקוט הארץ ... ויעשו הרע ... נוחתות צרות על עם ישראל ... הם צועקים לה' שיושיע אותם ... נשלח נביא להחזירם למוטב ושוב הם זוכים לשקט. נכון, בתקופה שהיה נביא בישראל הוא יכל להצביע - ע"י גילוי אלוקי - על הגורם לפגעים. כמו מעשה עכן וכדו'. לאחר שפסקה נבואה, לא ניתן לקבל מידע מדוייק לגבי אדם כזה או אחר, אך ודאי שאפשר לתלות במצב הכללי שבה עמ"י נמצא, מפני שזה נכתב במפורש וגם נמסר לחכמים. גם בהסטוריה הקרובה אפשר לראות תבנית דומה. אמנם, לאחר חורבן בית המקדש, עם ישראל ירד מגדלותו ובהיותו בגלות נחשב לאומות כאחד השפלים. גם אם נראה כי לפני הגלות היה "פחות דתי", אך יש להתחשב בכלי העצמתי שהיה בידיו - בית המקדש, שלאחר חורבנו ירדו - כאמור - עמ"י מגדולתם.

 

[ליבליך]

אחריות משפטית להתחייבויות

> כמו שבן מחוייב לקיים הסכמים שאביו עשה, לא שמעתי בשום מקום על מחוייבות כזו. אדם שנפטר, אפילו לפי ההלכה היהודית נדמה לי שנדריו בטלים. לפי כל שיטה משפטית שאני מכיר, אם אדם שנפטר חייב כספים, יקחו אותם מן העזבון שהותיר בטרם חלוקת העיזבון ליורשים. אם אין מספיק עיזבון לכסות את החובות, אין אפשרות לגבות את החובות מן היורשים - הם לא אחראים להתחייבויות המנוח. כל אדם הוא ישות משפטית נפרדת. אני לא אחראי לקיים התחייבויות שניתנו (אם בכלל) ע"י אחרים, דורות רבים אחורה, בלי שהיתה להם סמכות להתחייב בשמי.

 

[arriy80]

התחייבות קבוצתית

אפשר להבין זאת עם האפשרות האחרת שכתבתי: התחייבות קבוצתית.

 

[masorti]

למה אני לא מתפלא...

שאתה שולח אותנו דווקא אל האתר בהא-הידיעה של שונאי הדת בישראל.

 

[ליבליך]

אני לא חושב שהם כאלה

אבל גם אם כן, האם זה אומר שהביקורת שלהם אינה מוצדקת? וחילוניות אתאיסטית שמסבירה את צדקת דרכה אינה בהכרח שנאת דת. כמו שרבים מהדתיים מתייחסים לחילונים כמי שפשוט מחזיקים בהשקפה הלא-נכונה, כך גם אנשי חופש מתייחסים לדתיים. אני לא מנסה לקבוע מי צודק (למרות שניתן להבין מה עמדתי האישית, והבעתי אותה לא פעם), אבל אני לא פוסל טיעון רק בגלל מי שהעלה אותו.