פנים אחרות

[יפעת8876]

פנים אחרות

היי לכם...
אני בת 36 אמא ל8.השמיני עם דאון.
מאז הלידה שלו הכול השתנה!
לפני כן הייתי המצחיקה בחבורה זאת שעושה שמח,אוהבת ונאהבת ע"י כולם.
שלא תבינו לא נכון...אני אוהבת את ילדיי אהבה גדולה וגם את הקטנצ'יק עם הדאון.אני משוגעת עליו אוהבת אותו בטירוף.
אבל החיים מכתיבים לי דברים אחרים.
מרגישה שאין לי שליטה על חיי הכול ממני והלאה...
כול דבר שאני צריכה בשביל בני בא בדרישות בטירטורים במרדפים אחרי גורמים מסוימים....מרתון חדש של החיים!
עדיין כלפיי חוץ נראת כמעט אותו הדבר אבל מבפנים...בתוך תוכי החיוך נעלם הצחוק נהייה מאולץ השמחת חיים נגמרת הדמעות בקצה עיניי כול הזמן.
חוששת לבכות כי כולם רואים בי את החזקה התומכת המאמינה בטוב,את זאת שיודעת להילחם ולקום כול פעם מחדש.
אבל...זה מרגיש לי לאחרונה שכל נפילה היא יותר קשה ויותר קריטית מהקודמת.
הדמעות כבר על בסיס קבע בעיניים והכעס העצבים והמריבות כבני בית...
עייפה מהכול!!!
לפני כחצי שנה קיבלתי ציפרלקס שאני לא יודעת אם עזר או לא....
והאמת שאני קצת חוששת לקחת שוב...למה???לא יודעת!!!
בקיצור...חיים מורכבים...

 

[איש של מגע]

יפעת-מרגש המונולוג שלך.

תודה לשיתוף. כ'כ הרבה אנשים בוגרים חיים ביומיום עם מסיכות ודווקא בפורים נמנעים מלהתחפש כי זה לילדים..
מותר לך לבכות. ולא רק בחדרי חדרים.
העץ הקשה מהיר להישבר בסערה לעומת הענף הגמיש .
בהצלחה וחיבוק מרחוק.

 

[Lady Stark]

הי יפעת

נשמע שהחיים העמיסו עליך הרבה. עם כל האהבה שיש לך לילדים שלך, לפעמים כשיש לנו יותר מדי דברים להתמודד איתם, ובמיוחד כשמגיע מצב חדש כמו זה שאיתו את מתמודדת עם בנך הצעיר, הגיוני מאוד לקרוס קצת.
ממליצה לך בחום רב להיכנס למסגרת טיפולית של שיחות. ולו רק בשביל שבתור התחלה, תהיה לך את השעה האחת בשבוע שבה את מתרכזת בלהרגיש יותר טוב. גם בשביל עצמך, גם בשביל הילדים שלך. הילדים לא צריכים אמא שלא בוכה, הם צריכים אמא שלווה ומאושרת. תזכרי את זה.
חשוב שתדעי שכל מה שאת עוברת הוא בר טיפול.
אם אני יכולה לעזור במשהו נוסף או כל שאלה אחרת את מוזמנת לפנות אלי במסרים.

אגב, אם הציפרלקס היה עוזר היית יודעת את זה. קשה לפספס כשמרגישים טוב יותר

תרגישי טוב!