נתחיל בציטוטים מדוייקים:
"קול באישה- ערווה" דהיינו חוסר צניעות מתפשט לא רק למראית עין אלא גם לחוש השמיעה. טלמון צודק: מסכת אבות פרק א' משנה ה': יוסי בן-יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו העניים בני ביתך,ואל תרבה שיחה עם האישה. באישתו אמרו, קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים, כל המרבה שיחה עם האישה , גורם רעה לעצמו, ובטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום. אני מבקש לציין את הנקודות הבאות בטקסט: "כל המרבה שיחה, לא כל המדבר, ועוד אחד סופו יורש גהנום, ולא יורש גהנום אוטמטי. והשלישי, מברכות השחר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא עשאני אישה. אני אמשיך בהקשר זה, כי יש פה מקום לכפל משמעויות אדיר, אשר כל החפץ לטעות בו יכול בנקל לבוא לידי טעות. ברכה זו באה מיד אחרי ברכה אחרת שנוסחה זהה פרט למילה אחרונה: ברוך .... עשאני עבד. וכאן מקום לטעות. אנשי העולם "הנאור", אשר הם עצמם הזמן התרגלו לרעיון שאישה, כמו עבד רכוש היא, אין להם בעיה לקום פה ולזעוק על חוסר צדק. אם יטריחו אותם המשכילים לאתר סידור עם פרושים לתפילות, הם יראו דבר מעניין. לשתי הברכות הללו קשר ישיר עם הברייתא אותה מקריאים לפני קדיש שלאחר לימוד תורה: רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפכיך הרבה להם תורה ומצוות, צשנאמר "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר". טקסט זה מבטה אתץ גישת חז"ל אל חוקי התוקה, ומבדילה אותם מן החברה הליברלית הרואה חוקים כמשהו הכרחי, אבל מגביל, ומחפשת איזון בין חוסר חוק לטוטליטריות. חז"ל אומרים את הדבר ההפוך: כן ירבו, כמה שיותר מצוות, ככה טוב יותר. מצוות, בראית עןלם של חז"ל הם כלים להתפתחות רוחנית, ולא רק הגבלות על חופש הפרט. לכן, עדיף שיהיו כמה שיותר כאלה. מכאן אנו חוזרים לברכות השחר. מסתבר שעבד ואישה, יש להם פטור מחלק מן המצוות. קריאת תורה, טלית, תפילין, תלמוד תורה... היתר נהדר, אפליה עצומה (לטובה), אלא שלדעת חז"ל, בגלל האפליה נמנעת התקדמות רוחנית. לכן ביקשו לקבוע ברכה לאנשים שלא רוצית אפליות. ברוך, שלא אשעני אישה.