פסוק בוקר: מה באמת כובל אותך חזק

[יוגי בר]

פסוק בוקר: מה באמת כובל אותך חזק

לא האובייקטים כובלים אותך אלא התשוקות. לכן הכחד את התשוקות. (סוואמי שיווננדה) בברכה ואהבה יוגי בר

 

[ג ל ע ד א]

תשוקות הן דבר אנושי וטבעי

ללא התשוקה לאכול ולשתות (וכמובן הענות לתשוקה זו), היינו מתים. לכן במקום להכחיד את התשוקות, הכחד את ההקשרות אליהן. ברגע שאין צמידות, ניתן להתבונן בתשוקה, להענות לה, או לדחותה הכל בהתאם לזמן ולמקום. מה דעתך?

 

[יוגי בר]

מקבל את הקונספט

היי גלעד אז ככה: 1. אבל בוא נעדן ונעדכן את העניין שהעלת.(מקרה האכילה לדוגמא) לאכול ולשתות זה צורך.אתה צמא אתה שותה. אתה רעב אתה אוכל פועל וסוגר עניין. וזו אכן פעולה טבעית ורצוייה. והיא אינה מוגדרת כתשוקה. התשוקה היא פעילות לא רצוייה-להבדיל מפעולה. לאמור: אתה לא באמת רעב אבל זה לא משנה אתה כל הזמן תופס ביס פה ביס שם. ויוצא שאתה אוכל למעשה כל היום ללא הפסקה. 2. הבוננות בוננות מאפשרת את התנאים להכחדת הקשרות. כל הקשרות. וכפועל יוצא- ואני מוכן לקבל לגופו של עניין- לאפשר או לא לאפשר פעולה רצוייה בהתאם לזמן ומקום. בברכה ואהבה יוגי בר

 

[gaiegos1]

ומה תגיד על התשוקה לחיות

גם היא תשוקה לא רצויה?

 

[יוגי בר]

ננסח את זה כך: איך חיים

היי איתן אז ככה: כשאתה אומר התשוקה לחיות- אתה מתכוון למעשה לתשוקה לא למות. אכן תשוקה חזקה מאוד. אנחנו כל כך קשורים אליה שאנחנו שוכחים איך באמת צריך לחיות. לחיות זה לחיות. לאמיתו של דבר איתן: משנייה לשניה- מנשימה לנשימה- אתה מת וחי מחדש. איך זה? ככה זה. השאלה היא לדעתי: איך אתה רוצה לחיות את חייך? מהם חיים ראויים?זה ענין של בינך לבינך. ולסיכום: כבר אמרתי שאני מקבל ומסכים לקונספט של גלעד. הבחירה היא שלך. תמיד שלך. לכל עת ומקום. בברכה ואהבה יוגי בר

 

[שובטמה]

איך חיים

לחיות זה להגיע לרגע רגע כמו שהוא , החיים זה מה שחווים אכשיו לא לפני ולא אחרי אלא זה מה שקורה אכשיו ברגע הזה בלבד

 

[annandi]

"התשוקה לקיום" (bhavaasava)

לפי תורתו של הבודהא, היא אחד משלושת ה-aasava, "מכתימים" (או defilement באנגלית). ה-aasava הם אותם מצבים המכתימים את התודעה (mind), מאריכים את הקיום בסמסארה וגורמים לסבל. על פי התפיסה הבודהיסטית רק תודעה המשוחררת לחלוטין ממכתימים אלו, כלומר, ה- aasava אינם מתעוררים יותר, היא תודעה של אדם משוחרר (arahant). ניתן לומר שהתשוקה לחיות ולהתקיים מעידה על היצמדות לגוף ולתודעה, והתפיסה שהם ה"אני". הרי אנחנו לא מרגיש ככה, או בעוצמה כזו לגבי הגוף והתודעה של מישהו אחר... בנוסף, הרצון להיות ולהתקיים במקרה של חיי מול חיי האחר, יביא ברוב המקרים את בחירת עצמי על פני האחר (אני אומרת ברוב המקרים, כי הורים וגם אולי במקרים נוספים, מוכנים לוותר על חייהם למען ילדיהם. זוהי כמובן פעולה הנובעת מחמלה ואי-הצמדות ל"אני"). אנחנו במרבית הפעמים תופסים את חיינו ואת עצמינו כחשובים יותר מחיי אחרים. זה לא נובע משנאה, זוהי תגובה אנושית הנובעת, כפי שהבודהא לימד, מהתשוקה הבסיסית לקיום. אין זה אומר שאם נטשת את התשוקה הזו, אתה לא רוצה לחיות. על פי הבודהא, זוהי הקיצוניות לכיוון השני "התשוקה לכליה" (annihilation). שתי הקיצוניות צריכות להנטש. הרי הבודהא לימד את דרך האמצע. אני מסכימה עם יוגי בר שחשוב לחיות בצורה הנכונה. הטיבטים מדגישים מאוד את ההבנה שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. יש לחיות ולנצל את החיים כבן-אדם בצורה הטובה ביותר כי זו צורת חיים יקרה. אבל לזכור לא להצמד ולהיקשר לחיים כאילו אין דבר כזה מוות, זה כמובן מוביל לסבל רב. בנוסף, מורה לויפסנה פעם הסביר ש"התשוקה להיות" יכולה לקבל גם את הפרשנות של התשוקה להיות מישהו . הרצון והתשוקה להיות מישהו חשוב לעיתים קרובות מובילה להמון סבל. הרדיפה אחרי עושר וכבוד לעיתים קרובות מתפתחת למימדים ענקיים ומעצימה את תחושת האני, את האגו. מקווה שנתתי קצת חומר למחשבה. יום נפלא