אז תעשה אותה
היי גלעד אז ככה: 1. העישון היא דוגמה פרקטית ורלוונטית לעניין שעל הפרק. והנה הויוקה: המעשן שחושב/טוען שהעישון מייטיב עימו/ מהנה אותו/מועיל לו לא מקיים את האבחנה לגבי האחרים(זה יכול להיות כל העולם) כי זה שהוא מודע לזה שהוא מזיק/פוגע לעצמו וממשיך לעשן- זה פן אחד, אבל זה שהוא מודע לזה שהוא גורם נזק לאחרים ועדין מעשן. הופך את זה למעשה רע. ונציג את פרדוקס העישון במלוא התגלמותו: חפש את המעשן הכי כבד בשטח, ונשוף עליו עשן סיגריות ישר על הפנים ותראה איך באטרף הוא נכנס לקריזה. כי אף מעשן לא סובל שינשפו עליו עשן. כי זה שהוא עושה את זה לאחרים זה לא אומר שהוא אוהב שאחרים יעשו את זה לו. אלמנטרי. טבעי. ככה זה. 2. העשייה אנחנו כל הזמן חושבים, מדברים ועושים. רק לא עושים הבחנות. ההבחנה עושה את ההבדל. מדיטציה היא הדוגמה המצויינת אתה עושה מדיטציה לבד- או בקבוצה במדיטציה אתה מחיל עליך מספר הבחנות. אתה שותק. ותענית הדיבור מונעת ממך לפלוט מילים שעשויות לפגוע באחרים. אחר כך אתה מתחיל להיות מודע לרצף ולזרימת המחשבות. בהמשך אתה מפתח שיוויון נפש/אי הזדהות כלפייהן. ולבסוף גם עוצר את הרצף המנטלי של התנודות המחשביות. אז מה בעצם עשית? לפרק זמן מסויים (זה יכול להיות אפילו לשניות מועטות) לא ייצרת קרמות חדשות. לא פגעת בעצמך. לא פגעת באחרים. וקיימת את האבחנה. בברכה ואהבה יוגי בר
