הנחת יסוד
בעקבות הטראומה המשפחתית של שנה שעברה ירד עלי שקט גדול.
הסדר הוא פשוט עוד יום שישי.
יבוא הבן לא יבוא,אמא שלו תחליט בשבילו כנראה עד גיל 30,כבר לא מחכים ולא קובעים מראש כלום ולא מפתחים ציפיות שאף פעם לא מתממשות.
את הארועים המיוחדים אפשר להוציא לפועל רק שהבן שלו בטוח לא בא.
אלא ש.....
רצה יצא שאת מתנת הברמצווה לבנו החליט בעלי לתת בדמות חוץ לארץ דווקא מהליל סדר עד סוף חול המועד.
כמובן שרק שניהם נוסעים (סבל בחול גרוע מסבל פה.שם לא אוכל להמלט)
ואני חשבתי שאני פשוט אהיה עם בתי בעולמינו ונעשה לנו כייפים ביער בים,בסיני או משהו הרפתקני שכזה.
אבל מסתבר שהיא רוצה ליל סדר.
כי כולם מדברים על זה ומתכוננים בבית ספר או כי פשוט חסרה לה משפחה.
אבל מה טעם ליל סדר שוב רק עם הורי?כמו סתם ארוחת ערב על המרפסת בערב שבת?
לא מוצאת מה חגיגי בזה ואין עוד משפחה.
אז כן התחלתי להלחץ,כי היא ממשיכה לרצות את שעמום הטכס והארבע כוסות ואת האני לא יודעת מה,אווירה שממילא אינה ברת השגה
סביב שולחן מקובע לרצפה,מבחינתי,
והתחלתי לחפש שוב,אנשים שלא רוצים עם המשפחה בגלל טוב או בגלל רע,אבל אין מי שפנוי. טרם מצאתי.
לא הצלחתי לצרף אותנו לכל חברותי שנוסעות למשפחות גדולות ורחוקות וגם אין יותר מאושפיזין אחת מתישה.
אז לא ידוע.
גם אין עוד מכונית אז יותר מסובך להיות ספונטאנים,ולצאת לאנשהו רחוק עם חלונות פתוחים ומוזיקה קצבית.
אין מכונית כי אנחנו לא עומדים בתשלומי המזונות שהוכפלו מאז הקיץ ובכלל בכל השינויים בהסכם המזונות 11 שנים אחרי שהתגרשו.
מצד שני,האמא לא הסכימה לבן לקחת לעצמו את הכסף הרב שקבל כמתנות ברמצווה ובעלי,
בנוסף לפנטזיות הילדות העתיקה והעשוקה שלו עם אבא סופר קמצן שאפילו לא זכר ימי הולדת אחרי הגרושים,
החליט לפצות....(מילה שעושה לי טעם מר דוחה בפה)
והם נוסעים לחול בעלות של חודשיים מחייה עבור כל משפחתנו הקטנה,שלא לדבר על כמה זה היה עוזר לקנות אוטו יותר צעיר בבוא היום,
סכום כזה בחיסכון.....
ואם לא די בכך כבר שבועיים יושבים לי על הגרון כמו עם סכין צייד שאני אגיד לו כמה אלפים הוא יכול להוציא על בגדים לבן בנסיעת חול זאת.
והכל הפוך ממני.
כל החשיבה,
כל הערכים,
כל דרך החינוך,ההכנה לבגרות,לסדרי העדפות.
מה לעשות.כך אני.בזה למי שרק קונה מותגים,ומתחלחלת מילדים שמחליטים שמשהו יפה רק אם הוא יקר מאד.
וזה הבן של בעלי שבעלי בלי להיות מודע עוזר לו להיות קליפה ריקה מתוכן.הכל אותה אשמה רקובה.
לא כתבתי פה מזמן כי מה הטעם.להעלות גירה זה לא טעים לי אבל פסח זה פסח.
ולמי אעשה טוב החג הזה.?
לביתי שאמציא לה סדר עם מי ומה כדילצאת ידי חובה או לעצמי איתה בנופש זרוק היכנשהו עם קילה ואז באושרי ורוגעי היא תהנה גם?
רק בגלל זה בעצם כתבתי היום.
אגב חזרתי לעבוד משרה מלאה וזה מפחית חיכוכים כי אני עובדת גם סופי שבוע,ובפרט כאלה שבהם בנו מגיע או בהם הוא מתגעגע למשפחתו הבוגדנית
ואז אני עסוקה בלי לנשום והוא נוסע לכל אילו שלא מוכנים להכנס אלי הביתה כי זה יפגע בגרושתו.
מספיק וחסל.
גם מחר עובדים עד כלות,עבודה גופנית קשה ואז לא חושבים ולא מרגישים.
