כבר עברו שלושה חודשים מאז נפטרה אימי,הכאב מתעצם ככל שהזמן עובר, זה לא נהיה קל יותר.אני חושבת עליה הרבה ,עדיין בוכה .פסח השנה יהיה מאד מוזר אמא לא תהייה איתנו.
מאז שאימי הלכה, ועדיין לא מעכלת. הגעגועים מתעצמים כמו הכאב שחותך את הלב. חושבת על אימא כל הזמן ובוכה. המחשבה בכלל שאימא לא נמצאת יותר, ועל פסח בלי אימא ליד השולחן שורפת לי את הלב. כמה כאב, כמה עצב.
3 חודשים חלפו מאז אמך נפטרה בפתאומיות... אני יכולה לתאר לעצמי שההלם עדיין שם... צריך לעכל ולעבד את חסרונה של אמא, את החוויות שתחווי בלעדיה, את מוזמנת לכתוב ולשתף מה מתוכנן לך לחג ובכלל.. מה שמתאים לך לחלוק איתנו...
עברו חודשיים בלי אמא , בפגישתנו האחרונה היא הביאה לי חולצות לחג לבנים שלי ושאלתי אותה למה כל כל מוקדם? מי ידע שזו תהיה פגישתנו האחרונה . אין לי שום חשק לחגוג...
גם אצלי, 9 חודשים מאז שאמא הלכה בפתאומיות..
ההלם עדיין קיים. העצב. הגעגוע העז. פסח בלי אמא זה לא פסח... היא בד"כ מנהיגה את השירים שאחרי האוכל, היא מתרוצצת וטורחת. והפעם- אף אחד לא עשה את זה