אחרי החגים
פסח חלף, כלי החג הוחזרו למקומם.שיחות הטלפון המאחלות חג שמח נדמו,
העולם חזר והתכנס למקומו,ואני נשארתי עם המחשבות על אמא,
ככול שחולף הזמן,הסביבה מתנתקת יותר, מצפה ודורשת חזרה מיידית לשיגרה. אני יכולה לדקלם את המשפטים ויודעת מה אחרים יגידו "יש לך משפחה משלך,יש לך ילדים" אמא שלך הייתה כבר מבוגרת וזה טבעי" " אמא שלך הייתה חולה והיא לא סובלת עכשיו"
אבל בשבילי זה לא טבעי, בכלל לא טבעי ללכת לבית שגדלתי בו למצוא שם את אבא חלש ושבור..
בכלל לא טבעי לחפש את הבלנדר של אמא בארון ואת הקערה בה ערבבה את הקמח והביצים...
בכלל לא טבעי להקיץ עם שחר מחלום שבו אני פוגשת את אמא ומספרת לה כל מה שקרה מאז שעזבה,
מספרת לה על אבא שהלך ברחוב ונפל ולא היה מסוגל לקום וללכת... מספרת לה שקרה לו כל מה שהיא ככ פחדה שיקרה ...(והסיפור על אבא הוא האמת היחידה שהייתה בחלום הזה).
התיק של אמא מונח בארון ליד התיק שלי ועדיין יש בו סוכריות, ארנק, ומפתחות. גם קופסא של כדורים
שאמא במשך כמעט ארבע שנים הייתה צריכה לבלוע לפני כל דבר שהיא אוכלת, כי לא היו לה אנזימים לעיכול בגלל סרטן הלבלב הנוראי הזה שליווה אותה....
ובכל פעם שעצוב לי אני פותחת את התיק הזה ולוקחת ממנו סוכריה - כאילו שאמא נותנת לי
ובכל פעם שאני בוכה אני לוקחת משם טישו....
ואני לא ילדה קטנה אני אישה עם ילדים שנחשבים כבר גדולים ועם עבודה ועם בית ועם לימודים
אבל אני כל כך מתגעגעת לאמא ....
פסח חלף, כלי החג הוחזרו למקומם.שיחות הטלפון המאחלות חג שמח נדמו,
העולם חזר והתכנס למקומו,ואני נשארתי עם המחשבות על אמא,
ככול שחולף הזמן,הסביבה מתנתקת יותר, מצפה ודורשת חזרה מיידית לשיגרה. אני יכולה לדקלם את המשפטים ויודעת מה אחרים יגידו "יש לך משפחה משלך,יש לך ילדים" אמא שלך הייתה כבר מבוגרת וזה טבעי" " אמא שלך הייתה חולה והיא לא סובלת עכשיו"
אבל בשבילי זה לא טבעי, בכלל לא טבעי ללכת לבית שגדלתי בו למצוא שם את אבא חלש ושבור..
בכלל לא טבעי לחפש את הבלנדר של אמא בארון ואת הקערה בה ערבבה את הקמח והביצים...
בכלל לא טבעי להקיץ עם שחר מחלום שבו אני פוגשת את אמא ומספרת לה כל מה שקרה מאז שעזבה,
מספרת לה על אבא שהלך ברחוב ונפל ולא היה מסוגל לקום וללכת... מספרת לה שקרה לו כל מה שהיא ככ פחדה שיקרה ...(והסיפור על אבא הוא האמת היחידה שהייתה בחלום הזה).
התיק של אמא מונח בארון ליד התיק שלי ועדיין יש בו סוכריות, ארנק, ומפתחות. גם קופסא של כדורים
שאמא במשך כמעט ארבע שנים הייתה צריכה לבלוע לפני כל דבר שהיא אוכלת, כי לא היו לה אנזימים לעיכול בגלל סרטן הלבלב הנוראי הזה שליווה אותה....
ובכל פעם שעצוב לי אני פותחת את התיק הזה ולוקחת ממנו סוכריה - כאילו שאמא נותנת לי
ובכל פעם שאני בוכה אני לוקחת משם טישו....
ואני לא ילדה קטנה אני אישה עם ילדים שנחשבים כבר גדולים ועם עבודה ועם בית ועם לימודים
אבל אני כל כך מתגעגעת לאמא ....