פסח

kevant

New member
פסח

הנה מגיע לו חג נוסף. חג החירות. חגיגה לחופש, אך היכן החופש שלי. החופש לזעוק בקולי קולות לעולם על הגעגועים האין סופיים. החופש לראות חיל מחבק את אביו ולא לקנא ולחשוב אילו.... החופש להתכנס בתוך עצמי ולא להגיב לעולם. צר לי אין בידי החופש הנ"ל. זוגתי ואנוכי נשענים זה על זו וזו על זה. יחדיו מביטים אל הכסא הריק. לא, לא כסאו של אליהו הוא כסאו של בנ הינהו, כסא מיותם מזה שנים מספר. דמעה חרישית תתגלגל על לחי ותצנח על ההגדה, תחבור לחברותיה. קולות שבורים יספרו במעשה יציאת מצרים. ויסימו בחד גדיה מבלי לדלג על על אף שלב, גם על שלב מלאך המות. כל שנותר הוא לאחל לכולכם, באי הפורום חג כשר. שלכם כתמיד kevant
 

ענן כבד

New member
לאבא ללא בן kevant לבלה

אין לי מה להוסיף . .המילים מצטמקות מול התחושות . רק הבוקר כתבתי מייל לאחת מחברות הפורום . מה בעצם רצינו כדי שנמשיך לחיות יציב . איזו דרישה זאת? כול כך לגיטמית . אבל אף אחד לא שאל . ולקחו את הילדים ודורשים "המרחב המשפחתי " דורש להמשיך . יום גורר יום .יום חג גורר את השעות שהופכות לכבדות יותר עד מחנק . ולסדק הצר מתפרצת השאלה יש טעם? ובה גלומים הגעגועים העזים ,והכאבים הבלתי פוסקים ולמה הגורל התאכזר לבני . היא נמחקת בכוחות עצומים .בכוחות עצומים ואני מחפשת נקודת אור פשוט מחפשת ונאחזת בה ומילה אחת לנגד עיני" אחריות ".המושכת אותי הלאה . אמא מבכה אמא של דורון .
 

shani שני

New member
אני לא יודעת אם אתה זוכר...

הייתי בפורום הזה לפני כמה וכמה שנים. זוכרת את כאבך, חג שמח
 
למעלה