פסטיבל פשוט "אדם וחוה"

[meital40]

פסטיבל פשוט "אדם וחוה"

שלום לכולם, פסטיבל פשוט "אדם וחוה" מתרחש השנה בתאריכים 4-7/7/06 באשרם במדבר- שיטים. פסטיבל העירום והמדיטציה, 4 ימים של סדנאות, מדיטציה, ריקוד, בריכות, מתחם נשים, יצירה, יוגה, מסיבות, מודעות, קדושת הגוף והרבה כיף. וכמובן גם טנטרה עם בן ואפרת.... בעולם ללא בגדים יפתחו המסכים וההצגה תסתיים. המחסומים יושלו ונוכל להתעטף בטבע. הגוף כבר לא יהיה מעמסה אלא סיבה למסיבה. העיניים יחפשו את העיניים וימצאו את הנשמה. בעולם כזה יהיו פחות שכבות ויותר פתיחות, פחות התניות ויותר חופשיות, פחות אשליות ויותר כנות. עולם כזה הוא כמו חלום, והוא קורה בפסטיבל פשוט. אני מזמינה אותך להגיע ולחגוג את השלמות של הגוף שלך... www.desertashram.co.il 052-5443349

 

[ע פ ר ל ה]

הלוואי עליי...

אני ביישנית רצח!!!

 

[בן ואפרת]

../images/Emo142.gifאנחנו מזמינים אותך יקרה...

לאזור אומץ, קודם כל לפתוח כאן באמת את המקום הזה, המקום ההוא, של הבושה, מה מקורו, מהיכן הוא בא? מה עוצר אותך מהיות האני האמיתי שלך, בלי מעטה הגנה? זה מקום רגיש, אנחנו יודעים, אצל מי מאיתנו אפילו כואב או מפחיד, אבל המסע שלנו לעיתים דורש אומץ, לפתוח את מה שסגור. ואחרי כן, ניתן לכם יד, אם תחליטו.

 

[ע פ ר ל ה]

אנסה להסביר...

אני כותבת עכשיו הישר מהמח אל המקלדת,אז קחו זאת בחשבון. עכשיו אני מדברת אל ועם עצמי,ואליכם. כל החיים לימדו אותי להתלבש. לא להתפשט. וזאת למה? כדי לשמור על צניעות,וכדי לכבד את הזולת. אומנם נולדתי עירומה,ובכל זאת הלבישו וכיסו אותי. כך נהוג כמעט בכל העולם,נכון? אז איך ולמה בדיוק אני אמורה לפשוט את בגדיי? זה לא להתנגח עם מוסכמות החברה? ייתכן שהחינוך הימתיכוני השמרני,נתן את אותותיו בי וזאת למרות ההתפתחות וההתנערות מדפוסים פרימיטיביים ומיושנים. אני אמנם הרבה פחות שמרנית מסבתי,או מאמי,אבל כמו רבים אחרים אני מתקשה להתפשט. הגוף שלי הוא הקנין הפרטי שלי,ואני שומרת ומגנה עליו. בעיקר מכבדת אותו. הגוף שלי מתקן ציבורי חבר'ה? תזכרו שאני ככה ב"שלוף מהשרוול" יורה את אשר עולה במוחי. כשאני לבושה מסתכלים ומציצים לעברי. אז מה כשאסתובב עירומה? מליון עיניים ינעצו בי בסקרנות בילתי מוסתרת. וואוו,איזה תחת לבן יש לעפרה,שיוווווווו איזה פיטמות ורדרדות של נערה יש לה. יוווווווווו אני אומרת לעצמי,השדיים שלי כבר צנחו לבירכיים סעמאקקקקקקקק,ולא שזה נורא,באמת שלא. אז צנחו השדיים. אז מה? והבטן כבר לא שרירית ומתוחה כמו שהייתה בתקופה שהייתי אצנית. אז מה?ושטויות אם גיליתי שערונת לבנה בשיער הערווה שלי. באמת חפיף. אני שלמה עם הגוף שלי למרות השינויים שחלים בו. ברור לי שאני הולכת ומתקמטת ובטח פחות זוהרת. אני לא מסתובבת עירומה בביית שלי,כי הבגד הוא חלק ממני. אבל למשל,אין לי בעיה בכלל שהילדים שלי יראו אותי עירומה,ואין לי בעיה להשתין עם דלת פתוחה ולשוחח עם הבת שלי. אבל כן יש לי בעיה להתפשט במלתחת נשים בבריכת השחיה,ולכן לא מתפשטת.לפעמים אני צוחקת עם עצמי כשאני נתקלת בנשים שאני מכירה מהעיר(ולא היכרות אישית של אפילו לא שלום שלום...) והן מסתובבות חופשי בעירום ושמות קצוץ על כולם. לא כ'פת להן,ונראה שאין להן בתודעה להכנס לחדרון צדדי כדי להתלבש. ולפעמים אני מקנאה בהן. כי מה? כולה ציצים,כולה תחת. מה הביג דיל אני שואלת את עצמי? מה האסון? אני באמת מנסה לפענח את מקור הסגירות,ואת השיתוק שאוחז בי. לא נאנסתי ברוך השם,לא הצמידו לי אקדח לרקה ואמרו לי עכשיו תתפשטי,סקס ראשון עשיתי עם חבר שלי מתוך אהבה גדולה,והרבה התחשבות. אז למה אני כל כך מכווצת? לא יודעת... תראו,אני מנסה באמת לתת הסברים ובעיקר לעצמי,ועדיין זה לא ממש עוזר,אבל תודו שגם כדי לכתוב כך דרוש אומץ. יאללההההה כבר יש לי מועקה,נחנקתי. אז קצת הומור אני חייבת כדי להשתחרר. אז כך,דמיינתי לעצמי מצב היפוטתי בו אני נכנסת למעגל העירומים ויש שם אוסף של בולבולים חמודים... my godddddd איך אוכל להתאפק לנוכח מראה מלבב שכזה מבלי לרצות להושיט יד? תגידו,אתם בכח רוצים להתעלל בי

בעדינות איתי אהובים,אני רכה נשיקות ממני - עפרה

 

[בן ואפרת]

קודם כל - מסירים את הכובע בפנייך...

על הגיגייך , על האומץ, על השיתוף... מוכנים גם להסיר את הבגדים. ואם להתעלל - אז עד הסוף... אנחנו גם מחבקים אותך.

אנחנו רואים בהסרת הבגדים - קבלת עצמי כמו שאני. גם אם הכרס מבצבצת, יש שערות מיותרות בכל מיני מקומות, הישבן - נו איך נאמר... מגרש כדוגל... הסרנו מעלינו את הכסות, נותנים לגוף לחוש את הטבע- את הרוח על העור החשוף, מסתובבים במקום בו המרחב בטוח להיות אני. ולחקור את התחושות המתעוררות בכל אחד מאתנו ...

רוצה לספר לך קצת מתחושותי שלי {אפרת} מתחברת כל כך למילותייך, כמוך גם אני חשתי את החינוך זורם היטב בעורקי, הדבר היחיד שהביא אותי לפשוט פריט לבוש קטן אחד, היתה הסקרנות שלי לגבי תחושותי, יש לי ביקורת קשה עלי, על הקילוגרמים המיותרים שעטיתי לאחרונה על גופי, שנראים היטב - צועקים את צמיגיהם השמנמנים למרחוק, אני אוהבת את השדיים שלי וגאה בהן - אבל לא הייתי מוכנה לחשוף ולחשוב שמציצים, ששולחים מבטים ש.... נועצים עיניים. הגעתי עם המון חששות ודעות, ועם זאת הייתי מוכנה לנסות - הוא שאמרתי , הסקרנות הזו שלי לגבי התחושות שלי, לגבי החוויה שאעבור... Just be naked היה המקום הראשון שבחנתי אותה - את הסקרנות הזו, גם ה"פשוט"ים שבאו אחריו, בכל פעם היה המקום הבטוח הזה מאפשר את החוויה, החופש לבחור אם להיות לבושה או פשוטה... הייתי מגלה טפח , מכסה טפחיים... היום, אני אחרת, בעצם... נשארו בי עוד שימצוני פולניות - על משמניי... אבל ממש בלי שום השוואה למה שהייתי לפני שנים. ועד כמה שישמע לך מוזר... אוסף הבולבולים, הוא חלק מהנוף הטבעי , הכל נינוח, לא ממש עולה איזה צורך לאסוף לך זר של בולבולים...

אנחנו לא רוצים להתעלל בך.... אנחנו רוצים.... ל ה ת ע ל ל בך....

 

[ע פ ר ל ה]

קרעת אותי מצחוק אפרת../images/Emo6.gif

חחחחחחחחחח זר בולבולים

נשפכת מצחוק... נשבעת לך שאני יכולה לצייר זר כזה ולתלות מעל מיטתי. רעיון יפה,נכון? האמפתיה שלך אלי שבאה מהמקום המוכר לך מעצמך בעבר,עוזרת לי. הרי ברור לי שאני לא שונה או יוצאת דופן במקום של המבוכה הגדולה. ובכל זאת,הטאבו של להיות לבושה תמיד,סוגר עליי ומעיק מאוד. הרבה פעמים אני רוצה להרגיש את החופש,ולהסיר מעליי את השכבות.ולא ניתן הדבר בכל מקום ומצב. לכן פסטיבל מסוג כזה,יכול מאוד לעזור לי,ולגרום לי להשתחרר אט אט. במקום בו כולם נתונים באותו מצב,זה אמור לדעתי להקל עליי. ולא ארגיש שונה. ועוד דבר,מי מבין שניכם רוצה ל ה ת ע ל ל בי?

זה בא בתורות? אתם מצוידים בבלון חמצן על כל מקרה של חנק חס וחלילה? יש לחצן מצוקה בשבילי? אם ארים יד ואגיד "פוס" יפה,תכבדו זאת? טוב נו,בכל מקרה "חן הבריון" יעמוד מאחורי הדלת לשמור עליי מהרעים

אהבה רבה עפרה

 

[בן ואפרת]

../images/Emo99.gifאנחנו עושים הכל...

...אבל הכל, ביחד. גם להתעלל, ואפילו ל ה ת ע ל ל, ואפילו אם תרצי...

ל

ה

ת

ע

ל

ל

. יש משהו נפלא בעניין הזה של החופש, כי אחרי שפרצנו את הגדר הראשונה, קצת קשה לתפוס איך חיינו בלי זה קודם. ועכשיו באמת, מהמקום הכי אוהב, אם צריך עזרה בל'עשות ת'צעד הראשון, אנחנו כאן כדי לתת אצבע.

 

[בן ואפרת]

../images/Emo23.gifעוד מימי Just be naked

אנחנו שם, עוד מהימים שהפסטיבל נקרא Just be naked, ואכן כך הוא היה... Just Be There...

רק היינו שם, לא עשינו הרבה. וליווינו את התהליך האבולוציוני של הפסטיבל הזה מראשיתו, צפינו בו לובש צורה, עוטה תכנים וסדנאות. ליווינו את אנשי האשראם האמיצים, שקיבלו החלטות אחרי לבטים, לא לפחד מהמקום של המגע בעירום, לא לחשוש להסיר מחיצות, להכניס תכנים מהותיים, סדנאות עומק, לעשות מדיטציית AUM בעירום - איזה וואו זה היה בפעם הראשונה, אל ייקל הדבר בעיניכם. ראינו איך אוכלוסיית הפסטיבל הולכת ומשתנה בעקבות הכנסת הסדנאות, התכנים, המגע, והופכת מעירבוביה של נטוריסטים, מחפשי ריגושים וחילופי זוגות וגם כמה אחרים, לאוכלוסייה נפלאה, של אנשים בעלי אומץ לשנות דבר או שניים בחייהם, להסיר מחסומים וחומות, ולהתחבר לטבעי והאמיתי. כן, אנחנו בהחלט מרגישים שם בבית, ב"פשוט", ועכשיו הנה מגיע השלב הבא בהתפתחות, באבולוציה. הפעם זה גם "אדם וחווה" שאנו מקווים שיזניק את הפסטיבל למקום חדש ומדהים. ואנחנו נהייה שם איתכם באהבה גדולה, ומזמינים את כוווווולם, לעשות צעד, אולי חריג, אולי דורש אומץ, אבל בהחלט כזה שלוקח כל אחד ואחת למקום חדש, נפלא, משחרר, מקום חדש בחיים. ואללה, זה יכול להיות גם מפגש הפורום הראשון

ואם יש לכם לבטים, חששות, שאלות, אתם מוזמנים להגיב לגביהם כאן בשרשור, ואם זה קשה, אז אולי במסר...

 

[ד ו ל ה]

../images/Emo6.gif חתיכת מפגש פורום זה יהיה....

 

[אופק דגנית]

פסטיבל ערום..

תגידו.. למה ערום צריך פסטיבל.. למה אנשים צריכים פסטיבל.. ולמה הערום נהפך ל"כלי"..ולא פשוט ערום נטו..

 

[בן ואפרת]

../images/Emo47.gifואללה מלכה. כמה שאת צודקת../images/Emo70.gif

אז... החל ממחר את מוכרת בחנות כשאת בעירום

(זה בטוח יגדיל לקונים,

אופס.... את תנועת הקונים). אז כבר ברור למה עירום צריך פסטיבל. למה אנשים צריכים פסטיבל

כי זה פשוט כל כך כיף, הזדמנות נפלאה להתחבר ולחוות יחד דברים מסויימים, שכולם מתעניינים בהם. לפעמים קשה לאדם להגיע לבד בכוחות עצמו לשלבים בתהליך שלו, לעיתים המאסה החברתית עוזרת ובגדול, וכאן, בנושא של העירום זה מאד מאד משמעותי. ולמה העירום נהפך לכלי? כי לצערנו החברה שלנו הפכה את העירום לטאבו מטופש, למה שאינו, ויחד איתו, עם העירום, הפכה את כל המיניות שלנו לאוסף של טאבוים ואיסורים מעוותים, וקשרה בקשר עבות ומטומטם, את המין (והמגע) עם העירום, וצריך ללמוד מחדש, שמין זה מין, מגע זה מגע, ועירום זה עירום, והם נושאים נפרדים לחלוטין ואין ביניהם קשר.

ליום נפלא.

 

[אופק דגנית]

זהו..

שאני חושבת שיש קשר בנהם.. רק שבהחלט אפשר גם להפריד אותם ולהתיחס כל דבר בניפרד.. רק שאני לא חושבת שאפשר לעשות זאת רק בפסטיבלים .. זה יכול להעשות אחד לעצמו.. זה בהחלט יכול להעשות בזוג.. ויש גם את הפסטיבלים.. כל אחד מתחבר לדרך שלו..בדר"כ היא עונה גם על צרכיו..<ולא המיניים >.

 

[T i g e r R o n]

דגניה

אכן אפשר להפריד בין נושא העירום למיניות בדיוק כמו שאפשר להפריד בין מקלחת שנעשית כמובן בעירום לסקס אבל... האמנם

לא בטוח או שכן

סתם מנסה להמחיש לך משהו ולעצם העניין בדיוק כמו שכתבו כאן מעליי, הפסטיבל נועד לא לעירום גרידא הראיה שלך מתמקדת ברמה הפיזית של נטולי טקסטיל ולא זאת הכוונה העירום הוא מנטלי העירום הפיזי הוא רק מחסום נוסף שיורד ביחד עם הבגדים אחרי שהות קצרה בחברת עירומים את לא רואה בכלל אנשים עירומים את פשוט רואה אנשים וזה העיקר וזאת המטרה האדם, זה יכול להיות את אני או הוא זה לא משנה בכלל במהלך היום יום אנו עוטים עלינו בגדים כדרך התרבות בה אנו חיים ומתנהגים בהתאם, לפעמים חוטאים לעצמינו ולפעמים מתנהגים בקוד תרבותי חברתי מסויים שם, את פשוט את - נטו - אין לך מושג איזו הרגשה זאת, פשוט להיות את או אני או הוא כמובן... רון - שונא טקסטיל ידוע

 

[אופק דגנית]

נכון..

אחרת במה הוא שונא מפסטיבלים אחרים.. מה מיחד אותו משאר הפסטיבלים.. שוב טוענת.. הפסטיבל משרת צורך מסויים כנראה..

 

[T i g e r R o n]

הפסטיבל

הוא בדיוק בשבילך ראי זאת כמתן לגיטימצית טאבו ובטח שבטח הוא משרת צורך מסויים, לא כולם מודעים לו לצערי. מי שרוצה סתם להיות עירום בציבור הולך לגעש וכדומה ובינינו, הלוואי שלא היה צורך בפסטיבל מייחד שכזה הלוואי שזו היתה דרך חיים יומיומית היו פחות מלחמות ורעות אחרות

 

[אופק דגנית]

זהו..

שהפסטיבל הוא לא בשבילי.. אני לא צריכה אותו בשביל להתחבר לאלף ואחד מקומות.. לא לערום לא לטבע ולא לאנשים ולא לעצמי.. אם היתי צריכה מרגישה רוצה..חושבת שיעזור..כנראה שהיתי שם. אני לא נגד.. אני רואה בזה עוד סף של פתיחות..העזה אולי.. רק שלא רואה בזה..כמשהו סוחף..של "בואו תהיו שלמים יותר עם עצמכם..וגופכם".

 

[ע פ ר ל ה]

מתחברת לדבריך רון../images/Emo140.gif

חם,חם בטבריה...

 

[T i g e r R o n]

../images/Emo140.gif

 

[בן ואפרת]

../images/Emo38.gifהאמנם../images/Emo35.gif

את הקשר, יצרה החברה האנושית משך שנים ארוכות, והוא קשר מלאכותי מעיקרו. הרי קודם כל, מבחינה פיסית, צריך להסיר חלק מהבגדים כדי להגיע למגע מיני כל שהוא, ואז נוצר באופן מלאכותי הקשר. אבל... אנשים יכולים להיות בעירום וגם במגע גופני, בלי שתהייה שם אנרגיה מינית. ישנם דברים שאחד לא יכול לעשות בעצמו, עם כל הכבוד לאינדיווידואליות ולאוטודידקטיות. אדם לא יכול להיות לבד ולהתבייש ממישהו אחר, נכון? הוא לא יכול להיות לבד ולהתמודד עם "מה יחשבו האחרים?" והוא בטח לא יכול לקבל את הפידבק שלהם... וגם עם בן זוג יש הרבה סוגי עבודה שאי אפשר לעשות, ושאפשר לעשותם בקבוצה (גם ללא בן הזוג וגם בנוכחותו, ואז משמעויות שונות לכל דבר). כי בסופו של דבר, הרי גם עם בן זוג שאנחנו רגילים אליו, אין לנו את מחסום הבושה. זה תלוי אולי במשך הקשר, אבל לאורך זמן נופלים הרבה מחסומים, החל מעירום וכלה בלהפליץ יחד

ואז, אי אפשר לתרגל את המקום של ההתמודדות האמיתית. ודאי שכל אחד מתחבר לדרך שלו, אבל לפעמים כדאי לעצור לרגע ולבחון, מה מביא אותי לבחירה בדרך הזו ולא באחרת? האם בחרתי בה כי כאן השביל יותר נוח ואין כל כך הרבה קוצים? ולאן הדרך הזו מובילה אותי? לאן שאני באמת רוצה? והאם זו הדרך הקצרה יותר? או דרכם של נהגי מוניות תחמנים, שלוקחים אותך מפרישמן לאלנבי דרך בלומפילד...

 

[אופק דגנית]

אז מה..

כולנו מזויפים ורק אלה המתהלכים ערומים בספטיבל..אמיתיים?