פסטיבל קלאסי בים האדום #2
הערב נוגנה, שוב בנגינת תזמורת האופרה מרינסקי והמנצח ולרי גרגייב, הסימפוניה השלישית מאת גוסטב מאהלר. הערב התחיל טוב - הודיעו שכיבו את מנועי החימום ורעש הזמזום המעצבן שליווה את צ'ייקובסקי אתמול הופסק. הקהל הרגיש צורך כנראה להפרעות, והיו כמה צלצולי פלאפון, ויותר מדי דיבורים בסוף כל פרק, שגלשו לתחילת הנגינה של הפרק הבא. אם להאמין לסר תומס ביצ'ם שחשב שמה שחשוב זה שהנגנים יתחילו ביחד ויסיימו ביחד - אז היה ביצוע נפלא. הפרק הראשון ברובו היה טוב עד מצוין, והתיבות האחרונות באמת הביאו אותי לכדי התרגשות אמיתית מהמוסיקה. מה שקרה באמצע היה שונה. באופן כללי היה ביצוע טוב. היה מתח באוויר רוב הזמן, כלי הקשת צלצלו נהדר, וגם לסקציית הבראס היו רגעים נפלאים. מה שבלט יותר מכל היה חוסר אחידות כללי. ברמת הנגינה, באווירה, בניצוח, בשירה. הכלים שזכו למעמד סולני (ובראשם טרומבון חצוצרה ואבוב) נגנו מעולה לפרקים, ולפרקים בינוני ומשעמם. הקרנות נעו בין נגינה עילאית לנגינה לא נקייה מלאת קיקסים. זה היה מפתיע. מקהלת הילדים הייתה חזקה מדי, אם כי חיננית ומקהלת הנשים (בניגוד גמור לאתמול) לא שרה טוב במיוחד. הייתה תחושה כללית שהתזמורת לא מכירה לעומק את היצירה, ומאהלר לא זורם בעורקיה. הבעיה היותר חמורה, וזאת למרות שיתוף פעולה מלא בין המנצח לתזמורת, הייתה שגם גרגייב עצמו היה בעיקר שקוע בפרטיטורה, ונראה היה שלמרות המאמץ של כולם להוציא ביצוע מרגש (ואכן, היה זה ביצוע טוב) הוא לא היה מוכן מספיק. אולי זה ביצוע ראשון שלו לסימפוניה. ריכוז דעתו בפרטיטורה גרם לחוסר תקשורת די ברור עם מרבית התזמורת, ויותר מכל - עם מקהלת הילדים שהכניסה שלה הייתה עלובה ולקח כמה תיבות עד שכולם התחילו לשיר. לסיכום, היה פוטנציאל גבוה לביצוע נהדר באמת, בייחוד לאחר צ'ייקובסקי נפלא אתמול, ולמרות רגעים נפלאים התזמורת לא סיפקה את הסחורה בצורה משביעה באמת. מחר - "קללת פאוסט" מאת ברליוז.
הערב נוגנה, שוב בנגינת תזמורת האופרה מרינסקי והמנצח ולרי גרגייב, הסימפוניה השלישית מאת גוסטב מאהלר. הערב התחיל טוב - הודיעו שכיבו את מנועי החימום ורעש הזמזום המעצבן שליווה את צ'ייקובסקי אתמול הופסק. הקהל הרגיש צורך כנראה להפרעות, והיו כמה צלצולי פלאפון, ויותר מדי דיבורים בסוף כל פרק, שגלשו לתחילת הנגינה של הפרק הבא. אם להאמין לסר תומס ביצ'ם שחשב שמה שחשוב זה שהנגנים יתחילו ביחד ויסיימו ביחד - אז היה ביצוע נפלא. הפרק הראשון ברובו היה טוב עד מצוין, והתיבות האחרונות באמת הביאו אותי לכדי התרגשות אמיתית מהמוסיקה. מה שקרה באמצע היה שונה. באופן כללי היה ביצוע טוב. היה מתח באוויר רוב הזמן, כלי הקשת צלצלו נהדר, וגם לסקציית הבראס היו רגעים נפלאים. מה שבלט יותר מכל היה חוסר אחידות כללי. ברמת הנגינה, באווירה, בניצוח, בשירה. הכלים שזכו למעמד סולני (ובראשם טרומבון חצוצרה ואבוב) נגנו מעולה לפרקים, ולפרקים בינוני ומשעמם. הקרנות נעו בין נגינה עילאית לנגינה לא נקייה מלאת קיקסים. זה היה מפתיע. מקהלת הילדים הייתה חזקה מדי, אם כי חיננית ומקהלת הנשים (בניגוד גמור לאתמול) לא שרה טוב במיוחד. הייתה תחושה כללית שהתזמורת לא מכירה לעומק את היצירה, ומאהלר לא זורם בעורקיה. הבעיה היותר חמורה, וזאת למרות שיתוף פעולה מלא בין המנצח לתזמורת, הייתה שגם גרגייב עצמו היה בעיקר שקוע בפרטיטורה, ונראה היה שלמרות המאמץ של כולם להוציא ביצוע מרגש (ואכן, היה זה ביצוע טוב) הוא לא היה מוכן מספיק. אולי זה ביצוע ראשון שלו לסימפוניה. ריכוז דעתו בפרטיטורה גרם לחוסר תקשורת די ברור עם מרבית התזמורת, ויותר מכל - עם מקהלת הילדים שהכניסה שלה הייתה עלובה ולקח כמה תיבות עד שכולם התחילו לשיר. לסיכום, היה פוטנציאל גבוה לביצוע נהדר באמת, בייחוד לאחר צ'ייקובסקי נפלא אתמול, ולמרות רגעים נפלאים התזמורת לא סיפקה את הסחורה בצורה משביעה באמת. מחר - "קללת פאוסט" מאת ברליוז.