פסיכואנליזה והטיית הציבור

[doughnuts]

פסיכואנליזה והטיית הציבור

בעקרות המאמר הזה: http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1792912

דעתי האישית היא שמדובר באוסף של שטויות, מושגים מעורפלים וחוסר הבנה של ההתנהגות האנושית. כל זה כמובן אינו מתאר בהכרח כל פסיכולוג ואפילו לא כל פסיכולוג קליני. אבל האם הציבור יודע להבדיל בין פסיכואנליזה, יעוץ פילוסופי, וטיפול נפשי נאות? אני יודע שיש פה כמה אנשים שדעתם על הגישות הפסיכואנליטיות חיוביות יותר מהעמדה שלי, והייתי רוצה לשמוע מהם, האם לדעתם אין כאן עבירה מוסרית כאשר הפסיכואנליטיקאים אינה מדגישים מספיק את חוסר הקשר שלהם למדעי הפסיכולוגיה?

 

[katzeran]

התכוונת להטעיית הציבור, לא?

ייתכן שאני מהאנשים שציינת כמי שדעתו על הגישות הפסיכואנליטיות חיוביות יותר, כי אני עוסק בפסיכולוגיה קלינית, או שלא. בכל מקרה, אני דווקא לא אוהב את הגישות הפסיכואנליטיות כשלעצמן, אני חושב שמי שעוסק היום בפסיכואנליזה בצורה הקלאסית שלה הוא מיושן ואולי באמת חוטא באופן מוסרי כלפי הלקוח (ברצינות, חמישה מפגשים בשבוע?)

having said that - אני חושב שיש הרבה ערך בעבודה פסיכודינמית בצורתה המודרנית יותר. נכון שהיא נשענת על היסודות הפסיכואנליטיים (דיבור על לא מודע, עיסוק בחשיבות של אירועי העבר) אבל לדעתי היא הצליחה להתנתק היטב מהדברים המטופשים שיש בפסיכואנליזה ולא לוקחת אותם ברצינות יתרה (תלוי את מי שואלים, כמובן). אני בהחלט בעד שהפסיכולוגים הקליניים (או השיקומיים, או החינוכיים וגו') יכירו ויעסקו בפסיכולוגיה שיש לה קשר חזק למדע