פסיכולוגים. אי אפשר איתם
ואי אפשר בלעדיהם אני נפגש עם פסיכולוגית איזה שניים-שלושה חודשים. לא כיסינו עוד את כל הנושאים שעל פני השטח, דיברנו קצת על זה ש"אני נראה כמו בן", במסגרת הסטיות האחרות שלי
. לפני כמה פגישות הרגשתי שכל עוד אני מדבר בלשון נקבה, אני משאיר חלק זהותי מרכזי ממני מחוץ לחדר הטיפולים. וגם שהגיע הזמן. אז התחלתי לדבר בלשון זכר, כמו שאני מדבר עם כולם - לא רציף ולא מאולץ. ההיא מצידה המשיכה לדבר אלי כרגיל, בלשון נקבה, ופנתה אלי בשמי הנקבי כמה פעמים COMPLETE TURN OFF בפגישה הזאת לא הערתי לה, אבל בפגישה שאחריה שאלתי אותה מפורשות מדוע היא מתעלמת מזה ומדוע היא ממשיכה לפנות אלי בצורה אחת כשאני מציג את עצמי בצורה אחרת. היא טענה שהיא רואה אותי כבת, ושהוצגתי לפניה כבת, והיא לא יכולה לדבר אלי באופן אחד ולראות אותי באופן אחר. אמרתי לה, מתוך שהכרתי את הקושי שבמעבר הזה, שאני חושב שעם הפנייה בזכר תבוא גם הראייה אותי אחרת, וביקשתי שמתוך כבוד אלי תעשה מאמץ ותפנה אלי כך בהמשך. אם היינו מדברים בשפה אחרת, לא סקסיסטית כמו עברית, הדיון הזה בכלל לא היה נוכח. איזה מזל! הדיבור על עצמי בלשון זכר כל כך מרחיב את הזהות ולא מסתיר אותה. המלצתי לה בחום לנסות גם!
בינתיים היא ממש משתדלת ואני מעריך את זה. קצת מתסכל אותי כל ה"בת" ו"בן" הזה, למה אנשים לא משתחררים קצת מזה?
ואי אפשר בלעדיהם אני נפגש עם פסיכולוגית איזה שניים-שלושה חודשים. לא כיסינו עוד את כל הנושאים שעל פני השטח, דיברנו קצת על זה ש"אני נראה כמו בן", במסגרת הסטיות האחרות שלי
![](https://timg.co.il/f/Emo6.gif)
![](https://timg.co.il/f/Emo6.gif)