פסססט... אתם מאמינים ברוחות? ../images/Emo121.gif
"פסססססט, אתה מאמין ברוחות?" שאל אותי גיא, חברי הטוב ממקום עבודתי. רק כדי שתיכנסו לעניינים, אני רועי, ואני עובד במוקד שירות לקוחות של חברה סלולרית גדולה. גיא, שיושב בשולחן הסמוך אלי, הסתכל אלי במבט מסוקרן, מחכה לתשובה כאילו שזו תפתור אחת ולתמיד את הסוגיה האם יש או אין רוחות רפאים. "איזו שאלה, ברור שאין!" השבתי בהחלטיות. "אז מה דעתך לשים קצת כסף על מה שאתה אומר?" הציע גיא בטון מפתה "אם אתה בטוח שאתה צודק, תוכל להרוויח מלא כסף ו..." "תגיע לעניין" קטעתי אותו, "על איזה כסף אתה מדבר ואיך אני משיג אותו?" רק מי שעובד איתי יודע כמה שהמשכורת שאנו מקבלים לא עוזרת בהרבה למצב הכלכלי, בטח כשאתה מנסה לחסוך לאוניברסיטה. "ובכן..." הוא השיב, "... ביום שישי הקרוב, אני ואפי, הבחור ממחקר, נשים אותך בעשר בערב בבית הקברות בעיר. כל שעליך לעשות כדי לקבל 300 ש"ח, זה להישאר שם במשך שעתיים רצופות עד חצות. אם תחליט לסגת ולברוח משם, תהיה חייב לנו 300 ש"ח..." ההצעה נשמעה מעניינת מאוד. הרי כל אחד יודע שאין כזה דבר רוחות רפאים, אז למה שלא אקפוץ על ההצעה? "...אה, כמעט שכחתי, יום שישי הקרוב הוא יום שישי ה-13, אם זה אומר לך משהו", "כן!", עניתי לו, "זה אומר לי שאתה רואה יותר מידי סרטי אימה!" "אם כך סיכמנו, אני ואפי נבוא לאסוף אותך ביום שישי". ואכן כך היה - יום שישי (ה-13, רצוי לציין) הגיע. למרות שהיינו בחודש דצמבר, לא היה קר יתר על המידה. שמעתי שני ציפצופים ומיד ירדתי למטה, שם חיכו לי גיא ואפי. "אתם פרייארים!" אמרתי כשנכנסתי לג´יפ, "צוחק מי שצוחק אחרון" ענה לי גיא והתחלנו לנסוע לכיוון בית הקברות החדש בעיר. כשהגענו, אפי הזהיר אותי שלא אנסה להתחכם, "דירבאלק נתפוס אותך בחוץ!", "אל תדאג," הרגעתי אותו, "אני הולך לעשות עכשיו 300 ש"ח בשעתיים". הג´יפ התחיל להתרחק מאזור, והסביבה הייתה מאוד שקטה וחשוכה. כפי שציינתי, לא פחדתי מרוחות, אבל כן התחלתי לחשוש מכל מיני סוטים שמגיעים בימי שישי לבית הקברות... כמוני. ישבתי על הספסל באזור הכניסה לבית הקברות וחיכיתי שהזמן יעבור. נראה היה שנרדמתי לכמה דקות, אבל כשהסתכלתי בשעוני ראיתי שהשעה 23:55! נותרו עוד 5 דקות לסיום ההתערבות - ואז - זה קרה! חיכיתי לזה כל הערב, זה היה לי כל כך ברור ששני הפסיכופטים האלו ינסו לעבוד עלי איכשהוא. והנה, אני רואה דמות זורחת שהולכת ומתקדמת לעברי. קרוב לוודאי שזה היה אפי. הוא שם על עצמו סדין טבול בזרחן או משהו כזה, והוא בא לעשות לי הצגת תיאטרון בבית קברות. אולי כדאי שאני אפתיע אותו, ואקפוץ עליו מאחור, חשבתי. הנה, עכשיו אני בעמדה מצוינת, קפיצה עליו ובן אדם יחטוף התקף לב... "...הוווופ!! אכלת אותה!" צעקתי, אבל... רגע... הגוף שלי עבר דרכו!!!
"פסססססט, אתה מאמין ברוחות?" שאל אותי גיא, חברי הטוב ממקום עבודתי. רק כדי שתיכנסו לעניינים, אני רועי, ואני עובד במוקד שירות לקוחות של חברה סלולרית גדולה. גיא, שיושב בשולחן הסמוך אלי, הסתכל אלי במבט מסוקרן, מחכה לתשובה כאילו שזו תפתור אחת ולתמיד את הסוגיה האם יש או אין רוחות רפאים. "איזו שאלה, ברור שאין!" השבתי בהחלטיות. "אז מה דעתך לשים קצת כסף על מה שאתה אומר?" הציע גיא בטון מפתה "אם אתה בטוח שאתה צודק, תוכל להרוויח מלא כסף ו..." "תגיע לעניין" קטעתי אותו, "על איזה כסף אתה מדבר ואיך אני משיג אותו?" רק מי שעובד איתי יודע כמה שהמשכורת שאנו מקבלים לא עוזרת בהרבה למצב הכלכלי, בטח כשאתה מנסה לחסוך לאוניברסיטה. "ובכן..." הוא השיב, "... ביום שישי הקרוב, אני ואפי, הבחור ממחקר, נשים אותך בעשר בערב בבית הקברות בעיר. כל שעליך לעשות כדי לקבל 300 ש"ח, זה להישאר שם במשך שעתיים רצופות עד חצות. אם תחליט לסגת ולברוח משם, תהיה חייב לנו 300 ש"ח..." ההצעה נשמעה מעניינת מאוד. הרי כל אחד יודע שאין כזה דבר רוחות רפאים, אז למה שלא אקפוץ על ההצעה? "...אה, כמעט שכחתי, יום שישי הקרוב הוא יום שישי ה-13, אם זה אומר לך משהו", "כן!", עניתי לו, "זה אומר לי שאתה רואה יותר מידי סרטי אימה!" "אם כך סיכמנו, אני ואפי נבוא לאסוף אותך ביום שישי". ואכן כך היה - יום שישי (ה-13, רצוי לציין) הגיע. למרות שהיינו בחודש דצמבר, לא היה קר יתר על המידה. שמעתי שני ציפצופים ומיד ירדתי למטה, שם חיכו לי גיא ואפי. "אתם פרייארים!" אמרתי כשנכנסתי לג´יפ, "צוחק מי שצוחק אחרון" ענה לי גיא והתחלנו לנסוע לכיוון בית הקברות החדש בעיר. כשהגענו, אפי הזהיר אותי שלא אנסה להתחכם, "דירבאלק נתפוס אותך בחוץ!", "אל תדאג," הרגעתי אותו, "אני הולך לעשות עכשיו 300 ש"ח בשעתיים". הג´יפ התחיל להתרחק מאזור, והסביבה הייתה מאוד שקטה וחשוכה. כפי שציינתי, לא פחדתי מרוחות, אבל כן התחלתי לחשוש מכל מיני סוטים שמגיעים בימי שישי לבית הקברות... כמוני. ישבתי על הספסל באזור הכניסה לבית הקברות וחיכיתי שהזמן יעבור. נראה היה שנרדמתי לכמה דקות, אבל כשהסתכלתי בשעוני ראיתי שהשעה 23:55! נותרו עוד 5 דקות לסיום ההתערבות - ואז - זה קרה! חיכיתי לזה כל הערב, זה היה לי כל כך ברור ששני הפסיכופטים האלו ינסו לעבוד עלי איכשהוא. והנה, אני רואה דמות זורחת שהולכת ומתקדמת לעברי. קרוב לוודאי שזה היה אפי. הוא שם על עצמו סדין טבול בזרחן או משהו כזה, והוא בא לעשות לי הצגת תיאטרון בבית קברות. אולי כדאי שאני אפתיע אותו, ואקפוץ עליו מאחור, חשבתי. הנה, עכשיו אני בעמדה מצוינת, קפיצה עליו ובן אדם יחטוף התקף לב... "...הוווופ!! אכלת אותה!" צעקתי, אבל... רגע... הגוף שלי עבר דרכו!!!
