פספוסים פספוסים....
בוקר, 8:00 בבוקר ליתר דיוק. אני הולכת לי לאיטי לתחנת האוטובוס מרוכזת בתוך עצמי, כשמסביבי רעש האוטובוסים משאיות ועוד שאר ירקות... אני מרימה ראש לשמיים, מסתבר שהבוקר הוא בוקר נפלא. באמת, לא קורה לי הרבה - שאני קמה לבקרים נפלאים - אבל הבוקר הציפורים צייצו [כן כן ממש כמו בסרט קיטשי], השמש זרחה לה והרגשתי, למרות כל הרעש והעשן, שלווה באויר. מתיישבת בתחנה. מסתכלת סביב. משמאלי חיילת [ למה כל פעם שאני רואה חיילים אני נזכרת בעמיתי שלי!?, אני באמת צריכה לראות מה שלומו...] בכל מקרה בחזרה לסיפורנו,אז.. משמאלי חיילת ומימיני בחורון צעירון [מאלו שיש להם פאסון של תחום ההיי-טק]. או קיי, נתקשר לפושה נראה מה שלומו, חיוך, הסתיימה השיחה. שלווה, רוגע, שמש, שמיים ציפורים ולפתע!!!! צפירה מחרישת אוזניים. אני מיישירה מבט ורואה שנעצר רכב מולי [אמממ...כאן אני קצת מתביישת כי אני ממש ממש לא טובה בסוגי מכוניות וכאלה אז... כל מה שאני יכולה לעשות זה...] לתאר את הצבע :]. בכל מקרה אוטו ירוק מטאלי, יפה כזה... הסתכלתי לצדדים, אחורה, למטה ואני שמה לב שכולם מסתכלים עליי. הסתכלתי יותר פנימה לתוך האוטו. אני מסתכלת עליו - הוא מסתכל עליי. ככל שיכולתי לראות עיניו חומות [כן כן אני נורא אוהבת עיניים חומות], אף קטן, וראסטות!!! אני חחחווולללההההה על ראסטות!:]]. אני מחייכת קצת הוא מחייך, אמממ.. אני חושבת שהתבלבלת בבן-אדם אני אומרת לו, והוא לרגע כאילו כלום, ממשיך להסתכל כאילו מצפה שאכנס לרכב. שתי שניות והוא מתאפס. אה אה סליחה סליחה [מלווה בהנפת יד לצדדים], עוד חיוך ונסע... אז אוקיי, למרות שלא הייתי נכנסת איתו לאוטו, ולמרות שאני באמת לא מכירה אותו והוא לא אותי [למיטב ידיעתי],לא יכולתי שלא לחשוב על זה אח``כ כשעליתי על האוטובוס בתור איזשהו פספוס... קורה לפעמים כשאני הולכת ברחוב, שעוצרות מכוניות ומסתכלות, ולא, לא בגלל שאני יפייפיה מדהימה [למרות שיש בי קצת
] סתם סתם, אבל בפעמים שאני מסתכלת חזרה, ורואה שם איזה מישהו ש איך אומרים... הייתי עושה לו טובה [בעעע שונאת ת`משפט הזה] אני לא עושה כלום!. זה קצת מתסכל אח``כ לחשוב אולי אם הייתי אומרת משהו, אם הייתי עוצרת ולא ממשיכה ללכת... אם ואם ואם... פספוסים.
בוקר, 8:00 בבוקר ליתר דיוק. אני הולכת לי לאיטי לתחנת האוטובוס מרוכזת בתוך עצמי, כשמסביבי רעש האוטובוסים משאיות ועוד שאר ירקות... אני מרימה ראש לשמיים, מסתבר שהבוקר הוא בוקר נפלא. באמת, לא קורה לי הרבה - שאני קמה לבקרים נפלאים - אבל הבוקר הציפורים צייצו [כן כן ממש כמו בסרט קיטשי], השמש זרחה לה והרגשתי, למרות כל הרעש והעשן, שלווה באויר. מתיישבת בתחנה. מסתכלת סביב. משמאלי חיילת [ למה כל פעם שאני רואה חיילים אני נזכרת בעמיתי שלי!?, אני באמת צריכה לראות מה שלומו...] בכל מקרה בחזרה לסיפורנו,אז.. משמאלי חיילת ומימיני בחורון צעירון [מאלו שיש להם פאסון של תחום ההיי-טק]. או קיי, נתקשר לפושה נראה מה שלומו, חיוך, הסתיימה השיחה. שלווה, רוגע, שמש, שמיים ציפורים ולפתע!!!! צפירה מחרישת אוזניים. אני מיישירה מבט ורואה שנעצר רכב מולי [אמממ...כאן אני קצת מתביישת כי אני ממש ממש לא טובה בסוגי מכוניות וכאלה אז... כל מה שאני יכולה לעשות זה...] לתאר את הצבע :]. בכל מקרה אוטו ירוק מטאלי, יפה כזה... הסתכלתי לצדדים, אחורה, למטה ואני שמה לב שכולם מסתכלים עליי. הסתכלתי יותר פנימה לתוך האוטו. אני מסתכלת עליו - הוא מסתכל עליי. ככל שיכולתי לראות עיניו חומות [כן כן אני נורא אוהבת עיניים חומות], אף קטן, וראסטות!!! אני חחחווולללההההה על ראסטות!:]]. אני מחייכת קצת הוא מחייך, אמממ.. אני חושבת שהתבלבלת בבן-אדם אני אומרת לו, והוא לרגע כאילו כלום, ממשיך להסתכל כאילו מצפה שאכנס לרכב. שתי שניות והוא מתאפס. אה אה סליחה סליחה [מלווה בהנפת יד לצדדים], עוד חיוך ונסע... אז אוקיי, למרות שלא הייתי נכנסת איתו לאוטו, ולמרות שאני באמת לא מכירה אותו והוא לא אותי [למיטב ידיעתי],לא יכולתי שלא לחשוב על זה אח``כ כשעליתי על האוטובוס בתור איזשהו פספוס... קורה לפעמים כשאני הולכת ברחוב, שעוצרות מכוניות ומסתכלות, ולא, לא בגלל שאני יפייפיה מדהימה [למרות שיש בי קצת
] סתם סתם, אבל בפעמים שאני מסתכלת חזרה, ורואה שם איזה מישהו ש איך אומרים... הייתי עושה לו טובה [בעעע שונאת ת`משפט הזה] אני לא עושה כלום!. זה קצת מתסכל אח``כ לחשוב אולי אם הייתי אומרת משהו, אם הייתי עוצרת ולא ממשיכה ללכת... אם ואם ואם... פספוסים.