bigdaddy1 החדש
New member
פסקדו: הדגים הטובים ביותר בנמצא
נכון, לא זול בפסקדו האשדודית, וגם אין לוקוס או דובר סול אטלנטי, אבל מגע הזהב של יחי זינו מוציא מהדגים שיש את המיטב, כולל הברקה ששווה לבדה נסיעה לאשדוד.
אז יש לנו ים תיכון. אז מה? מה זה שווה כשהמון זני דגים בסכנת הכחדה? מה זה שווה כשאנחנו לרוב נאלצים להסתפק בדגי בריכה, קרובים ככל שרק יוכלו לדבר האמיתי, אבל לא? כל מי שעדיין רוכש דגים בחנויות, כמו עבדכם הנאמן, יודע שגם בחורף, בעונה העדיפה לדגים, לא פשוט להשיג דג איכותי. אז מסתפקים במוסר ים או לברק או בורי ועושים מה שאפשר. זה לא ממש נורא אבל בטח לא מזהיר, אבל המצב הולך ומחמיר. גם למסעדות, תחום מתנדנד כשלעצמו מן הסתם לא קל בכלל לשים יד על סחורה טובה מן הים, והמחירים בהתאם.
על הרקע הזה חוזר ועולה שמה של פסקדו. מסעדת דגים כשרה ליד הים באשדוד שעליה אחראים השף הצעיר יחי זינו ושותפו ערן ז'נו לו חנות דגים איכותית ומפורסמת. ביקור באשדוד היווה הזדמנות טובה לבדוק האם נכונות השמועות. ובכן, במילה אחת: כן. ובכמה מילים: לא היה מושלם, אבל בהחלט נהנינו מארוחת דגים טובה מאד.
העסקית של פסקדו כמו רבות אחרות מבוססת על ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית כשכאן כלולים גם לחם ושני סוגי שתייה חמה וקרה. את הדיל הגנרי הזה התחשק להרחיב מעט לכדי ארוחה מלאה יותר. אם כבר אז כבר. לראשונות: איקרה קטנה (14) חציל חאקו, פנקו, סלט חאקו, לימון כבוש וטחינה גולמית (תוספת 20 שקל, 38 בתפריט הרגיל), לעיקרית: פילה בס פלאנצ'ה, קונפי שרי ופטריות (119). מהתפריט הרגיל הוזמנה מנת ביניים\עיקרית נוספת: קוביות מונג'ק (66). מנה שהביקורות שקראתי עליה היו מלאות שבח והלל.
שעת צהריים והמסעדה מלאה. רבים מהם חובשי כיפות. כנראה יודעים מה טוב. השירות, למרות העומס, מצויין. כל הצוות מברך אותך כשאתה נכנס, יש הקשבה, ויש רצון אמיתי לספק חווייה.
הגיעה פוקאצ'ה מוארכת וטובה (כזו שמזכירה את הספינג' של רפאל זצ"ל), ואיתה הראשונות. האיקרה טובה, קרמית במידה ולא מלוחה מדי. החציל, פרוס לכל ארכו, מטוגן בשמן עמוק בפירורי פנקו ועליו סלט מרענן. אז נכון, בינינו, התמחור מעט מופרז, והטיגון היה יכול לתת תוצאה שמנונית מעט פחות, ועדיין, בשל איכות הירקות, המשחק ביניהם לבין בשר החציל הקרמי מתחת לציפוי הפריך על גבול השמנוני יצר מנה שאולי איננה מושלמת אבל יש בה מן החינניות.
קוביות המונג'ק, מנה על שם האדריכל יונתן מונג'ק שהוא סועד קבוע בפסקדו, הן בעצם טייק אוף על שווארמה דג. טחינה, בצל מקורמל וזעתר יבש נותנים את טעמם. לא הרבה דג יש שם בצלחת. זו מנה שזוג יתקשה לחלוק בה, אבל כמנת יחיד היא טובה בהחלט. הדג, במקרה הזה לברק, נצרב ונשאר עסיסי, הטחינה לא הכבידה, הבצל לא מתוק מדי והזעתר לא השתלט. בניגוד לחציל, שהבטיח וקיים מה שהיה צפוי, כאן השלם גדול מסך חלקיו. שווה לנסות אותה אם אתם שם רק קחו בחשבון שהיא לבדה לא תספיק.
בשלב הזה, כשהיה ברור שמדובר במקום שבו יודעים לבשל ולטפל בדגים, אבל עדיין בלי זיקוקי די נור, הגיעה המלצרית עם הפתעה על חשבון הבית: כנף מוסר (32 בתפריט הרגיל) . מדובר בכנף (צידו של הדג), מצופה בבלילה דקה ומטוגנת בשמן עמוק. גם עליה כבר כתב מר ביצה עלומה, אלא שעדיין לא היו לי ציפיות, בטח כשמדובר במנה שמגיעה במתנה. ביס אחד הבהיר מיד: מדובר בהברקה. חד וחלק. כנף פריכה שאוצרת בתוכה כמות מפתיעה של בשר דג לבן עסיסי ברמות על, כאילו בושל ב סו ויד. מדובר באחת ממנות הדגים הטובות ביותר שטעמתי מעודי. לא פחות. זו הייתה הוכחה חד משמעית לכישרון של השף זינו. בראבו.
עם העיקרית הגיע תפוח אדמה מדורה (יש גם אורז לבחירה אבל תוספת אורז עם כל הכבוד זה לחתונות ולא למסעדה) עם מגע קל של שמן זית . חביב. העיקרית עצמה, בס על הפלנצ'ה עם עגבניות ופטריות שמפיניון במגע חמאה, חשפה שוב דג טוב מסוגו, אולי הכי שאפשר, בטיפול שהוציא ממנו את המקסימום, בשרני ועסיסי, כשהחיבור בין הפטריות והעגבניות ושמן זית יצר סינרגיה שהזכירה טראטוריה איטלקית מהסוג המהנה והביתי. זה הרבה יותר ממה שזה נשמע.
הקינוח, סמיפרדו שוקולד עם רוטב וניל, קרמו שוקולד וקראנץ' נוגט (תוספת 24 בעסקית), כבר היה טוב משמעותית פחות מהשאר. המרקמים השונים היו בסדר גמור, אבל כאן, בניגוד למנות האחרות, כן ניכרה בהחלט מגבלת הכשרות. רע ממש זה לא היה, אבל בטח לא הכרחי. ברור עם זאת, שלמנה כזו יש קהל יעד שונה מאיתנו. אין ספק שמוצרי חלב היו מיטיבים עם הקינוח הזה. עדיין, לא היה בכך כדי לקלקל שום דבר מהחוויה הכוללת.
אז מה היה לנו? ארוחה שכאמור נעה בין טוב לטוב מאד ברובה המוחלט, כשמנת הכנף מצדיקה לבד נסיעה מיוחדת לאשדוד. האם שווה? ובכן, לא זול, אבל כן. אישית קמתי מפוצץ שכן כפי שנאמר קצת הגזמתי עם ההזמנות. לא כולם חייבים לעשות כמוני. העסקית כאן סבירה לגמרי בהתחשב במגבלות התוצרת מן הים והכשרות, ואם מוותרים על קינוחים לא הכרחיים היא אפילו משתלמת (לחם, שתיה וכו') . סעו לאשדוד. נכון, זו לא הסחורה של מול ים ז"ל אבל לא בטוח שפחות טוב בטח כשיש טיפול בדגים ברמה כזו. היד הטובה של יחי זינו שווה את זה. תנו ביס בכנף, תעיפו מבט בים, והחיים פתאום ייראו קצת פחות מדכדכים. באחריות. אני עוד אשוב.
נכון, לא זול בפסקדו האשדודית, וגם אין לוקוס או דובר סול אטלנטי, אבל מגע הזהב של יחי זינו מוציא מהדגים שיש את המיטב, כולל הברקה ששווה לבדה נסיעה לאשדוד.
אז יש לנו ים תיכון. אז מה? מה זה שווה כשהמון זני דגים בסכנת הכחדה? מה זה שווה כשאנחנו לרוב נאלצים להסתפק בדגי בריכה, קרובים ככל שרק יוכלו לדבר האמיתי, אבל לא? כל מי שעדיין רוכש דגים בחנויות, כמו עבדכם הנאמן, יודע שגם בחורף, בעונה העדיפה לדגים, לא פשוט להשיג דג איכותי. אז מסתפקים במוסר ים או לברק או בורי ועושים מה שאפשר. זה לא ממש נורא אבל בטח לא מזהיר, אבל המצב הולך ומחמיר. גם למסעדות, תחום מתנדנד כשלעצמו מן הסתם לא קל בכלל לשים יד על סחורה טובה מן הים, והמחירים בהתאם.
על הרקע הזה חוזר ועולה שמה של פסקדו. מסעדת דגים כשרה ליד הים באשדוד שעליה אחראים השף הצעיר יחי זינו ושותפו ערן ז'נו לו חנות דגים איכותית ומפורסמת. ביקור באשדוד היווה הזדמנות טובה לבדוק האם נכונות השמועות. ובכן, במילה אחת: כן. ובכמה מילים: לא היה מושלם, אבל בהחלט נהנינו מארוחת דגים טובה מאד.
העסקית של פסקדו כמו רבות אחרות מבוססת על ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית כשכאן כלולים גם לחם ושני סוגי שתייה חמה וקרה. את הדיל הגנרי הזה התחשק להרחיב מעט לכדי ארוחה מלאה יותר. אם כבר אז כבר. לראשונות: איקרה קטנה (14) חציל חאקו, פנקו, סלט חאקו, לימון כבוש וטחינה גולמית (תוספת 20 שקל, 38 בתפריט הרגיל), לעיקרית: פילה בס פלאנצ'ה, קונפי שרי ופטריות (119). מהתפריט הרגיל הוזמנה מנת ביניים\עיקרית נוספת: קוביות מונג'ק (66). מנה שהביקורות שקראתי עליה היו מלאות שבח והלל.
שעת צהריים והמסעדה מלאה. רבים מהם חובשי כיפות. כנראה יודעים מה טוב. השירות, למרות העומס, מצויין. כל הצוות מברך אותך כשאתה נכנס, יש הקשבה, ויש רצון אמיתי לספק חווייה.
הגיעה פוקאצ'ה מוארכת וטובה (כזו שמזכירה את הספינג' של רפאל זצ"ל), ואיתה הראשונות. האיקרה טובה, קרמית במידה ולא מלוחה מדי. החציל, פרוס לכל ארכו, מטוגן בשמן עמוק בפירורי פנקו ועליו סלט מרענן. אז נכון, בינינו, התמחור מעט מופרז, והטיגון היה יכול לתת תוצאה שמנונית מעט פחות, ועדיין, בשל איכות הירקות, המשחק ביניהם לבין בשר החציל הקרמי מתחת לציפוי הפריך על גבול השמנוני יצר מנה שאולי איננה מושלמת אבל יש בה מן החינניות.
קוביות המונג'ק, מנה על שם האדריכל יונתן מונג'ק שהוא סועד קבוע בפסקדו, הן בעצם טייק אוף על שווארמה דג. טחינה, בצל מקורמל וזעתר יבש נותנים את טעמם. לא הרבה דג יש שם בצלחת. זו מנה שזוג יתקשה לחלוק בה, אבל כמנת יחיד היא טובה בהחלט. הדג, במקרה הזה לברק, נצרב ונשאר עסיסי, הטחינה לא הכבידה, הבצל לא מתוק מדי והזעתר לא השתלט. בניגוד לחציל, שהבטיח וקיים מה שהיה צפוי, כאן השלם גדול מסך חלקיו. שווה לנסות אותה אם אתם שם רק קחו בחשבון שהיא לבדה לא תספיק.
בשלב הזה, כשהיה ברור שמדובר במקום שבו יודעים לבשל ולטפל בדגים, אבל עדיין בלי זיקוקי די נור, הגיעה המלצרית עם הפתעה על חשבון הבית: כנף מוסר (32 בתפריט הרגיל) . מדובר בכנף (צידו של הדג), מצופה בבלילה דקה ומטוגנת בשמן עמוק. גם עליה כבר כתב מר ביצה עלומה, אלא שעדיין לא היו לי ציפיות, בטח כשמדובר במנה שמגיעה במתנה. ביס אחד הבהיר מיד: מדובר בהברקה. חד וחלק. כנף פריכה שאוצרת בתוכה כמות מפתיעה של בשר דג לבן עסיסי ברמות על, כאילו בושל ב סו ויד. מדובר באחת ממנות הדגים הטובות ביותר שטעמתי מעודי. לא פחות. זו הייתה הוכחה חד משמעית לכישרון של השף זינו. בראבו.
עם העיקרית הגיע תפוח אדמה מדורה (יש גם אורז לבחירה אבל תוספת אורז עם כל הכבוד זה לחתונות ולא למסעדה) עם מגע קל של שמן זית . חביב. העיקרית עצמה, בס על הפלנצ'ה עם עגבניות ופטריות שמפיניון במגע חמאה, חשפה שוב דג טוב מסוגו, אולי הכי שאפשר, בטיפול שהוציא ממנו את המקסימום, בשרני ועסיסי, כשהחיבור בין הפטריות והעגבניות ושמן זית יצר סינרגיה שהזכירה טראטוריה איטלקית מהסוג המהנה והביתי. זה הרבה יותר ממה שזה נשמע.
הקינוח, סמיפרדו שוקולד עם רוטב וניל, קרמו שוקולד וקראנץ' נוגט (תוספת 24 בעסקית), כבר היה טוב משמעותית פחות מהשאר. המרקמים השונים היו בסדר גמור, אבל כאן, בניגוד למנות האחרות, כן ניכרה בהחלט מגבלת הכשרות. רע ממש זה לא היה, אבל בטח לא הכרחי. ברור עם זאת, שלמנה כזו יש קהל יעד שונה מאיתנו. אין ספק שמוצרי חלב היו מיטיבים עם הקינוח הזה. עדיין, לא היה בכך כדי לקלקל שום דבר מהחוויה הכוללת.
אז מה היה לנו? ארוחה שכאמור נעה בין טוב לטוב מאד ברובה המוחלט, כשמנת הכנף מצדיקה לבד נסיעה מיוחדת לאשדוד. האם שווה? ובכן, לא זול, אבל כן. אישית קמתי מפוצץ שכן כפי שנאמר קצת הגזמתי עם ההזמנות. לא כולם חייבים לעשות כמוני. העסקית כאן סבירה לגמרי בהתחשב במגבלות התוצרת מן הים והכשרות, ואם מוותרים על קינוחים לא הכרחיים היא אפילו משתלמת (לחם, שתיה וכו') . סעו לאשדוד. נכון, זו לא הסחורה של מול ים ז"ל אבל לא בטוח שפחות טוב בטח כשיש טיפול בדגים ברמה כזו. היד הטובה של יחי זינו שווה את זה. תנו ביס בכנף, תעיפו מבט בים, והחיים פתאום ייראו קצת פחות מדכדכים. באחריות. אני עוד אשוב.
