פסקו המסעות פסקו תמידין
בחלקה האחרון של הפרשה, בייחוד הפתיח שלו, העוסק בקורבנות המועדים, נשנה ציווי קורבן התמיד. והלא כבר בפרשת 'תצווה' בספר 'שמות' מובא הציווי על הקורבן הזה (כמעט מילה במילה). אם כן למה חוזרים על הציווי הזה - שנקבע לדורות עוד בזמן נתינתו?
אין פרשן, ראשון ואחרון, שלא עסק בכך, ויש תשובה שהיא מכנה משותף אצל פרשנים רבים, ומקורו במדרש קדום המובא ב'ילקוט שמעוני': "ולמה הוא אומרה ושונה? רבי יהודה אומר לפי שהיו ישראל אומרים: לשעבר היו המסעות נוהגין והתמידין נוהגין, פסקו המסעות פסקו תמידין, אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל שיהו נוהגין בתמידין". כלומר הייתה איזושהי הווא אמינא אצל בני ישראל שעכשיו שנכנסים לארץ אז לא צריכים להקריב את התמיד.
אם זו הפסיכולוגיה - מדוע לא חזרו על מצוות רבות לקראת הכניסה לארץ?
אגב, אני דווקא כן יכול להבין מדוע משה ירצה לחזור על ציווי קורבן התמיד. זה כמו האב שרגע לפני שבתו הבוגרת יוצאת לשכור דירה בתל אביב, מבקש ממנה: 'תתקשרי פעמיים ביום הביתה - אל תשכחי'. אבל למה שהעם (הבת) יחשוב שהוא לא צריך להתקשר עם אלוהיו (האבא)?
אתמהה?
בחלקה האחרון של הפרשה, בייחוד הפתיח שלו, העוסק בקורבנות המועדים, נשנה ציווי קורבן התמיד. והלא כבר בפרשת 'תצווה' בספר 'שמות' מובא הציווי על הקורבן הזה (כמעט מילה במילה). אם כן למה חוזרים על הציווי הזה - שנקבע לדורות עוד בזמן נתינתו?
אין פרשן, ראשון ואחרון, שלא עסק בכך, ויש תשובה שהיא מכנה משותף אצל פרשנים רבים, ומקורו במדרש קדום המובא ב'ילקוט שמעוני': "ולמה הוא אומרה ושונה? רבי יהודה אומר לפי שהיו ישראל אומרים: לשעבר היו המסעות נוהגין והתמידין נוהגין, פסקו המסעות פסקו תמידין, אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל שיהו נוהגין בתמידין". כלומר הייתה איזושהי הווא אמינא אצל בני ישראל שעכשיו שנכנסים לארץ אז לא צריכים להקריב את התמיד.
אם זו הפסיכולוגיה - מדוע לא חזרו על מצוות רבות לקראת הכניסה לארץ?
אגב, אני דווקא כן יכול להבין מדוע משה ירצה לחזור על ציווי קורבן התמיד. זה כמו האב שרגע לפני שבתו הבוגרת יוצאת לשכור דירה בתל אביב, מבקש ממנה: 'תתקשרי פעמיים ביום הביתה - אל תשכחי'. אבל למה שהעם (הבת) יחשוב שהוא לא צריך להתקשר עם אלוהיו (האבא)?
אתמהה?