עורך דין פז לב רן
New member
פסק דין בעניין טוקבקים ולשון הרע
ברע (נצ') 213/09 ישראל מושקוביץ נ' וואלה! תקשורת בע"מ מדובר בעיתונאי אשר ביקש מבית המשפט לחייב את "וואלה" לחשוף זהות של (כתובת ip ופרטים נוספים) משתמשים אשר כתבו במסגרת "טוקבקים" תגובות אשר לטענת אותו עיתונאי מהוות "לשון הרע". בפסק הדין סוקר כבוד השופט אברהם (מחוזי נצרת) את הגישות שונות בארץ בכל הנוגע לחשיפה של זהות משתמשים במסגרת תגובת באינטרנט(טוקבקים). בפסק הדין קובע כב' השופט אברהם כי עולם הרשת ואינטרנט מהווה סביבה או עולם יחודי ויש לבחון את הפעילות בו תוך מתן משקל משמעותי לאופי המיוחד של "הרשת" לרבות חשיבות האנונמיות והאופי שבו קורא מתייחס לתגובות או למידע אשר מופיע ברשת. כב' השופט אברהם נוקט בגישה אשר מהווה איזון או שילוב בין ככל הזכויות אשר מתנגשות במקרה זה כאשר לאחר בחינת נסיבות המקרה הוא קובע כי אין מקום הורות על חשיפת כתובות ה IP של כותבי התגובות. כי : "בהכרעה בתביעת לשון הרע מתחרים, כידוע, זה בזה אינטרסים וזכויות אחדים, ובהם חופש הביטוי, זכותו של אדם לשמו הטוב, הזכות לפרטיות ועוד. עם זאת, לפי טעמי, משוואת האיזון שבין אינטרסים/זכויות אלו יש לבחון בתוך המסגרת המיוחדת בה אנו עוסקים, משמע רשת האינטרנט, משום מאפייניה הייחודיים, בהשוואה לעולם החומר שידענו עד היום" בכל הכבוד הראוי, דעתי אינה כדעתם של הסוברים, כי בחינת הסוגיה צריכה שתיעשה כבעולם החומר שידענו עד הלום (גישת כב' השופטת ד"ר ד' פלפל), ואם הפרסום עובר לכאורה על האיסור העוולתי של הוצאת דיבה, יש לחשוף את זהות המפרסם, בלא להביא בחשבון את ייחודיותה של הרשת, חשיבותה של אנונימיות הגלישה בה וכיו"ב. מן הצד האחר אינני סבור, כי רק אם הפרסום האנונימי נופל בגדר עבירה פלילית יש לחשוף את זהות המפרסם (גישת כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן). אני סבור, כי נקודת האיזון מצויה בין שתי גישות אלה, ודעתי קרובה יותר לזו שהביע כב' השופט י' עמית, המציע שעל המבחן שאליו מכוונת כב' השופטת אגמון-גונן ייווסף "דבר מה נוסף", ובלא לקבוע מסמרות הוא מציע מבחנים אחדים, שיסייעו בקביעת נקודת האיזון, כגון עוצמת הביטוי הפוגע (מבחינת תוכנו), היות הפרסום חד-פעמי או שמא חוזר ושיטתי, טיבו ומידת חשיבותו של האתר המפרסם, מאפייני הביטוי (פוליטי, מסחרי, פרטי), זיהויו של נשוא הפרסום כאיש ציבור או אדם פרטי, הרצינות שגולש סביר עשוי לייחס לביטוי (בשל מאפייניו של הפרסום, סוג האתר וכד'), ועוד כיוצא באלה סימנים, מהם נוכל לקבוע את האיזון הנכון שבין ההגנה על שמו הטוב של אדם, לעומת חופש הביטוי, ובהתחשב בחשיבותה של האנונימיות שבגלישה ברשת (חרף קיומם של חסרונותיה), אנונימיות שהיא מנשמת אפה של הרשת" לאור פסק הדין ולאור העובדה כי נכון למועד זה אין הלכה ברורה ומחייבת בעניין, נראה כי הנושא יוכרע רק כאשר הוא יובא לפתחו של בית המשפט העליון. ניתן לאתר את פסק הדין המלא באתרים הרלוונטים ברשת.
ברע (נצ') 213/09 ישראל מושקוביץ נ' וואלה! תקשורת בע"מ מדובר בעיתונאי אשר ביקש מבית המשפט לחייב את "וואלה" לחשוף זהות של (כתובת ip ופרטים נוספים) משתמשים אשר כתבו במסגרת "טוקבקים" תגובות אשר לטענת אותו עיתונאי מהוות "לשון הרע". בפסק הדין סוקר כבוד השופט אברהם (מחוזי נצרת) את הגישות שונות בארץ בכל הנוגע לחשיפה של זהות משתמשים במסגרת תגובת באינטרנט(טוקבקים). בפסק הדין קובע כב' השופט אברהם כי עולם הרשת ואינטרנט מהווה סביבה או עולם יחודי ויש לבחון את הפעילות בו תוך מתן משקל משמעותי לאופי המיוחד של "הרשת" לרבות חשיבות האנונמיות והאופי שבו קורא מתייחס לתגובות או למידע אשר מופיע ברשת. כב' השופט אברהם נוקט בגישה אשר מהווה איזון או שילוב בין ככל הזכויות אשר מתנגשות במקרה זה כאשר לאחר בחינת נסיבות המקרה הוא קובע כי אין מקום הורות על חשיפת כתובות ה IP של כותבי התגובות. כי : "בהכרעה בתביעת לשון הרע מתחרים, כידוע, זה בזה אינטרסים וזכויות אחדים, ובהם חופש הביטוי, זכותו של אדם לשמו הטוב, הזכות לפרטיות ועוד. עם זאת, לפי טעמי, משוואת האיזון שבין אינטרסים/זכויות אלו יש לבחון בתוך המסגרת המיוחדת בה אנו עוסקים, משמע רשת האינטרנט, משום מאפייניה הייחודיים, בהשוואה לעולם החומר שידענו עד היום" בכל הכבוד הראוי, דעתי אינה כדעתם של הסוברים, כי בחינת הסוגיה צריכה שתיעשה כבעולם החומר שידענו עד הלום (גישת כב' השופטת ד"ר ד' פלפל), ואם הפרסום עובר לכאורה על האיסור העוולתי של הוצאת דיבה, יש לחשוף את זהות המפרסם, בלא להביא בחשבון את ייחודיותה של הרשת, חשיבותה של אנונימיות הגלישה בה וכיו"ב. מן הצד האחר אינני סבור, כי רק אם הפרסום האנונימי נופל בגדר עבירה פלילית יש לחשוף את זהות המפרסם (גישת כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן). אני סבור, כי נקודת האיזון מצויה בין שתי גישות אלה, ודעתי קרובה יותר לזו שהביע כב' השופט י' עמית, המציע שעל המבחן שאליו מכוונת כב' השופטת אגמון-גונן ייווסף "דבר מה נוסף", ובלא לקבוע מסמרות הוא מציע מבחנים אחדים, שיסייעו בקביעת נקודת האיזון, כגון עוצמת הביטוי הפוגע (מבחינת תוכנו), היות הפרסום חד-פעמי או שמא חוזר ושיטתי, טיבו ומידת חשיבותו של האתר המפרסם, מאפייני הביטוי (פוליטי, מסחרי, פרטי), זיהויו של נשוא הפרסום כאיש ציבור או אדם פרטי, הרצינות שגולש סביר עשוי לייחס לביטוי (בשל מאפייניו של הפרסום, סוג האתר וכד'), ועוד כיוצא באלה סימנים, מהם נוכל לקבוע את האיזון הנכון שבין ההגנה על שמו הטוב של אדם, לעומת חופש הביטוי, ובהתחשב בחשיבותה של האנונימיות שבגלישה ברשת (חרף קיומם של חסרונותיה), אנונימיות שהיא מנשמת אפה של הרשת" לאור פסק הדין ולאור העובדה כי נכון למועד זה אין הלכה ברורה ומחייבת בעניין, נראה כי הנושא יוכרע רק כאשר הוא יובא לפתחו של בית המשפט העליון. ניתן לאתר את פסק הדין המלא באתרים הרלוונטים ברשת.