פסק דין השופטת שרית גולן ז"ל
שלום לכולם, אחרי חזרה מחופשה משפחתית של שבוע בחו"ל במהלכה רק קראתי מידי פעם בפורום.
השרשור על פסק הדין הזה כבר בעמוד רחוק לאחור אז רציתי להגיב עליו כאן.
אחרי שקראתי את פסק הדין כולו בעיון רב (במיוחד לאור העובדה שהוא ניתן בעיר מולדתי אשדוד
) יש לי כמה דברים לומר שאינם נוגעים ספציפית למקרה הזה אלא למסר העולה מפסק הדין בכל הקשור לאימוץ בישראל, השלכותיו, האופן בו הוא מתקיים ומשהו גם על העוסקים במלאכה. כמובן שכל פסק הדין נוגע רק לאימוצים בארץ שהרי תסריט כזה יכול לקרות רק כאן ולא באימוצי חו"ל.
לדעתי, קודם כל, גדולתה של השופטת היא במקום שהיא נותנת לציון יסודות הליך האימוץ והשלכותיו על כל הצדדים הנוגעים בדבר.
ניסוחים כמו "ניתוק מהתא המשפחתי הוא צעד גורלי.....עלול לגרום לזעזוע קשה להורים ולילדים....החלטה המחייבת זהירות שיקול דעת והקפדה רבה" או על הניתוק מבחינת ההורים הביולוגיים "הניתוק הוא כקריעת איבר מן החי להורה הביולוגי" וגם "שינוי מהלך החיים לכל המעורבים" ובעיקר "הליך שעצמת השפעתו על האדם היא מן העמוקות והמשמעותיות שבהוויות החיים כולן". עצם ציון הדברים הללו מראים על התייחסותה והבנתה של השופטת למורכבות התהליך ועומק תוצאותיו לטווח הקצר והארוך. אני באופן אישי הייתי רוצה שופטת כזו בכל דיון על העמדה של ילד לאימוץ באופן כזה או אחר.
בהמשך השופטת מסבירה את ההגיון עליו מושתת חוק האימוץ בארץ שבו ברירת המחדל היא אימוץ סגור ורק במקרים חריגים מתיר החוק לבית המשפט בלבד "לצמצם את תוצאות האימוץ", כלומר לצמצם את מידת הניתוק של הילד ממקורותיו הביולוגיים. החוק הישראלי רואה בניתוק המוחלט כדרך הטובה ביותר להשיג את תכליות האימוץ שהן היציבות הדרושה להתפתחות הילד והתמזגותו המוחלטת במשפחתו החדשה. רק על הנחת יסוד זו יש הרבה מה לומר אבל לא כאן המקום והזמן.
לעניין המומחים שהעידו בדיון זה. פסיכולוגית ופסיכיאטרית למול עובדת סוציאלית מהשירות למען הילד שדנו ביתרונות או חסרונות של אימוץ פתוח בעניין האב. כאן רק יש רק לצטט את בית המשפט שהתייחס לעדותה של העובדת הסוציאלית שהתנגדה לאימוץ פתוח מכל סוג שהוא "לתדהמת בית המשפט בטון יהיר ומשתלח שללה מסקנות המומחים" בטענה שהיא מומחית ראשונה בארץ לאימוץ ושכולם מבלבלים את המוח עם תיאוריות שאין להן אחיזה מבחינתה בעולם המעשה שבו היא חיה.
גישה מתנשאת שחצנית ומבטלת מצד עובדת סוציאלית עם ותק של 26 שנים באימוץ בשירות למען הילד רק מביאה אותי למסקנה שאולי הגיע הזמן לרענון השורות בשירות למען הילד.
בסיכום העניין, מה שהרשים אותי היה בעיקר הרצינות שבה התייחסה השופטת לנושא שעמד מולה ועומק הדיון בהשלכות של האימוץ ושל התסריט הספציפי שעמד מולה לדיון. הלוואי וכל ילד או תינוק שעומד לאימוץ בארץ יזכה לכזה דיון מעמיק. המציאות לצערי היא כנראה אחרת.
מה שהעלה אצלי באופן אישי תהייה לגבי פרוטוקול הדיון שהתקיים לפני כמעט חמישים שנה בענייני שלי. האם הוא קיים איפושהו והאם יש לי גישה אליו. נשאר רק לבדוק
עוד אבן להפוך
שתהיה לכולם שנת לימודים פורייה לכל הילדים, וגם לגדולים שבינינו שנמשיך ללמוד כל הזמן.
שלום לכולם, אחרי חזרה מחופשה משפחתית של שבוע בחו"ל במהלכה רק קראתי מידי פעם בפורום.
השרשור על פסק הדין הזה כבר בעמוד רחוק לאחור אז רציתי להגיב עליו כאן.
אחרי שקראתי את פסק הדין כולו בעיון רב (במיוחד לאור העובדה שהוא ניתן בעיר מולדתי אשדוד
לדעתי, קודם כל, גדולתה של השופטת היא במקום שהיא נותנת לציון יסודות הליך האימוץ והשלכותיו על כל הצדדים הנוגעים בדבר.
ניסוחים כמו "ניתוק מהתא המשפחתי הוא צעד גורלי.....עלול לגרום לזעזוע קשה להורים ולילדים....החלטה המחייבת זהירות שיקול דעת והקפדה רבה" או על הניתוק מבחינת ההורים הביולוגיים "הניתוק הוא כקריעת איבר מן החי להורה הביולוגי" וגם "שינוי מהלך החיים לכל המעורבים" ובעיקר "הליך שעצמת השפעתו על האדם היא מן העמוקות והמשמעותיות שבהוויות החיים כולן". עצם ציון הדברים הללו מראים על התייחסותה והבנתה של השופטת למורכבות התהליך ועומק תוצאותיו לטווח הקצר והארוך. אני באופן אישי הייתי רוצה שופטת כזו בכל דיון על העמדה של ילד לאימוץ באופן כזה או אחר.
בהמשך השופטת מסבירה את ההגיון עליו מושתת חוק האימוץ בארץ שבו ברירת המחדל היא אימוץ סגור ורק במקרים חריגים מתיר החוק לבית המשפט בלבד "לצמצם את תוצאות האימוץ", כלומר לצמצם את מידת הניתוק של הילד ממקורותיו הביולוגיים. החוק הישראלי רואה בניתוק המוחלט כדרך הטובה ביותר להשיג את תכליות האימוץ שהן היציבות הדרושה להתפתחות הילד והתמזגותו המוחלטת במשפחתו החדשה. רק על הנחת יסוד זו יש הרבה מה לומר אבל לא כאן המקום והזמן.
לעניין המומחים שהעידו בדיון זה. פסיכולוגית ופסיכיאטרית למול עובדת סוציאלית מהשירות למען הילד שדנו ביתרונות או חסרונות של אימוץ פתוח בעניין האב. כאן רק יש רק לצטט את בית המשפט שהתייחס לעדותה של העובדת הסוציאלית שהתנגדה לאימוץ פתוח מכל סוג שהוא "לתדהמת בית המשפט בטון יהיר ומשתלח שללה מסקנות המומחים" בטענה שהיא מומחית ראשונה בארץ לאימוץ ושכולם מבלבלים את המוח עם תיאוריות שאין להן אחיזה מבחינתה בעולם המעשה שבו היא חיה.
גישה מתנשאת שחצנית ומבטלת מצד עובדת סוציאלית עם ותק של 26 שנים באימוץ בשירות למען הילד רק מביאה אותי למסקנה שאולי הגיע הזמן לרענון השורות בשירות למען הילד.
בסיכום העניין, מה שהרשים אותי היה בעיקר הרצינות שבה התייחסה השופטת לנושא שעמד מולה ועומק הדיון בהשלכות של האימוץ ושל התסריט הספציפי שעמד מולה לדיון. הלוואי וכל ילד או תינוק שעומד לאימוץ בארץ יזכה לכזה דיון מעמיק. המציאות לצערי היא כנראה אחרת.
מה שהעלה אצלי באופן אישי תהייה לגבי פרוטוקול הדיון שהתקיים לפני כמעט חמישים שנה בענייני שלי. האם הוא קיים איפושהו והאם יש לי גישה אליו. נשאר רק לבדוק
שתהיה לכולם שנת לימודים פורייה לכל הילדים, וגם לגדולים שבינינו שנמשיך ללמוד כל הזמן.