המשך פסה"ד 2
לטענת העותרים, סוגיית השחזור מצויה בחילוקי דעות בין המלומדים, בין אם יש כלל וכלל לבצע שחזור ובעיקר באלו תנאים יש לבצע שחזור שכזה. מעבר לכך, בעניין התכנית דנן, "שחזור שטחים" אינו כלל ממין העניין ולא היה מקום לבצע שחזור כיוון ששמאי הועדה להתנגדויות לא בדק בעצמו באם נתקיימו תנאי השחזור, אלא סמך ידו על הבהרות שנתקבלו מאת השמאי שערך את טבלאות האיזון מטעם החברה שיזמה את התכנית, מבלי לשמוע ראיות בעניין. יתרה מכך, טוענים העותרים, באם סברו בעלי החלקה שהוכרזה כ"דרך" בשנת 1962 כי המקרקעין שבבעלותם נפגעו כתוצאה מכך, הרי שקמה להם אז הזכות לתבוע פיצויים מכוח הוראות סע' 197 לחוק וכיום זכותם זו התיישנה. 7. יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבניה-המשיב מס' 1- החליט לדחות את בקשת העותרים למתן רשות לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ראה נספח ה' לעתירה), משני נימוקים: 1. התכנית והשגות העותרים אינן מעלות סוגיות עקרוניות בעלות חשיבות או רגישות ציבורית מיוחדת, המצדיקות דיון נוסף במועצה הארצית 2. ועדת ההתנגדויות דנה באופן מעמיק ויסודי בתוכנית שבנדון, ובכלל זה בטענות העותרים והתכנית מהווה איזון ראוי וסביר בין האינטרסים של יזמי התוכנית ובעלי הקרקע לבין צורכי הציבור הנדרשים בתוכנית מסוג זה. לטענת העותרים, החלטה זו מוטעית ובלתי סבירה; סוגיית השחזור השנויה במחלוקת ושאלת היחס בין השטחים הציבוריים לשטחי המגורים כפי שנקבע בתכנית על פי חוק התו"ב, הנן, לגישתם, שאלות חשובות בעלות השלכה רחבה שיש להביאן להכרעת המועצה הארצית לתכנון ובניה. בנוסף לכך, אין זה סביר כי ועדת ההתנגדויות תדון בטענות ובהתנגדויות המתייחסות למחדליה ככל שהדבר נוגע לדחיית מיקומו של שטח בית הספר המקיף לתכנית דנן. על כן מן הראוי שועדה עליונה וגבוהה בהיררכיה מועדת ההתנגדויות תשקול את האיזון הנכון ואת המידתיות הראויה בין כלל המקרקעין והשטחים באיזור הנדון. 8. המשיבים מס' 1 ו- 2, טוענים כי ההחלטה לאשר את התכנית נתקבלה כדין, לאחר שמיעת ההתנגדויות, דיון והכרעה בהן, על יסוד שיקולים תכנוניים מקצועיים ומנומקים; ההחלטה מהווה ישום מלא ונאות של מדיניות התכנון המקומית והכלל ארצית בישראל בנושא פיתוח למגורים על חשבון שטחים חקלאיים ומתן מענה לצרכי הציבור בתוך השטח. יתרה מכך, התכנית דנן משביחה מאוד את חלקות העותרים הן בדרך של שינוי ייעודם והן בדרך של תגבור זכויותיהם במקרקעין (זכויות בניה וכו'). התכנית דנן הנה תכנית של איחוד וחלוקה מחדש שגלומים בה הרבה יתרונות ואינה יוצרת פגיעה בקניין, על כן, אינה כבולה בדיני ההפקעה ובכללים בדבר הפקעת שטחים לצרכי ציבור. אשר לסוגיית שחזור השטחים, טוענים המשיבים מס' 1 ו- 2 כי היקף השטח ששוחזר הנו זניח והשפעתו, במידה ותתקבל טענת העותרים, זניחה. מעבר לכך, החלטת הועדה, הנסמכת על חוות דעת שמאי מטעמה, ניתנה כדין ועל סמך תשתית עובדתית נאותה. עיקרון היעילות המנהלית מצדיק יישום עקרון שחזור שטחים, בפרט בהיקפו הזניח, בנסיבות העניין הנדון. לטענת המשיבים מס' 1 ו-2 ההחלטה שלא ליתן לעותרים רשות לערור הנה מוצדקת ונכונה; השאלות שמעלים העותרים (שאלת שיעור ההקצאה לצורכי ציבור ותיקון טבלאות האיזון) הנן שאלות תכנוניות נקודתיות וקונקרטיות שאינן מצדיקות דיון בפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה. גם אם ניתן לראות בסוגיות המועלות בעתירה כסוגיות משפטיות חשובות- הזכות לפיצוי בגין ההפרשות לצרכי ציבור וחוקיות יישום עקרון שחזור שטחים- המועצה הארצית לתכנון ובניה אינה הגוף המתאים לדון בשאלות אלה. 9. המשיבה מס' 3- החברה שיזמה את התכנית, מציינת בתגובתה כי חלק מן העותרים רכשו את חלקותיהם ממנה בעבר וכי במהלך השנים 1990-1992 כאשר החלה החברה להכין את התכנית דנן, נחתם בינה לבינם תוספת להסכם הרכישה שבמסגרתו ייפו את כוחה לפעול להכנת התכנית דנן ואף ייפו את כוחה לבצעה. (העתק של התוספת להסכמי הרכישה צורף לתגובת המשיבה מס' 3 בנספח ג'). גם בישיבה שערכה המשיבה מס' 3 ביוני 2002 עם בעלי הקרקע שבשטח התכנית ובהם נציגי חלק מן העותרים, לצורך קידום התכנית, הסכימו העותרים (או מי מטעמם) לתמוך ולקדם את התכנית. לאור האמור, העותרים מנועים ומושתקים היום מלהעלות טענות כנגד התכנית. לטענת המשיבה מס' 3, העותרים לא צירפו, כמצוות תקנה 6 לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"ב -2002, את כל מי שעלול להיפגע כתוצאה מקבלת העתירה, דהיינו את כל בעלי הזכויות בשטח התכנית, שהרי קבלת העתירה תעכב את הליכי אישור התכנית וביצועה. כן לא צירפו העותרים את בעלי הזכויות בחלקה 24 שחלקה כאמור הוכרז "כדרך" ושוחזר במסגרת התכנית דנן. חלקה זו מצוייה בבעלות המשיבה מס' 3 ובבעלות עיזבון המנוחה אבדיק ציפורה ז"ל, ואלה עלולים להיפגע באופן ישיר מקבלת טענת העותרים בכל הנוגע לסוגיה שחזור השטחים. פגם זה הנו פגם מהותי בעתירה ודי בו כדי להביא לדחיית העתירה. אשר לתכנית דנן, טוענת המשיבה מס' 3 כי היא היתה ערה לקושי הקיים באישור התכנית, בהתחשב בהנחיות וועדות התכנון אשר דרשו כי חלק נכבד ממקרקעי התכנית ייוחדו לצרכי ציבור. אך במצב הדברים שנוצר, התכנית היא האופטימלית ביותר שיכולה לצאת כיום לפועל, במענה לצרכים ציבוריים, מזה, ולצרכים קניינים של בעלי הזכויות בתחומה, מזה. אין מקום להשוואה בין התכנית דנן לתוכניות גובלות וסמוכות, כיוון שהנסיבות וצרכי הזמן המשתנים, הם שמכתיבים את שיעורי ההקצאה לצרכי הציבור. כך גם באשר להחלטה שלא ליתן לעותרים רשות לערור, טוענת המשיבה מס' 3 כי אין לדון בטענות העותרים פעם נוספת בפני המועצה. החלטת ועדת ההתנגדויות ניתנה כדין ובגדר סמכותה. מדובר בהחלטה אשר על פי החוק, נתונה לשיקול דעתו של הגורם המקצועי. גם אם נפל פגם בהחלטות נשוא העתירה, הרי לפי תורת הבטלות היחסית, מדובר בפגמים שבנסיבות העניין אינם מצדיקים התערבות בית המשפט וביטול ההחלטה.
