נוסיף
ועל כל פנים, שוב אנו נדהמים לראות היאך ידעו חז``ל שיש שינוי מהותי במערכת הרביה והחיות של הכינה, עד שבגללה התירה תורה להרגה! 3. זו דוגמא לשיטתם הסלפנית של ``מבועתי התשובה`` הכותבים ליצנותם באינטרנט בכלל, ושל מרדפי התורה אלפי שנים בפרט. כי אם תקרא במורה נבוכים שם באיזו התיחסות כתב זא הרמב``ם יוצא שכתב זאת בשביל להוכיח את היפוך מה שכותבים המסלפים: שחז``ל נאמנים במסקנותיהם! ראה שם שכתב הרמב``ם על המרחקים העצומים שיש בין הארץ לשאר כוכבי הלכת, וציין שבין הארץ לכוכב שבתאי יש מרחק לפחות 152,000,000 ק``מ. והוסיף: ``ואפשר שיהיה יותר על זה פי כמה בהרבה``. וכתב המו``נ שחז``ל בפסח` צ``ד ע``ב גם הזכירו מרחקים כאלה גדולים ``ונדמה לכל מי ששומע דבר זה שיש בו [=בדברי חז``ל] הגזמה רבה ושאין המרחקים מגיעים לשעורים אלה``. ומוכיח שחז``ל צודקים במרחקיהם העצומים, וכותב שאחת ממטרותיו בפרק זה לכתוב את המרחקים העצומים לכוכבים היא ``כי שמעתי מכל מי שהתעמק במשהו ממדעי התכונה שרואה שיש גוזמא במה שהזכירו חכמים ז``ל מן המרחקים כו```. זאת אומרת: חז``ל כתבו מרחקים גדולים בהרבה מכל מה שחשבו חכמי המדע של ימיהם על מרחקי הכוכבים מכדור הארץ, והרמב``ם מאריך להוכיח שצדקו חז``ל [ובימינו קיימו את מה שכתב הרמב``ם שהמרחקים הם גדולים עוד יותר מזה בהרבה!]. ואחרי שגמר להצדיק דברי חז``ל נגד כל ``המתעמקים בחכמת התכונה``, התיחס למה שכתבו חז``ל את המרחק בין כל גלגל כוכבים לגלגל אחר, וגם את זה ביאר שיתאים למציאות, ורק אחר כך הוסיף הרמב``ם את מה שציטטו הפוקרים: ``ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו [חז``ל] מעניני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דיברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד ידעני אותם דורות באותם מקצועות או שמעום מידעני אותם הדורות, ולא בגלל זה נאמר על דברים שמצאנו להם שהם מתאימים עם האמת, שהם בלתי נכונים, או שתאמו במקרה, אלא כל מה שאפשר לבאר דברי האדם כדי שיהא תואם את המציאות שהוכחה מציאותה, הוא יותר עדיף ונכון לבעל הטבעים הנעלים ואיש הצדק``. ובמילים אחרות: אחרי טרחתו של הרמב``ם לצדק במציאות את חז``ל נגד חכמי התכונה של דורו [והרבה שנים לאחר מכם, ובימינו, הודו לזה חכמי התכונה], מוסיף הרמב``ם שלא יבקשו ממנו לתאם את כל דברי חז``ל למציאות ימיהם, כי לא בכל דבר היה להם מסורת מהנביאים [ומזה, אגב, משמע שהנביאים השיגו בדברים אלה אמיתות שלא ידעו חכמי התכונה, כפי שהוכחנו בכמה ענינים], על כן אי אפשר בגלל זה לומר על גילויי חכמי התכונה של דורו שאינם נכונים בגלל מה שכתבו חכמים, אלא כל מה שאפשר לבאר דברי האדם [=חכמים] שיתאים למציאות: זה עדיף ונכון שיעשה מי שהוא בעל המידות נעלות. דהיינו: ראוי ונכון לבאר כמה שיכול דברי החכמים, ואף אם אי אפשר לבאר הכל, צריך לבאר מה שאפשר. ולכן כתב פרק זה, לאפוקי ממי שחולק בקלות על חז``ל מהמציאות. ולא מביא פה הרמב``ם אפילו דבר אחד שחז``ל לא מתאים למציאות, אלא כתב שאין צורך להגיד על מציאות מוכחת שאינה נכונה אם מוצאים בחז``ל אחרת, כי לא הכל קיבלו מסיני. והפוקרים משקרים כאילו הרמב``ם כתב מה שכתב להראות שחז``ל לא ידעו מהמציאות, בעוד שבאמת כתב זאת להראות שידעו במציאות יותר מכל חכמי דורם! אך היאך אפשר לצפות מפוקר-מצוי לחפש היאך התאימו חז``ל למציאות, בזמן שהרמ` כתב שם במו``נ הוראה זו רק ל``בעלי הטבעים הנעלים ואיש הצדק``... ו``לקינוח`` נביא עוד ציטטות מהרמב``ם הגדול המראים את יחסו לחז``ל: שהרי כל משנת הרמב``ם בכל ספריו שכתב בכל חייו, מבוססים על העמקה מירבית בדברי חז``ל בחרדת קודש של הערצה, וכפי שנביא עכשיו מדבריו, ומעולם לא העיז לחלוק על איזו הלכה שלהם ח``ו, ובתשובותיו לאלה שהשיגו על פסקיו הראה תמיד היאך כיון בפסקו לעומק רמיזיתיהם של דברי חז``ל הנערצים! מעולם לא העיזו, מרוב התבטלותם לחז``ל, לא הוא ולא בנו לכתוב: ``בפסק זה אנחנו קצת חלוקים על דברי חז``ל``... • עי` לשונו הזהב של הרמב``ם בהקדמתו למשנה תורה: ``נמצא רבינא ור` אשי וחבריהם סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבע``פ וכו` אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם, וכופין כל עיר ועיר וכו` לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא וכו` הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל וכו` ואותם חכמים וכו` הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד מרע``ה וכו`, עי``ש בהירות ואמת באמיתם של חז``ל. • הרמ` בהקדמתו לפירוש המשניות ב``עניין הרביעי`` האריך לבאר עומק דברי חז``ל בדרושיהם, עי``ש כי א``א להאריך, ובסוף דבריו: ``וע``כ ראוי שניטיב דעתינו בהן [=דרשות חז``ל] ונרבה לעיין בהן, ואל נמהר להרחיק דבר מהן, אלא בכל פעם שירחק בעינינו דבר מדבריהם, נרגיל אותנו בחכמות עד שנבין כוונתם בדבר ההוא, אם יכלה ליבנו להכילה וכו` איך לא נסמוך החיסרון לנפשותינו כשנעריך אותנו אליהם וכו` כל דבריהם נקיים אין סיג בהם כו` כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, ואין לך צואה רותחת גדולה מן הכסילות שהשיאתו להלעיג וכו` • וברמ` פיה``מ הקד` לפ` חלק בסנהד`: ``והכת השלישית [של אלה המנסים להבין דברי חז``ל] והם כו` מעטים עד מאוד כו` אותם בני אדם שנתבררה אצלם גדולת החכמים ז``ל וטוב שכלם, ממה שנמצא בכלל דבריהם מורים על עניינים אמיתיים למאוד וכו` הם מורים על שלמותם וכי הם השיגו האמת וכו` וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים דיברו בהם בדרך חידה ומשל כי זה הוא דרך החכמים הגדולים וכו` לפי שדברי החכמים כולם בדברים העליונים שהם התכלית אמנם הם חידה ומשל וכו``` עי``ש.