פעוט אלים

limor55

New member
פעוט אלים

שלום רב יש לי תאומים בנים בני שנה ו-9 חודשים מזה זמן רב אני נחשפת להתנהגות אצלם שלא הכרתי קודם אצל ביתי הבכורה וקשה לי עד מאו ד להתמודד עימה תאום אחד אומר מס מילים בודדות אך הידיים אצלו פועלות שעות נוספות בכל הזדמנות הוא מכה את אחיו נושך אותו מושך בשערות ראשו צובט מה לא... לרוב זה בשל מריבה על משחק וכדומה אך לעיתים גם ללא שום פרובוקציה מצד אחיו שמתי לב שזו ממש דרך התבטאות הכל במכות כולל להרביץ לנו מנגד אחיו אשר יותר וורבלי אך מחקה ולומד מאחיו ולכן גם הוא מכה אך לציין שהוא מכה רק עם פרובוקציה נגדו ולא סתם ללא סיבה... בשורה התחתונה שניהם מכים גם אותנו ההורים גם אח ד את השני אני מוצאת עצמי כל היום צועקת אסוררררררר להרביץץץץץ אך אין הבנה הם צוחקים שאני כועסת בייאושי הרב התחלתי לתת מכה על היד בכל פעם שהם מרביצים לציין גם שכל מה שיש להם ביד עף כשהם לא רוצים אותו וזה אוכל בקבוק כוס מים הכל מושלך לרצפה אני מותשת ומיואשת לא יודעת כיצד להתמודד מדוע הם כה עצבנים? וכה אלימים? כיצד להפסיק תופעה זו ? תודה
 
הילד טועה במהלך חיפוש אחר מקומו במשפחה...

שלום רב לימור, המצב מבקש עצירה, בדק בית, הבנה וחיפוש אחר נתיב שיאפשר לכל אחד למצוא את מקומו הבטוח. מה שקורה היום, ואני מזמינה אותך לקרוא את המצגת שפרסמתי אתמול :"כאשר לא שמת לב..." המעשים שלנו, הן המודעים והן הספונטניים, מלמדים את הילדים שלנו איך להתנהג. דרייקורס נהג לומר שהילדים הם צופים מעולים ופרשנים גרועים. בסופו של יום, בייאושך, התחלת לתת מכה על היד. מה הילדים לומדים? אלימות היא דרך לגיטימית בבית שלנו לפתור בעיות, ולהביע תסכול וכעס. מה עושים? ראשית חכמה, פגישות קבועות על בסיס יומי עם עצמך, ודיבור פנימי, צפוף. שאומר בין השאר: הילד/ים לא פועלים נגדי הם פועלים בעד עצמם. הילד מחפש דרך להשתייך - לקבל התייחסות, המטרה שלו חיובית, בטעות הוא אימץ דרך עקלקלה להשיג תחושת נראות, נשמעות ונרגשות. ולשאול את עצמך מה אני יכולה לתרום כדי שילדיי ירגישו שיש להם מקום בטוח, יש להם מידה של שליטה וכוח במשפחה, שהם רצויים ומתקבלים כמו שהם גם כאשר הם טועים. לסיכום : תפקידנו ההורים להיות מופת לניהול רגשות מאופק, מתון ומאוזן, להיות אמפאטיים, ללמד את הילדים איך מנהלים רגשות, איך מגיבים בשעת תסכול, כעס ואכזבה . בברכת יום שקול ורגוע עינת גבע
 

limor55

New member
חייבת להבהיר

תודה על תשובתך אבל רציתי להבהיר שתי נקודות האחת- האלימות של הבנים החלה הרבה הרבה הרבה לפני המכה ביד מדברייך יכולתי להבין שהם מחקים את המכה שלי והמציאות לא כך ממש לא מה לעשות גם אני בן אדם שסובב סביב הילדים והבית נון סטופ ושאת מגישה אוכל ומסתובבת לדקה והכל נזרק לרצפה זה מטריף או שאת מטיילת בחוץ ומשהו לא מצא חן בעינו אז המוצץ עף לקיבינימט זה מטריף ולפעמים גם לי נגמרת הסבלנות מה לעשות... בשורה התחתונה לא ממש הבנתי איך אני מפסיקה התנהגויות אלו לא הצלחתי לתרגם את תשובתייך בתכלס למעשים הרי זמן אכיות איתנו י ש להם בשפע אנחנו מחבקים מנשקים ומקדישים למה העצבים האלה למה אלימות?
 
"ו... לפעמים כמו שלושת הקופים"

שלום רב, ראשית הבנתי את השתלשלות העניינים, ואני מבינה אותך. החיים עם קבוצה של ילדים קטנים, מאתגרים, לפעמים קשים. אנחנו מקדישים, מעניקים, עושים המון, מצפים לתוצאות מסויימות ומתאכזבים כאשר התוצאות שונות מהמצופה. בשלב ראשון ניסיתי להסביר שמתקיים קשר הדוק בין הפעולות של הילדים לתגובות שלנו. ילדים זקוקים להתייחסות כמו אוויר לנשימה. הם פועלים על פי ההד שהם מקבלים. התנהגות שמתוגמלת על ידי התיחסות מגדילה את עצמה. כדי לגדל ילדים אנחנו צריכים להבין את משמעות ההתנהגות שלהם. התנהגות היא מטרתית, נשאל את עצמנו : מה הילד משיג כאשר הוא זורק את האוכל? מציק לאחיו ? וכיו"ב. הילד משיג הרבה אימא, הרבה התיחסות. בטעות ובאופן לא מודע הוא מסיק שהתנהגות מפריעה מולידה התיחסות. מאחר שילדים צמאים וניזונים מהתיחסות כמו שצמחים ניזונים מאוויר ומדשן. הם זקוקים לה ואינם מוותרים על החווייה גם אם אנחנו כועסים עליהם, מכאיבים להם, מטיפים או מבקרים אותם. לכן עלינו לצמצם את ההתיחסות להתנהגויות מפריעות. (בסוגיה זו אצרף מאמר שכתבתי תחת הכותרת "ו... לפעמים כמו שלושת הקופים" ) ולהגדיל התיחסות להתנהגויות מועילות. לזמן הזדמנויות להועיל ולתרום , להכיר ולהעריך את תרומת הילדים. כך ניתן להם מפה איך כדאי ושווה להתנהג אצלנו בבית כדי לקבל תחושת ערך ומקום. במקום בדרך של אלימות, וזריקת אוכל בדרך של שיתוף פעולה. זה דורש מאיתנו קהילת ההורים להבין את שלבי התפתחות הילד, להבין את נפשו, להכיר את הצרכים שלו ולתת לו מה שהוא זקוק על מנת שהוא יוותר על התיחסות שלילית. דרכים לפיתוח תחושת השייכות כמו : הקשבה, התיעצות ועידוד נלמדות לעומק בבתי ספר להורים. מה דעתך לרכוש לך/ם מתנה לקראת השנה החדשה להצטרף לקבוצת הורים לומדת ולרכוש ידע והבנה שיעזרו לך לנווט את "הספינה" לחוף מבטחים באווירה טובה וביחסים הרמוניים? עינת גבע
 

limor55

New member
תודה לך

על התייחסותך העמוקה והרצינית האמת אחרי שאני קוצרת כאלה פירות מביתי הבכורה שכול חברותיי , הגננת האמהות בגן ומי לא ... מקנאות בי על שישי לי מלכה כזו טפו טפו... חשבתי שאני אמא השנה אבל איתם פשוט לא הולך לי... טוב אקח את דברייך לתשומת ליבי כי אין לי צל של ספק שהיחס ההשקעה וזמן האיכות שקיבלה ביתי לעומת מה שהתאומים מקבלים הוא כעין וכאפס מטבע הדברים ילד אחד זה לא שלושה... תודה בכל אופן ושנה טובה
 
....מזמינה אתכם לרכוש מיומנויות הוריות ....

שלום לימור יקרה, את כל כך מובנת, את כל - כך צודקת. ילדה אחת זה לא שלושה. והילדה קצת "בלבלה" אותך. מטבע הדברים בילד בכור אנו משקיעים משאבים רבים הכוללים זמן, פניות פיזית ונפשית, ממוקדים בו, מתפעלים ממנו . הוא זוכה לתחושת שייכות - אהבה, תחושה שהוא חשוב, רצוי ומוסיף לנו . מקומו הבטוח שמור ומובטח מעצם היותו, הוא אינו צריך להילחם על המקום ועל תשומת הלב. רגשות אלה מספקים אותו נפשית, הוא פנוי למשימות החיים, לגדול, לצמוח, לשמוח ולהתפתח. לכן, נמצא שמרבית הבכורים מקבלים את ה"חוזה" שלהם עם החיים ואיתנו ומשתפים פעולה. (האידיליה השלמה, המשורטטת כאן מופרת, בדרך כלל, כאשר מצטרף אח חדש) . שלב ההצטרפות של התאומים (לא אחד, שניים!!!)לחיק המשפחה, אינו קל כלל ועיקר. זהו מעבר חד שדורש התארגנות והסתגלות. המעבר מלווה בחווייה הורית של הפנטזיה הנשברת. את/ם חווים היום פער בין תמונת העולם אותה דמיינתם ,של המשכיות: שלווה, הרמוניה וזרימה, לבין המציאות . המציאות החדשה קשה ומאתגרת ובעיקר מזמינה אתכם לרכוש מיומנויות הוריות חדשות המתאימות למצב המורכב ולסיטואציות שהוא מזמן. מברכת אותך בחום, לאורך רוח, לקור רוח ולקורטוב של סבלנות . להשתמע עינת גבע
 
למעלה