פעוט בן 1.9
הי בנות, הפעוט החמוד שלי בן 1.9 והוא בעיכוב התפתחותי מוטורי - רק התחיל ללכת, נמצא במעקב פיזיותרפיה. התור לרופאה ההתפתחותית בבית החולים (הולך יחד עם המעקב) נדחה ליולי אז אין לי עם מי להתייעץ... כרגע, מוטורית, הוא הולך (לרוב מחזיק לי ביד) ורוב הזמן זוחל. מדבר ברור וטוב, המון מילים ומשפטים. יש קשר עין, מתפתח קוגניטיבית היטב. האופי שלו מאוד שובב ומרדני.
הבעיה: בזמן האחרון הוא מרביץ. זה התחיל בחצי שנה האחרונה אבל זה התגבר מאוד החודש. יש לו אחות בת 6, שבערך 3 פעמים ביום מושך לה בשיער עד כדי תלישה של הרבה שערות ובכי היסטרי שלה. רוב הפעמים כשהיא ניגשת אליו (אפילו לחבק אותו - היא מאוהבת בו וגם לא מחזירה לו) הוא מגיב במכה. השבוע לקח צעצוע כבד ונתן לה בראש.
רוב ה"אלימות" היא כלפי הבת, זה יכול להיות כשהיא באה אלי לחיבוק (ואז אני מפרשת זאת כקינאה מצידו) אבל רוב הפעמים זה סתם ככה!בלי שום טריגר. למשל הם יושבים ומשחקים יפה ופתאום הוא מכה אותה חזק עד שהיא בוכה. תגובתי: אני מחזיקה לו את היד, עוצרת אותו ואומרת לו מקרוב: "אסור! אנחנו לא מכים!" בתגובה הוא תמיד מסיט את המבט למקום אחר, ולפעמים צוחק. אומר "בוכה, בוכה" ומצביע עליה בעניין רב כשהיא בוכה מכאב.
הוא מבהיר לי שהוא לא מעוניין להקשיב לי בעניין כשהוא מסתכל הצידה ולא עליי כשאני מדברת איתו על זה. גם ניסיתי לדבר איתו בנפרד (לא בזמן שזה קורה) וגם אז מסיט מבט. ניסיתי לתרגל לעשות לה טובה. אז הוא עושה טובה ואחרי שניה מרביץ. אצל המטפלת יש ילדה שאליה הוא מתנהג מעולה ועושה לה טובה (ליטוף) ולא מרביץ לה.
בהזדמנויות מספר ניסיתי "עונש" - שמתי אותו בלול ל2 דקות כ"פסק זמן" שאז הוא צורח מאוד. לא עזר בכלום. הפסקתי עם זה כי אני יודעת שעונשים לא עוזרים.
הוא מכה גם אותי - זה יכול להיות אם רוצה משהו, אם עייף, אם רוצים להשכיב אותו ולא רוצה, אם מתחשק לו משהו ואין, אם מלבישים אותו ולא בא לו... בקיצור כל הזמן. בועט ומכה ומשתמש בחפצים שזורק עלי. כנ"ל לגבי אבא שלו. הוא גם מתנהג לא יפה, למשל אם שותה בקבוק ושבע - יעיף את הבקבוק בכוח.
האנשים היחידים שאותם הוא לא מכה זה אמא שלי (רואה אותו לעתים מאוד רחוקות), המטפלת והילדה שאצל המטפלת.
אני מציינת שהוא ילד חכם, מקסים (כל מי שרואה אותו משוכנע כי מדובר במלאך! "איזה חמוד!!!") ילד רגיש ואוהב שמרבה לחבק אותנו ולצחוק. אבל בזמן האחרון... קשה קשה.
כמו כן הוא מרבה לעשות לי דווקא כמו למשל לעלות על הספה ולעשות כאילו קופץ/נופל ממנה. (יודע שאני משתגעת מזה ואז אני רצה אליו בהיסטריה). עוד משהו מבאס: באוכל כשהוא לקראת סיום האכילה, כשיש עוד אוכל בצלחת, מעיף ומטיח את הצלחת עם האוכל כמה שיותר רחוק שכל האוכל מתפזר. אני לא חושבת שיצא לי לתת לו ארוחה בלי שהעיף. גם לא יצא לי מעולם להחליף לו ולהלביש בלי שהוא יעיף לרצפה את הבגד, החיתול וכל מה שהוא מצליח לתפוס. באמבטיה מעיף את הצעצועים החוצה. במיטה מעיף את המוצץ ובוכה מוצץ מוצץ... אז למה הוא מעיף???
הושיעוני נא!!! אני כבר מאבדת סבלנות.
אני גם תוהה מה יהיה בגן, כי בספטמבר הוא ייכנס לגן. האם שם הוא ימשוך לאנשים בשיער? יכה? או כמו אצל המטפלת לא, וזה שמור רק לנו בני המשפחה? (מציינת שהוא אף פעם לא נשך לפחות).
ברקע: אני אמא מאוד חרדתית, אני מודה... במיוחד איתו כי הוא רגיש ואלרגי. עובדת משרה מלאה ורואה אותו רק משעה 4. ייתכן שהוא זועם עלי? על מה הוא כועס, אולי על העיכוב ההתפתחותי, אולי עלי? ולמה מוציא את זה בעיקר על אחותו?
הי בנות, הפעוט החמוד שלי בן 1.9 והוא בעיכוב התפתחותי מוטורי - רק התחיל ללכת, נמצא במעקב פיזיותרפיה. התור לרופאה ההתפתחותית בבית החולים (הולך יחד עם המעקב) נדחה ליולי אז אין לי עם מי להתייעץ... כרגע, מוטורית, הוא הולך (לרוב מחזיק לי ביד) ורוב הזמן זוחל. מדבר ברור וטוב, המון מילים ומשפטים. יש קשר עין, מתפתח קוגניטיבית היטב. האופי שלו מאוד שובב ומרדני.
הבעיה: בזמן האחרון הוא מרביץ. זה התחיל בחצי שנה האחרונה אבל זה התגבר מאוד החודש. יש לו אחות בת 6, שבערך 3 פעמים ביום מושך לה בשיער עד כדי תלישה של הרבה שערות ובכי היסטרי שלה. רוב הפעמים כשהיא ניגשת אליו (אפילו לחבק אותו - היא מאוהבת בו וגם לא מחזירה לו) הוא מגיב במכה. השבוע לקח צעצוע כבד ונתן לה בראש.
רוב ה"אלימות" היא כלפי הבת, זה יכול להיות כשהיא באה אלי לחיבוק (ואז אני מפרשת זאת כקינאה מצידו) אבל רוב הפעמים זה סתם ככה!בלי שום טריגר. למשל הם יושבים ומשחקים יפה ופתאום הוא מכה אותה חזק עד שהיא בוכה. תגובתי: אני מחזיקה לו את היד, עוצרת אותו ואומרת לו מקרוב: "אסור! אנחנו לא מכים!" בתגובה הוא תמיד מסיט את המבט למקום אחר, ולפעמים צוחק. אומר "בוכה, בוכה" ומצביע עליה בעניין רב כשהיא בוכה מכאב.
הוא מבהיר לי שהוא לא מעוניין להקשיב לי בעניין כשהוא מסתכל הצידה ולא עליי כשאני מדברת איתו על זה. גם ניסיתי לדבר איתו בנפרד (לא בזמן שזה קורה) וגם אז מסיט מבט. ניסיתי לתרגל לעשות לה טובה. אז הוא עושה טובה ואחרי שניה מרביץ. אצל המטפלת יש ילדה שאליה הוא מתנהג מעולה ועושה לה טובה (ליטוף) ולא מרביץ לה.
בהזדמנויות מספר ניסיתי "עונש" - שמתי אותו בלול ל2 דקות כ"פסק זמן" שאז הוא צורח מאוד. לא עזר בכלום. הפסקתי עם זה כי אני יודעת שעונשים לא עוזרים.
הוא מכה גם אותי - זה יכול להיות אם רוצה משהו, אם עייף, אם רוצים להשכיב אותו ולא רוצה, אם מתחשק לו משהו ואין, אם מלבישים אותו ולא בא לו... בקיצור כל הזמן. בועט ומכה ומשתמש בחפצים שזורק עלי. כנ"ל לגבי אבא שלו. הוא גם מתנהג לא יפה, למשל אם שותה בקבוק ושבע - יעיף את הבקבוק בכוח.
האנשים היחידים שאותם הוא לא מכה זה אמא שלי (רואה אותו לעתים מאוד רחוקות), המטפלת והילדה שאצל המטפלת.
אני מציינת שהוא ילד חכם, מקסים (כל מי שרואה אותו משוכנע כי מדובר במלאך! "איזה חמוד!!!") ילד רגיש ואוהב שמרבה לחבק אותנו ולצחוק. אבל בזמן האחרון... קשה קשה.
כמו כן הוא מרבה לעשות לי דווקא כמו למשל לעלות על הספה ולעשות כאילו קופץ/נופל ממנה. (יודע שאני משתגעת מזה ואז אני רצה אליו בהיסטריה). עוד משהו מבאס: באוכל כשהוא לקראת סיום האכילה, כשיש עוד אוכל בצלחת, מעיף ומטיח את הצלחת עם האוכל כמה שיותר רחוק שכל האוכל מתפזר. אני לא חושבת שיצא לי לתת לו ארוחה בלי שהעיף. גם לא יצא לי מעולם להחליף לו ולהלביש בלי שהוא יעיף לרצפה את הבגד, החיתול וכל מה שהוא מצליח לתפוס. באמבטיה מעיף את הצעצועים החוצה. במיטה מעיף את המוצץ ובוכה מוצץ מוצץ... אז למה הוא מעיף???
הושיעוני נא!!! אני כבר מאבדת סבלנות.
אני גם תוהה מה יהיה בגן, כי בספטמבר הוא ייכנס לגן. האם שם הוא ימשוך לאנשים בשיער? יכה? או כמו אצל המטפלת לא, וזה שמור רק לנו בני המשפחה? (מציינת שהוא אף פעם לא נשך לפחות).
ברקע: אני אמא מאוד חרדתית, אני מודה... במיוחד איתו כי הוא רגיש ואלרגי. עובדת משרה מלאה ורואה אותו רק משעה 4. ייתכן שהוא זועם עלי? על מה הוא כועס, אולי על העיכוב ההתפתחותי, אולי עלי? ולמה מוציא את זה בעיקר על אחותו?
