פעילות גופנית

[אננס 22]

פעילות גופנית

מוכרחה קודם לשתף שכל מה שכתבתן קרה. מצב הרוח השתנה והדכדוך והדמעות מגיעים בגלים.. מספיק מבט קטן על הבטן, שיר ברדיו, הערה של הילדים או סתם רגע לבד והיזכרות באשפוז ובשבוע שקדם לו.
שלשום התאמצתי קצת והלכתי קצת, היו לי כאבי גב במשך כל הלילה ומאז יש לי כאבי רגליים...
אני רוצה לחזור לעצמי כמה שיותר לפני שאשוב לעבודה (כנראה אחרי החג) ורציתי לשאול אתכן מתי כדאי להתחיל פעילות גופנית. עברתי גרידה בשבוע 17 ביום שני האחרון. חושבת גם שהליכה תעשה טוב לנפש...
תודה ושנת בשורות טובות לכולכן!

 

[אובדתעצות1]

אם נגרמו לך כאבים

אז לדעתי כדאי לשאול רופא מתי לחזור לפעילות. אני הרגשתי רע זמן ארוך (גרידה בשבוע 16). חולשה רצינית ביותר, סחרחורות ולגמרי כאילו דרסה אותי משאית. אם הייתי יוצאת להליכה בשבוע שאחרי הגרידה סגור שהייתי מתעלפת. אז קחי לך את הזמן להתאושש ואל תלחצי לחזור לעצמך עד אחרי החג. אין מה לעשות זה תהליך, תאהבי את עצמך עכשיו ככה כמו שאת ואני משוכנעת שלאט לאט תרגישי הרבה יותר טוב. מאחלת לך ימים טובים ושמחים. שנה טובה ומתוקה.

 

[אננס 22]

זה לא שאני לא אוהבת את עצמי

הסיבה שאני רוצה "לחזור לעצמי" היא שלא אראה בהריון כשאשוב לעבודה.
אלו שידעו על ההריון יודעים גם שעברתי הפסקת הריון ואני מקווה שיחסכו ממני את השיח על הנושא. אני רוצה לחסוך מעצמי את ברכות המזל טוב וההסברים על כך שכבר אינני בהריון.
תודה

 

[מרעישה בשקט]

רוצה לוודא שהבנתי נכון

הגרידה היתה ביום שני השבוע ויצאת להליכה יומיים אח"כ? כי אם כן - זה בהחלט מוקדם מדי.
בכל מקרה אין התוויה שמתאימה לכולן מבחינת חזרה לפעילות גופנית. הדבר החשוב הוא לחזור באופן מאוד הדרגתי ולשים לב לתגובה של הגוף.
קחי בחשבון שאת עדיין הורמונלית, נפח הדם והרכבו ככל הנראה עדיין לא חזרו למצב של "לא בהריון" ובאופן כללי גם אם את כבר לא בהריון, את בשלב ביניים גופני לפחות עד הוסת הראשונה.

לגבי שאריות הבטן, החג מספק לך תירוץ מצוין - אכלת המון ואולי גם שתית משקאות מוגזים שאת לא שותה בדרך כלל וגם לא היה לך כוח לפעילות בין הארוחות. וככה יצא שחזרת מהחג עם משקל עודף וקצת קשה לך להוריד אותו כשבעצם אין שגרה כי עוד רגע כיפור ואח"כ סוכות.

לגבי המפגש עם אלו שיודעים על הפסקת ההריון: לגמרי לגיטימי לפנות לאחד מהם ולבקש שיעביר לאחרים את המסר שאת מבקשת שלא ידברו איתך על כך.

 

[אננס 22]

כל המצב הזה כ"כ מבלבל...

לא יצאתי להליכה, אבל היו כמה אילוצים שהביאו אותי לקצת מאמץ שכלל הליכה ועמידה והביא עימו כאבי גב ורגליים.
את צודקת ואמתין עם הפעילות הגופנית.
כל המצב הזה כ"כ חדש לי ומבלבל. אתמול הייתי ממש ב"נפילה" מבחינת מצב הרוח, שמעתי שיר בבוקר שהעיף אותי ולא הצלחתי להשתחרר ממנו.
אני רגילה להיות בשליטה, הכל מתוכנן ומסודר, אין הפתעות ופתאום מאז הסקירה אני במערבולת. בכי לא צפוי, עצבים, רצון להתבודד, גלי קור שגורמים לרעידות, חוסר סבלנות להכל. אתמול כעסתי על הבן שלי, אז הוא שאל את אחותו: מתי יסתיימו כבר התופעות של ההריון הזה?! אז ניסיתי להסביר להם שאני עדיין לא מרגישה טוב.
רוצה כבר להיות אחרי...

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

מההודעות שלך עולה הצורך והרצון המובנים שלך לחזור לעצמך- בכל המובנים.
ואני פה בשביל לומר לך שזה לא ילך לך.
הגוף שלך עבר טראומה, וכך גם הנפש. איבדת הריון רצוי בשבוע 17, בשל מומים בעובר. זה לא עניין של מה בכך. אי אפשר לחזור לפעילות מאומצת אחרי יומיים, אי אפשר להוריד את הבטן תוך שבוע, אי אפשר שלא לתת לנפש להתאבל.
מי שמנסה להיות היא עצמה תוך 4 ימים, תשלם על כך מחיר נפשי מאוחר יותר.

מאחלת לך למצוא את המזור שלך, ולמצוא את הדרך הנכונה עבורך להתמודד, תוך התייחסות סובלנות כלפי עצמך- גם כלפי הגוף שלך וגם כלפי הנפש שלך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[אננס 22]

צודקת!

את לגמרי צודקת וכנראה זה מה שהייתי אומרת למישהי אחרת. אני מאמינה שצריך לשהות בכאב כדי שהנפש תחלים והקושי הנפשי לא יתעורר מאוחר יותר בעוצמה גדולה יותר.
העניין הוא שכולם אומרים לי שכדאי לשוב לעבודה אחרי החג ולא לשקוע ואני מאוד חוששת מהחזרה. כשאני בבית, אני שולטת בשיחות הטלפון, למי לענות, על מה ואיך. כשזה יהיה פנים מול פנים אחרי שנעדרתי תקופה ארוכה, התגובות עלולות להיות קשות עבורי. לא יודעת איך ארגיש פיזית ורגשית ומעדיפה למזער את הקושי כמה שניתן.
הרופאה שלי כבר אמרה שאם ארצה, אטלפן והיא תיתן לי אישור מחלה על ימים נוספים, אבל אני לא בטוחה מה נכון יותר. כנראה שאחליט ביום שלישי...
המון תודה על התגובות, הן נותנות כוח!

 

[אלמונית142]

נראה לי שאין נכון ולא נכון

שלום רב,

קראתי את סיפורך, וראשית אני משתתפת בצערך.
גם אני עברתי גרידה ביום שני האחרון.
איני יודעת מה נכון ומה לא. אני הרגשתי טוב סה"כ אחרי הגרידה מבחינה הגופנית (אולי בגלל שבוע ההריון המוקדם). המלצה הייתה לנוח 3 ימים בבית.
חזרתי לעבודה ביום חמישי האחרון, גם לא שיש לי כ"כ הרבה ברירה.
אבל אם את מרגישה גופנית ופיזית לא מוכנה, קחי לך עוד כמה ימים.
לצערי הרב נדמה שאין המלצה טובה או לא. בעבודה ביום חמישי הייתי סה"כ בסדר, עסוקה בענייני. כאשר חזרתי הביתה, רק לקראת שעות מאוחרות יותר של הערב, תפס אותי שוב העצב.
כל יום אצלי זה כמו גלגל ענק, פעם אני למעלה, פעם למטה ולא יודעת למה לצפות.
אבל באמת, המלצה הכי טובה שיכולה לתת לך זה שתקיבי לגופך, לנפשך ותעשי את מה שיראה הכי נכון עבורך.
מאחלת לך הבראה גופנית ונפשית, ושהשנה הקרבה תהיה יותר טובה!

 

[אננס 22]

תודה רבה! ושנת בשורות טובות

 

[מרעישה בשקט]

גם וגם

אחרי הלידה השקטה, ממש רציתי לחזור לעבודה, אבל בגלל הגודש חזרתי רק שבוע וחצי אחרי הלידה השקטה (לא הייתי מוכנה לחזור לעבוד כשהחזה שלי נפוח וקשה כמו אבן, שלא לדבר על הכאב שהגודש יצר).
כשנכנסתי למשרד, החבר הכי טוב שלי קם וחיבק אותי בלי מילים. כמובן שמיד התחלתי לבכות, אבל זה היה בכי משחרר.
רוב האנשים (ואני ביניהם) מתקשים לשמוע על משהו כואב או עצוב מבלי להרגיש צורך "לתקן" או "לפתור" את המצב.
מה שריגש אותי בחיבוק של החבר, זה שהוא לא ניסה לתקן אותי ולא ניסה לפתור את הבעיה שלי, אלא איפשר לי לפרוק את הדברים בקצב שלי והסכים לשמוע את כל הפרטים הכי קשים על מה שעברתי.

אני לא יודעת איך יהיה כשתחזרי לעבודה, אבל ברור לי שבהתחלה יהיה לך קשה, וזה ממש לא משנה אם תיעדרי שבוע או חודש או חודשיים, החזרה תמיד קשה.
ובכל זאת אני חושבת שהחזרה לעבודה ולשגרה, אמורה לעזור.

באופן אישי זייפתי חיוכים במשך כמה שבועות עד שהחיוכים הפכו לחיוכים אמיתיים.
כששאלו אותי מה שלומי, עניתי "מצוין" מתוך הרגל - עם עיניים אדומות ונפוחות מבכי וחוסר שינה.
אבל אחרי כמה חודשים שלומי באמת היה מצוין (באופן יחסי), ובשלב מסויים גם הצלחתי לישון טוב יותר.

כרגע זה עוד מוקדם מדי לכך, אבל מתישהו את תבחיני שאת מצליחה להעביר כמה שעות בלי לבכות, כמה שעות בלי מחשבות על מה שהיה ומה שהיה אמור להיות. ואח"כ השעות יהפכו לימים ואף לשבועות.
ומתישהו את תחשבי שהתאוששת והנה את חזקה, ואז יהיו רגעי משבר, לפעמים בלי שום טריגר ברור.
הטריגר הכי ברור הוא תאריך התל"מ, והמשבר בדרך כלל מתחיל כמה שבועות לפניו.
יכול להיות שכדאי לשתף את בן הזוג והסביבה הקרובה בכך שסביר להניח שיהיו רגרסיות במצבך הנפשי ולבקש מהם את התמיכה שמתאימה לך.

שולחת לך חיבוק גדול.

 

[אננס 22]

תודה רבה

פיזית אני מרגישה טוב יותר. הדימום כמעט פסק, אני מרגישה שאני שוב רוצה להיות בקרבתו של בעלי. עד היום ממש רציתי להיות לבד. ומצב הרוח השתפר (ברור לי שיהיו רגרסיות), יכול להיות שזה גם קשור לבשורה שקיבלתי מחברה טובה שבישרה לי שהיא בהריון. מאוד שמחתי ואני מקווה שיעבור לה חלק בלי תקלות .

עדיין יש חשש מלשוב לעבודה אבל כמו שכתבת, זה תמיד יהיה. היתרון הוא שבזכות החגים החזרה תהיה הדרגתית.
לא מעט במקום העבודה יודעים מה עברתי, הרגשתי שנכון לשתף את הקרובים אליי, כך שאני מקווה שיתנהגו כרגיל.
תודה וחג שמח!

 

[שירהד1]

מחזקת את מה שכתבה "מרעישה בשקט"