פעילות לציון יום השנה למלחמת לבנון השנייה

[פרלמנים]

פעילות לציון יום השנה למלחמת לבנון השנייה

לילה טוב, אני רוצה לבקש שבתוך העדכונים השוטפים שלנו, בתוך ההשווצות

, הביקורות

, האושר

והבריאות שלנו

, נעשה משהו קטן ואינטימי משלנו, שיזכיר לנו שאנחנו מציינים בימים אלה שנה למלחמת לבנון השנייה. כמחווה של כבוד ללוחמים ולזכר החללים שאינם איתנו

נשרשר כאן זכרונות שלנו מהמלחמה-רגעים שנחרטו בזכרוננו, קשיים מהחיים בצפון, איך העסקנו את הילדים בצל הלחימה? המלחמה נמשכה 81 ימים, מהם 33 ימים של לחימה (12 ביולי - 14 באוגוסט) ועוד 48 ימים מהפסקת האש עד ליציאת כל כוחות צה"ל מלבנון [1] (14 באוגוסט - 1 באוקטובר). תוך כדי הלחימה המשיך צה"ל גם במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה שמטרותיו המוצהרות היו להילחם במשגרי רקטות הקסאם ולשחרר את החייל גלעד שליט. 44 אזרחים הרוגים, 2,000 אזרחים פצועים, 300,000 פליטים. 119 חיילים הרוגים, 400 חיילים פצועים, 2 חיילים חטופים בישראל, התאריך העברי בו פרצה המלחמה, ט"ז בתמוז, נקבע כיום הזיכרון הממלכתי לנופלים במלחמה זו. תודה רבה. ג'סיקה

 

[אנגלה3]

הרגע הכי קשה שיזכר בזכרוני לעד

אנחנו לא נשכח את התאריך 09/08/06 - בתאריך הזה נהרגו 9 חיילים בלבנון ואנחנו עמדנו מתחת לחופה... בתאריך הזה התחתנו, אורן ואני (נישואים שניים לשנינו - והייתי בשבוע 20 עם שחר), עמדנו מתחת לחופה ותוך כדי הקידושין שמענו את בשורת איוב, אני לא צריכה לספר לכם איך הרגשנו - ברגע שהיה אמור להיות הרגע הכי שמח בחיינו (שהרי חיכינו לו אחרי 9 שנים של ביחד), השמחה הייתה מהולה באבל ועצב כבד - אצלנו ואצל האנשים שבאו לשמוח בשמחתנו.

יהי זכרם ברוך ושלעולם לא נשכח עד כמה ביוקר עולה לנו לחיות במדינת ישראל

ושנדע להעריך

 

[פרלמנים]

הזכרונות שלי-לידת דניאל עוז שלנו

כבר ממש סוף ההריון, אני בשבוע 38, אסף מוקפץ בצו חירום למילואים ביום שבת בבוקר ואני נשארת לבד, עם דניאל בבטן (מוזר לחשוב על זה כי כבר שכחתי איך זה להיות בלעדיו). הדיווחים מהצפון מלחיצים מאוד והקשר הטלפוני רעוע, מחשבות על שכול, אובדן ויתמות אפפו אותי בכל דקה ובכל רגע. אני חושבת שהלחץ האיום הזה עושים את שלהם ואחרי שבוע קשה וסוחט רגשית אני מגיעה בשישי בצהריים למיון נשים עם חשש לרעלת הריון. התושיה שלי, שגרמה לי לצלצל לקצינת הקישור ולפקסס לה את ההפנייה למיון הביאה את אסף הבייתה כעבור כמה שעות. בסופו של דבר, לא הייתה רעלת הריון ושחררתי הבייתה עם בטן ועם בעל שסיפר סיפורים קשים על הבלגן ששורר בצפון. מאותו היום, בזכות מפקד מתחשב, אסף נשאר לצידי וחיכינו ללידה. ב 10.8.06 יז' באב תשס"ו, בשעה 22:36, נולד לנו דניאל-עוז-בן בכור, מקסים ובריא

. השם השני של דניאל עוז נועד להזכיר את התקופה בה נולד, לתת לימים האלה משמעות. באותו הלילה, רגע לפני סוף המלחמה, כשהסכם הפסקת האש כבר היה ברור וידוע, נהרג לנו חבר קרוב ויקר בקרב בלבנון. באותו לילה נהרגו יותר מ 20 חיילים בלבנון הארורה. שלא נדע. בשמחות. ג'סיקה

 

[זהבה29]

המלחמה.

בקצרה: סיוט. חודשיים לפני עברנו דירה שבועיים אחרי שעברנו מעיין נולדה. יום ראשון מעיין עברה ניתוח יום רביעי פרצה המלחמה. הייני פליטים אמיתיים עם הגבסים בשתי הרגליים בקיץ הזה עברנו ממקום למקום. הילדים שאלו כל הזמן אם יהיה בית כשנחזור, ןלמה בנינו אותו כל כך הרבה זמן אם לא בטוח להיות בו. איכות החלב שלי ירדה ומעיין ירדה במשקל. אלרגית לחלב לכן המשכתי להחלחם על ההנקה. הגדולים מאוד הוזנחו. היה בקיצור סיוט. אני מתפללת שלא תהיה שוב מלחמה. זהבה.

 

[אירנה ק]

לפני שנה (ארוך)

כשפרצה המלחמה מאיה היתה בת חודש וחצי. שבועיים לפני זה עברנו לדירה שלנו, חמי ז"ל היה חולה והתברר שזה סרטן. עברנו את המלחמה בבית בקריות בעלי עבד ואני בבית לבד בלי מקלת. בזמן האזקות היתי מכנסה אותה לעגלה בפינה הכי רחוקה מהחלונות. פעם בשבוע נסנו לרמב"ם להחליף גבס, גם את הניתוח עברנו במלחמה. חמי מפתר ביום האחרון של המלחמה. יש לי סיפור מהמלחמה. ביום הראשן כשהיו הפגזות בחיפה ירדתי עם הילדהלמקלת הציבורי ליד הבית. כולם היו מבולבלים. קשר טלפוני לא היה כי הקווים קרסו. ישבה לידי אישה שמאוד דאגה לבעלה והילדים ( היא יצאה בבוקר לסיבוב בחוף הים בלי הפלאפון) נתתי לה להתקשר. לקח בארך שעתיים עד שהצליחה לדבר איתם. הזמנתי אותה עלי הביתה אבל היא סירבה ונפרדנו. בחודש ספטמבר אחרי שכבר התחלתי לעבוד יום אחד אמא שלי סיפרה לי שבבוקר בא אישה, היא הסתובבה בשכונה חודש וחצי וחיפשה אישה עם תינוקת גינגית עם גבס. אמא שלי אמרה לה שזה אני. האישה סיפרה לה את כל הסיפרו , השאירה 150 שקל ( אמרה שממש הצלתי אותה היום הזה) אמא שלי לא רצתה לקחת אז היא שמה במיטה של הילדה והלכה. הז הסיפור שלי מהמלחמה.

 

[galitdror]

מצמרר רק מלחשוב ../images/Emo37.gif, הנה סיפור אמיתי....

יום הולדת ראשון לילד לא חגגנו , כי המשפחה והחברים התפצלו והיינו בהרצליה ובראשל"צ אצל דודים בנדודים מעיר לעיר. יומיים אח"כ סבי נפטר ממחלה קשה ונאלצנו לשוב מהמרכז לקריות ולקיים הלוויה תחת הפגזות, שבעה ועוד בלגן שמסביב. מלבד זאת היה שבוע שבו חיפה לא הופגזה והיתה ב"מנוחה" אז ברחנו מקרית ביאליק לחיפה בערב בנסיעה מטורפת עם הרכב למשפחתה של גלית. לא עברה שעה ונפלו טילים בשכונת "וואדי נסנאס" (500 מטר בערך מתחתינו) ירדנו לקומה התחתונה, התחבקנו ועליתי בכל גופי על יהונתן לגונן עליו במקרה ויקרוס חלק מן הבנין . שובל אש ועשן היתמר מן הוואדי, אמבולנסים ומשטרות בטירוף מערכות. המשפחה נשארה בחיפה ואני נסעתי במהירות לקרית ביאליק להכין תיקים עם סלולארי צמוד לוורידים ! חזרתי שוב לחיפה, העמסתי את גלית ויהונתן ונסענו להרצליה, הגענו בערך ב 3 לפנות בוקר, שם נרגענו קצת. במהלך שהות של שבועיים במרכז גילינו עולם אחר,ממש חו"ל. דרור