פעילות על-טבעית.
אם להשתמש בביטוי אמריקאי - הסרטים האלה הפחידו את החרא החי החוצה ממני. אבל גם גרמו לי לחשוב - האנשים בסרט מתוודעים ליישות על טבעית בביתם. העניין הוא שלפני שהיא מתחילה לפגוע בהם - היא סתם מזיזה דברים, מכבה אורות, משמיעה קולות תזוזה בבית וכו' (השד הרי ניזון ומתחזק מפחד ומרגשות שליליים, כך על פי מרבית המיתולוגיות). האנשים בסרט מגיבים בפחד עוד לפני שהם מוודאים שהיישות אכן חורשת רע. שזה די מובן מצד אחד, ומצד שני לא - תארו לעצמכם שאתם יושבים לבד בבית, בלילה, ופתאום אורות נדלקים בחדר מולכם, חדר שאתם יודעים שאין בו אף אחד (לא סתם אור נדלק אלא שומעים שמישהו לחץ על המתג), או חפצים זזים בבית, או אם ניקח טריק סרטי אימה ישן - אתם מצחצחים שיניים מול המראה וכאשר אתם יורדים לשטוף את הפה אתם שמים לב שבבואתכם במראה לא ירדה יחד אתכם אלא נשארה דוממת, בוהה בכם... בכל המקרים האלה מה שיתעורר בכם הוא אימה משתקת, ולא למשל רצון לחקור את התופעה המסקרנת שהתרחשה לנגד עיניכם. אתם תניחו אוטומטית שהיישות הזו חורשת רע, או אולי, זה אפילו לא ראציונאלי, אנשים לא מפחדים מהנזק שהיישות יכולה לגרום, זה מין פחד כזה של "יש כאן משהו שלא אמור להיות כאן, משהו שאני לא מבין". אם סרט כמו "מלתעות" משחק לנו על פחד מובן מאליו - הפחד מטורפים, חרדת המוות וההשחתה, על מה משחקים סרטים כגון אילו? הפחד מהבלתי נודע? מהעל טבעי? איזו תופעה אבולוציונית יכולה להשריש פחד כזה מפני דבר שלא באמת קיים? למה האינסטינק הראשוני הוא פחד ולא סקרנות?
אם להשתמש בביטוי אמריקאי - הסרטים האלה הפחידו את החרא החי החוצה ממני. אבל גם גרמו לי לחשוב - האנשים בסרט מתוודעים ליישות על טבעית בביתם. העניין הוא שלפני שהיא מתחילה לפגוע בהם - היא סתם מזיזה דברים, מכבה אורות, משמיעה קולות תזוזה בבית וכו' (השד הרי ניזון ומתחזק מפחד ומרגשות שליליים, כך על פי מרבית המיתולוגיות). האנשים בסרט מגיבים בפחד עוד לפני שהם מוודאים שהיישות אכן חורשת רע. שזה די מובן מצד אחד, ומצד שני לא - תארו לעצמכם שאתם יושבים לבד בבית, בלילה, ופתאום אורות נדלקים בחדר מולכם, חדר שאתם יודעים שאין בו אף אחד (לא סתם אור נדלק אלא שומעים שמישהו לחץ על המתג), או חפצים זזים בבית, או אם ניקח טריק סרטי אימה ישן - אתם מצחצחים שיניים מול המראה וכאשר אתם יורדים לשטוף את הפה אתם שמים לב שבבואתכם במראה לא ירדה יחד אתכם אלא נשארה דוממת, בוהה בכם... בכל המקרים האלה מה שיתעורר בכם הוא אימה משתקת, ולא למשל רצון לחקור את התופעה המסקרנת שהתרחשה לנגד עיניכם. אתם תניחו אוטומטית שהיישות הזו חורשת רע, או אולי, זה אפילו לא ראציונאלי, אנשים לא מפחדים מהנזק שהיישות יכולה לגרום, זה מין פחד כזה של "יש כאן משהו שלא אמור להיות כאן, משהו שאני לא מבין". אם סרט כמו "מלתעות" משחק לנו על פחד מובן מאליו - הפחד מטורפים, חרדת המוות וההשחתה, על מה משחקים סרטים כגון אילו? הפחד מהבלתי נודע? מהעל טבעי? איזו תופעה אבולוציונית יכולה להשריש פחד כזה מפני דבר שלא באמת קיים? למה האינסטינק הראשוני הוא פחד ולא סקרנות?
