פעילות פמיניסטית...
שלום כולן, אני אנה. אני בת 13, ואני מגדירה את עצמי כמאוד פמיניסטית. יש לי עוד חברות שמגדירות את עצמן כפמיניסטיות, אבל ההבדל הוא שאני, לפני כמה שנים, החלטתי לפעול ולהפעיל את הפמיניסטיות שבי. בעצם, הפעולה שעשיתי והדבר שאני מנסה לשנות הוא קטן מאוד, אבל הוא אחד מהגורמים (גם אם הוא גורם מאוד מאוד קטן) לשוביניזם בישראל. אם מישהי שמה לב, הפניה לקהל הרחב היא תמיד בלשון זכר. הנקודה שבה התמקדתי היא הטיית הפעלים במשימות בבית ספר. המורה תמיד כותבת ``כתוב``, ``עשה``, ``נמק``, וכו`. בערך בכיתה ה`, שמתי לב לזה, והתחלתי לשנות את כל הפעלים ללשון נקבה אצלי במחברת. היום אני כבר לא משתמשת בפעלים בלשון זכר באופן אוטומטי. בכיתה ו`, כתבתי מכתב למורה שלי וביקשתי ממנה לשנות את צורת הכתיבה שלה. היא אמרה לי שהמועצה ללשון העברית אישרה את הכתיבה בלשון זכר בלבד. שיו, כמה שאני התרגזתי. מיד שלפתי את מקלדתי וכתבתי ישירות למועצה ללשון העברית. עינת גונן מהמזכירות המדעית בכבודה ובעצמה שלחה לי כתגובה קטע מצולם מהעלון החודשי של האקדמיה, בו כותבי ספרי לימוד שואלים איך עליהם לכתוב. כמובן שהכתבה מסתכמת בכך שכותבים בלשון זכר, וזהו. לא התרצתי. לפני כשנה כתבתי עוד מכתב, ולאחר חצי שנה של ציפייה לתשובה, קיבלתי מכתב מאותה עינת גונן מטומטמת, שכותבת לי שהיא מבינה שזה נושא קרוב לליבי, אבל זה משהו שצריך לנבוע מהציבור עצמו, ואלו מוסכמות חברתיות ישנות, ובלה בלה בלה. המכתב הנוסף כבר בדרך, ובינתיים רציתי לשאול אתכן, בתור נשים שעוסקות בנושא הזה (גם עם רק בפורום). האם אתן חושבות שזהו צעד חכם, להתווכח על נושא כזה? בעקרון, זה נראה מגוחך. הרבה נשים אומרות לי את זה. אבל מאחורי הטענה הזאת יש שורה של דוגמאות וטיעונים, אותם אשמח להעלות במקרה הצורך.
שלום כולן, אני אנה. אני בת 13, ואני מגדירה את עצמי כמאוד פמיניסטית. יש לי עוד חברות שמגדירות את עצמן כפמיניסטיות, אבל ההבדל הוא שאני, לפני כמה שנים, החלטתי לפעול ולהפעיל את הפמיניסטיות שבי. בעצם, הפעולה שעשיתי והדבר שאני מנסה לשנות הוא קטן מאוד, אבל הוא אחד מהגורמים (גם אם הוא גורם מאוד מאוד קטן) לשוביניזם בישראל. אם מישהי שמה לב, הפניה לקהל הרחב היא תמיד בלשון זכר. הנקודה שבה התמקדתי היא הטיית הפעלים במשימות בבית ספר. המורה תמיד כותבת ``כתוב``, ``עשה``, ``נמק``, וכו`. בערך בכיתה ה`, שמתי לב לזה, והתחלתי לשנות את כל הפעלים ללשון נקבה אצלי במחברת. היום אני כבר לא משתמשת בפעלים בלשון זכר באופן אוטומטי. בכיתה ו`, כתבתי מכתב למורה שלי וביקשתי ממנה לשנות את צורת הכתיבה שלה. היא אמרה לי שהמועצה ללשון העברית אישרה את הכתיבה בלשון זכר בלבד. שיו, כמה שאני התרגזתי. מיד שלפתי את מקלדתי וכתבתי ישירות למועצה ללשון העברית. עינת גונן מהמזכירות המדעית בכבודה ובעצמה שלחה לי כתגובה קטע מצולם מהעלון החודשי של האקדמיה, בו כותבי ספרי לימוד שואלים איך עליהם לכתוב. כמובן שהכתבה מסתכמת בכך שכותבים בלשון זכר, וזהו. לא התרצתי. לפני כשנה כתבתי עוד מכתב, ולאחר חצי שנה של ציפייה לתשובה, קיבלתי מכתב מאותה עינת גונן מטומטמת, שכותבת לי שהיא מבינה שזה נושא קרוב לליבי, אבל זה משהו שצריך לנבוע מהציבור עצמו, ואלו מוסכמות חברתיות ישנות, ובלה בלה בלה. המכתב הנוסף כבר בדרך, ובינתיים רציתי לשאול אתכן, בתור נשים שעוסקות בנושא הזה (גם עם רק בפורום). האם אתן חושבות שזהו צעד חכם, להתווכח על נושא כזה? בעקרון, זה נראה מגוחך. הרבה נשים אומרות לי את זה. אבל מאחורי הטענה הזאת יש שורה של דוגמאות וטיעונים, אותם אשמח להעלות במקרה הצורך.