פעם אחת ודי!
"איך עודף הורמונים יכול לעבוד לטובתך, או למה זה טוב להתסכל על בחורות יפות ברחוב" "תפסיק כבר להסתכל!" היא אמרה לי בכעס בחדר אוכל. ואני רק עקבתי בעיני אחרי נילי, היפה של הבסיס. לא באמת קוראים לה נילי, רק אנחנו קוראים לה כך, מעין בדיחה פרטית על זה שהיא דומה לנילי מאסקימו לימון. ונחזור לעניינו. "קודם כל, גם את מסתכלת
, דבר שני, מותר להסתכל, לא רק שזה בחינם זה גם נחמד מאוד... ואת עוד תראי, יום אחד עוד יצא לי מזה משהו טוב." "מה כבר יצא לך מזה הא??? קדחת. כולם חושבים שאתה חרמן קטן שלא מסוגל לשמור את הזין שלו בתחתונים" "אולי את צודקת, אבל בינתיים אני מסתדר דווקא לא רע..." סתם שיחה אקראית. אז היום זה השתלם! אני יוצא מחדר ההראה, עייף מעט ושמח שכבר נוסעים הביתה. האמח שלא ממש רציתי אבל אם כבר אז כבר.. אני עומד עם אנה (בחורה שפגשתי בהרצאה) ואנחנו תוהים לאן כדאי ללכת. פתאום עוברת חיילת יפהפה, מחייכת אלי וממשיכה ללכת. לא. היא לא באמת חייכה, זה בטח היה טיק. ואולי היא באמת חייכה? אולי היא רצתה לחייך ויצא לה טיק? כן. זה בטח מה שהיה. אין סיכוי שמישהי יפהפיה תחייך אלי. אם כבר אז בטח יש לה טיקים. אמרתי יפה שלום לאנה. והתחלתי לצעוד בקצה מהיר אך בטוח אחרי התחת היפה הזה. בעודי נהנה מעצמי אני שם לב שהנה אני כבר הולך מהר ממנה ועקפתי אותה. טוב נו, מכאן אין דרך חזרה. אני מתחיל לחצות את הכביש והיא אחרי. אני נותן לה לסגור את המרווח, ובדיוק כשאני מתחיל לחשוב על המשפט הבא (סליחה? אבא שלך הוא הירח? כי כבר הרבה זמן לא ראיתי כוכב יפה כמוך) היא מתחילה לרוץ. מחשבה מהירה מזכירה לי שאני לא דודי בלסר, ובחורות כבר שנים לא רצות אחרי, מסתכל אחורה, כן! האוטובוס! אותו אחד שלא ידעתי אם עובר שם, ומתי ולאן הוא נוסע בדיוק. היא הסבירה לי כמובן ישר אחרי שהיא סיפרה לי שיש לה חבר
אם לא מסתכל עליה, בטח שלא הייתי הולך אחריה, ואז לא הייתי ממהר, ובטח שלא הייתי מגיע לאוטובוס. מי יודע מתי הייתי מגיע הביתה?!?!? ארז.
"איך עודף הורמונים יכול לעבוד לטובתך, או למה זה טוב להתסכל על בחורות יפות ברחוב" "תפסיק כבר להסתכל!" היא אמרה לי בכעס בחדר אוכל. ואני רק עקבתי בעיני אחרי נילי, היפה של הבסיס. לא באמת קוראים לה נילי, רק אנחנו קוראים לה כך, מעין בדיחה פרטית על זה שהיא דומה לנילי מאסקימו לימון. ונחזור לעניינו. "קודם כל, גם את מסתכלת
, דבר שני, מותר להסתכל, לא רק שזה בחינם זה גם נחמד מאוד... ואת עוד תראי, יום אחד עוד יצא לי מזה משהו טוב." "מה כבר יצא לך מזה הא??? קדחת. כולם חושבים שאתה חרמן קטן שלא מסוגל לשמור את הזין שלו בתחתונים" "אולי את צודקת, אבל בינתיים אני מסתדר דווקא לא רע..." סתם שיחה אקראית. אז היום זה השתלם! אני יוצא מחדר ההראה, עייף מעט ושמח שכבר נוסעים הביתה. האמח שלא ממש רציתי אבל אם כבר אז כבר.. אני עומד עם אנה (בחורה שפגשתי בהרצאה) ואנחנו תוהים לאן כדאי ללכת. פתאום עוברת חיילת יפהפה, מחייכת אלי וממשיכה ללכת. לא. היא לא באמת חייכה, זה בטח היה טיק. ואולי היא באמת חייכה? אולי היא רצתה לחייך ויצא לה טיק? כן. זה בטח מה שהיה. אין סיכוי שמישהי יפהפיה תחייך אלי. אם כבר אז בטח יש לה טיקים. אמרתי יפה שלום לאנה. והתחלתי לצעוד בקצה מהיר אך בטוח אחרי התחת היפה הזה. בעודי נהנה מעצמי אני שם לב שהנה אני כבר הולך מהר ממנה ועקפתי אותה. טוב נו, מכאן אין דרך חזרה. אני מתחיל לחצות את הכביש והיא אחרי. אני נותן לה לסגור את המרווח, ובדיוק כשאני מתחיל לחשוב על המשפט הבא (סליחה? אבא שלך הוא הירח? כי כבר הרבה זמן לא ראיתי כוכב יפה כמוך) היא מתחילה לרוץ. מחשבה מהירה מזכירה לי שאני לא דודי בלסר, ובחורות כבר שנים לא רצות אחרי, מסתכל אחורה, כן! האוטובוס! אותו אחד שלא ידעתי אם עובר שם, ומתי ולאן הוא נוסע בדיוק. היא הסבירה לי כמובן ישר אחרי שהיא סיפרה לי שיש לה חבר
