פעם אחת, לפני הרבה שנים...
..חיו להם משפחת דרקונים. אבא דרקון, אמא דרקונית, ו-2 ילדים דרקונים (פושפוש ופיצי). יום אחד, קם פיצי ואמר לאבא "אני רעב!". אמר אבא: "רוצה גלידה?" ענה פיצי: "לא". "שוקולד?" "לא" "עוגה?" "לא" "פיל?" "כן!!!" אז הלך ועף לו אבא דרקון לחפש פיל. חיפש פה - לא מצא. חיפש שם - לא מצא. חיפש אצל אנג'ל - דחוס מידי. חיפש אצל מונטרול - גב פתוח מידי. חיפש אצל בריל - אין שנהב, ופושפוש בדיוק בונה פסנתר חדש... לבסוף מצא פיל אצל לאנג. אבל לאנג לא רצה לתת את הפיל שלו. "תקנה את ODS" הוא אמר בקרירות מתמטית תוך כדי חישוב של נקודת ייחוס מסובכת במיוחד. אז אמר אבא דרקון ללאנג: "תסתכל אחורה יש שם שעון קוקיה בגודל קרנף של ג'ואסל!". "איפה, איפה?!" שאל לאנג, ומיד הסתובב אחורה. בדיוק באותה השניה חטף אבא דרקון את הפיל של לאנג מתחת לזקנו ועף לו חזרה הביתה. לכשהגיע הביתה שאלה אמא דרקונית בזעם "למה פיל?". ענה אבא "כי פיצי רצה לאכול פיל". ענתה אמא "אבל אתה יודע שאמרנו שלא מקבלים פילים עד שהם לא מסדרים את החדר - אתה תמיד שובר לי את הסמכות!". ענה אבא: "כן, אבל תסכלי איזה פיל יפה - גב סגור, חדק מעוצב, שיני שנהב בוהקים עם היפוך צבעים, שימוש מקסימלי בנייר!". ענתה אמא: "טוב אז רק הפעם. אבל פיצי חייב לסדר את החדר מכל חלקי הדפים הגזורים על הרצפה, שאריות הטישיו פויל, אטבי הכביסה, הספרים הזרוקים לכל עבר, סרגלי החיתוך, צבעי ספריי וכ"ו". "סיכמנו" ענה אבא. אז פיצי קיבל פיל טעים ומעוצב, פושפוש בנה פסנתר (של קרופורד) משיני השנהב, ואמא הסכימה פעם אחת אחרונה לשבירת סמכותה. והם חיו בעושר ואושר. הסוף.
..חיו להם משפחת דרקונים. אבא דרקון, אמא דרקונית, ו-2 ילדים דרקונים (פושפוש ופיצי). יום אחד, קם פיצי ואמר לאבא "אני רעב!". אמר אבא: "רוצה גלידה?" ענה פיצי: "לא". "שוקולד?" "לא" "עוגה?" "לא" "פיל?" "כן!!!" אז הלך ועף לו אבא דרקון לחפש פיל. חיפש פה - לא מצא. חיפש שם - לא מצא. חיפש אצל אנג'ל - דחוס מידי. חיפש אצל מונטרול - גב פתוח מידי. חיפש אצל בריל - אין שנהב, ופושפוש בדיוק בונה פסנתר חדש... לבסוף מצא פיל אצל לאנג. אבל לאנג לא רצה לתת את הפיל שלו. "תקנה את ODS" הוא אמר בקרירות מתמטית תוך כדי חישוב של נקודת ייחוס מסובכת במיוחד. אז אמר אבא דרקון ללאנג: "תסתכל אחורה יש שם שעון קוקיה בגודל קרנף של ג'ואסל!". "איפה, איפה?!" שאל לאנג, ומיד הסתובב אחורה. בדיוק באותה השניה חטף אבא דרקון את הפיל של לאנג מתחת לזקנו ועף לו חזרה הביתה. לכשהגיע הביתה שאלה אמא דרקונית בזעם "למה פיל?". ענה אבא "כי פיצי רצה לאכול פיל". ענתה אמא "אבל אתה יודע שאמרנו שלא מקבלים פילים עד שהם לא מסדרים את החדר - אתה תמיד שובר לי את הסמכות!". ענה אבא: "כן, אבל תסכלי איזה פיל יפה - גב סגור, חדק מעוצב, שיני שנהב בוהקים עם היפוך צבעים, שימוש מקסימלי בנייר!". ענתה אמא: "טוב אז רק הפעם. אבל פיצי חייב לסדר את החדר מכל חלקי הדפים הגזורים על הרצפה, שאריות הטישיו פויל, אטבי הכביסה, הספרים הזרוקים לכל עבר, סרגלי החיתוך, צבעי ספריי וכ"ו". "סיכמנו" ענה אבא. אז פיצי קיבל פיל טעים ומעוצב, פושפוש בנה פסנתר (של קרופורד) משיני השנהב, ואמא הסכימה פעם אחת אחרונה לשבירת סמכותה. והם חיו בעושר ואושר. הסוף.