פעם הייתי כמוך

[LoneStarStateOfMind]

פעם הייתי כמוך

פעם הייתי כמוך. פוסע אל מחוץ לחלוני בסופו של היום,לוקח נשימה ארוכה ונותן לרוחות הקלילות לסחוף אותי בעדינות בחזרה פנימה אל ביתי. פעם,בדיוק כמוך,היה לי ראש צלול,ובקדמתו היו פנים ופה,והייתי יכול לדבר באמצעותם.ועשיתי את זה די הרבה למען האמת. עכשיו כל מה שאני יכול לעשות זה לכתוב,וגם זה רק כשאני מתגבר על הכאב. פעם,כמוך,נהניתי מאוכל טעים,שתיתי נוזלים שלא היו בדיוק מים,היה לי שם. עכשיו יש פעמים שבהם אני אפילו לא מצליח להזכר בשם שהיה לי. אתה יכול לעמוד,אתה שמקבל את המכתב הזה. אני גם את זה לא יכול לעשות יותר! כל מה שאני יכול לעשות זה להמשיך לנשום.וזו פעולה שמתחילה להראות מיותרת מיום ליום,משעה לשעה.מרגע לרגע. אל תחשוב שאני עדיין נענש על משהו שעשיתי,או על משהו שלא עשיתי. זה כבר לא עונש! זה...משהו אחר.

 

[נפש הים]

לכל דבר יש סיבה.

גם אם היא אינה נראית לעין. אתה לא סתם נושם, אתה לא סתם ממשיך לנשום. כרגע קצת אפל, קודר ומנוכר. רגע כזה מזכיר לך את העבר הנעים, אתה יכול להחזיר את הזכרונות הנפלאים האלו אל המציאות שלך. אתה יכול- אם תרצה מאוד. היה לך שם. אולי זה לא היה שם שאהבת? אולי הדחקת. אולי הגיע הזמן ליצור משהו חדש, אדם חדש. אדם שתאהב. אם משהו ממך נעלם- אולי זה כי הוא לא היה נכון לך, אולי לא אהבת אותו? גלה את עצמך מחדש. הרגעים הכי טובים לעשות זאת הם הרגעים הגדולים, הרגעים שכאילו יושבת לה עצם ענקית בגרון, מאיימת לחנוק. מאמץ קטן ואתה יכול לפלוט אותה מתוכך. אותה ואת הכאב.