פעם הייתי כ"כ קרובה

[avital2255]

פעם הייתי כ"כ קרובה../images/Emo182.gif../images/Emo182.gif

פעם הייתי קרובה לאלוהים ולחיים ולאהבה וזה שימח את ליבי הייתה תקופה לפני 4 שנים שעבדתי בבזק בינ"ל והתרגשתי מכל דבר קטן והייתי מלאת שמחה ואהבה ורציתי לשקוע בחיים למצוא דרכים ונתיבים לחלץ את עצמי (אולי מהבית) אבל לא הצלחתי תקופה אחרי שעבדתי בבזק בינ"ל אושפזתי בבי"ח והתרחקתי מיליון מונים מכל מה שאהבתי והיה יקר לי ועכשיו אני לא עובדת או לומדת ונלחצת מכל דבר גם כשאני לא מראה וכל אהבה שהייתה בי עזבה אותי וחסר לי השיפוט האישי שהיה בי שעזר לי להימנע מחיכוכים מיותרים עם הסביבה או עם הוריי לפעמים נראה לי שהוריי איכשהוא מרחיקים אותי מאהבה ואני מחפשת דרכים להתרחק מהבית במובן הריגשי ולא מוצאת דבר אני פשוט עומדת בקצה של עצמי לא מצליחה לחדור למעמקים , לאהבה שאולי עוד קיימת בפנים התנתקתי כולי היום גם קרה לי מקרה מוזר חשבתי ללכת לבי"ח (זה בי"ח פסיכיאטרי) וכשהגעתי לתחילת השביל הגיע עורב במעופה ונגע בי עם הרגליים והגוף שלו וכשהסתובבתי הוא עף משם לצד השני וזה היה ממש מפחיד אבל נראה לי שהוא ניסה להזהיר אותי או להעיר אותי לא לפתח תלות במקום ולהתרחק ממנו כי באמת אין לי מה לחפש שם אבל אני כ"כ שבורה שלפעמים אני חושבת שכן...... אני גם גרה בדירה עם שותפים ולא נעים לי שהם יידעו את האמת למה אני לא עובדת או לומדת... (אחת יודעת השני לא....) אני כ"כ מתביישת בזה , זה היה הדבר האחרון שחשבתי שיקרה לי אי פעם וגם הדבר שהכי פחדתי ממנו להיות מוגדרת ככה תמיד שאפתי למצוינות והצלחה אישית ופתאום להיות שם ..... אני פשוט כועסת על עצמי כ"כ שאני במצב כזה ואין לי שמץ של מושג איך להתגבר עליו , כאילו אני טסה על טייס אוטמטי עם תשובות אוטומטיות שאני נותנת לעצמי וככה בעצם שום דבר לא משתנה (זה נראה לי מגיע לי מאמא שלי ... הקיבוע במצב...) בכל מקרה זו הבעיה שלי עם מישהו יכול לעזור אני אשמח.... נראה לי שאלוהים שכח אותי או שמישהו שכח אותי כי אני בבלאגן ולא יודעת מה לעשות ואני יודעת שאין דבר כזה שאלוהים שוכח מצד שני אין לי מושג מה לעשות בשארית חיי ואני זקוקה לעזרה ומקווה שהיא תגיע. אביטל

 

[גריני]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

את מספרת כאן על מעגל שנראה ללא מוצא, שכאילו שאין בו נקודת אור. ואני אומרת כאילו - במשמעות הישנה של כאילו... לא כמו שהחבר'ה היום, כל מילה שלישית - כאילו

כאילו, משום שכמו שכתוב "תשועת אלוהים כהרף עין" - אז באמת כהרף עין יש אפשרות לעבור למצב אחר. נקודת המוצא היא להחליט - פשוט להחליט שאת לא רוצה יותר את מצב הרוח הזה, את הייאוש ותחושת חוסר המוצא. כי במצ"ר כזה - הדברים באמת נראים במבוי סתום. אבל, מצב רוח שונה - טיפת אופטימיות, חיוך על השפתיים - וכבר העולם נראה אחרת לגמרי. וזה אולי נשמע קשה, אולי נשמע אפילו לא סביר, אבל האמיני לי - הייתי שם במקומות החשוכים האלה, בייאוש, בדכאון, ולמדתי על בשרי - שזה הכל בידי! את בעצמך יכולה עכשיו - ממש ברגע זה, להחליט קודם כל על שינוי הטונים, שינוי מצב הרוח. פתרונות מעשיים לבעיות "טכניות" יבואו אח"כ. נסי למצוא איזו מוזיקה, או שיר קצבי שאת אוהבת... תתחילי לפזם אותו לעצמך, אולי אפילו תתפסי את המטאטא שבבית - ותתחילי לרקוד איתו לצלילי המוסיקה

(רק תסגרי את הדלת, כדי ששותפיך לדירה לא ייבהלו...)ותאמיני לי - זה עובד! הפני את המחשבות שלך לכיוונים חיוביים, אל תחכי שזה יבוא מבחוץ - דברי עם עצמך ותחליטי לחשוב על מה שעושה לך טוב על הלב (ים כחול... פריחת השקדיות... ציוץ הציפורים... לא חשוב מה - העיקר שתעברי לחשיבה חיובית). אלוהים איתך תמיד! אבל כנראה שקשה לו להגיע אליך כשהלב כבד! הביאי את עצמך לקלילות, ושימי לב למסרים ול"צירופי-מקרים" שקורים לך - הוא מדבר איתך. בהצלחה יקירתי, ומצפה לראות אותך כאן מחר - עם חיוך על השפתיים... אח"כ נוכל אולי לחשוב על דברים יותר קונקרטיים!

 

[אנילה1]

גם לי הייתה תקופה שהרגשתי בה רע.

הדרך שלי להתמודד איתה הייתה לכתוב מה שעל הלב שלי. לא הייתי קוראת מה שכתבתי, רק כתבתי כל הזמן. חוץ מזה הלכתי המון ברגל, כמה שהזמן איפשר לי, עם שני ילדים קטנים. מכיוון שאת לא עובדת אולי את יכולה פשוט לקחת את עצמך ולהתחיל ללכת ברגל. לא בצורה ספורטיבית , סתם כך בקצב שלך בלי מטרה מוגדרת וללא הקצבת זמן. אם תהיי עייפה שבי לנוח ותמשיכי ללכת. אם תעשי את זה בעיקביות יום אחרי יום, אלוהים יפנה אליך, ליבך יפתח אליו. את שוב תהני מאהבתו ותרגישי אותו קרוב אליך.

 

[avital2255]

האמת ש.... ../images/Emo4.gif

אני גם לא מצליחה לקום בבוקר זו ממש בעיה יש ימים שאני יושנת עד 18:00 בערב ואני כועסת על עצמי (למרות שאני לא אמורה לכעוס כי רק אהבה יכולה לרפא ולא כעס אולי זה גם הרגל שהורגלתי אליו במהלך השנים במקומות המזוויעים שהייתי בהם ) בקיצור אני בבלאגן הקרובים אליי לא רואים אותו אין לי בשביל מה לקום וכשהשעון מצלצל אני מתעצבנת שכיוונתי אותו בכלל ואז אני מכבה וממשיכה לישון לפעמים נדמה לי שיש כאחו שמעדיפים אותי "נכה" מהמשפחה הקרובה (הקרובים חושבים שזו פרנויה שלי אבל אני כבר לא בטוחה כ"כ שזה אכן כך............ בקיצור בלאגן במחשבות , בחיים , בשינה ובכלל אולי זו תוצאה של האישפוז האחרון.... ההתחלה שלי היא לפתור את בעייתץ השינה (כשאני יושנת מוקדם אני מצליחה לקום מוקדם.... אבל לא הייתי רוצה להשגיח על עצמי כמו ילדה קטנה והאמת שהייתה לאחותי הקטנה חתונה ויצאתי כ"כ מפחיד שפשוט בא למות עם עודף שומן כ"כ גדול וזה ממש לא אני חוסר פרופורציות בכל הגוף והפנים נבהלתי ולא נראיתי ככה במציאות אז לא ברור מה מציאותי ומה לא אני כבר לא מכירה את עצמי כ"כ זה הכי מפחיד כאילו הקול הפנימי של הושתק , מצייץ בלי לעשות הרבה רעש! וזה מכעיס באמת.

ואני לוקחת גם מלא תרופות

 

[avital2255]

טוב האמת../images/Emo23.gif../images/Emo13.gif../images/Emo23.gif../images/Emo77.gif../images/Emo23.gif....

שהשינה זו לא באמת בעיה אולי אני גם לא עכשיו עליה כעל בעיה ואז תהיה לי הרגשה יותר טובה אז מה עם אני קמת מאוחר זה לא נורא אולי לאט לאט הכול יסתדר אולי אני נלחצת סתם , באמת שסתם נראה לי שאני פשוט צריכה זמן לעצמי להתרחק מהבלאגן מסביב ולתת לעצמי זמן להשתחרר מהכול סוף סוף אני ברשות עצמי עכשיו אני ינוח וייקח את הזמן שלי וכשיגיעו ימים אחרים פשוטים יותר שיבוא לי לקום מוקדם אני אקום מוקדם.....אני סתם מלחיצה את עצמי הכול יבוא בזמן שלו.

קצת קשה ליישם את זה עדיין כי אני בקטע של הכעס ואני כועסת שאני כועסת על עצמי שזה כ"כ לא מתאים לי לכעוס על עצמי כי אני עשויה מאהבה ורק אהבה תנצח לבסוף FOR SURE בוודאות הכי חשוב לא משנה מה קורה לא לכעוס על עצמך וזה מסר שאני מנסה להחדיר לי ולפעמים אני לא הכי מצליחה וזו הבעיה הכי גדולה שלי לא מה קורה סביבי אלא העודף כעס שיש לי ואיך שאני מגיבה כשהחיים לא תמיד מסתדרים לי וזה החמיר מאוד מאז שהשתחררתי מהאישפוז.

 

[orene111]

לאביטל הכנה../images/Emo23.gif במיוחד בשבילך

היי אביטל, אז ככה, אני אורן מבאר שבע ואני רוצה לשתף אותך במכתב שכתבתי לעצמי על מנת להרגיש שוב את עצמי רוגש ומתרגש, זה נבע גם מחוסר יכולתי להבין את מצבי ולכן החלטתי לעשות מעשה, החלטתי "להרוג" את עצמי (לא באמת) אלא רק לדמיין שאיני בין החיים ואח"כ לכתוב מה היו חושבים עלי חברי או מה הייתי רוצה שיחשבו, מניסיון תנסי את זה זה יפתח לך אופקים חדשים, אז צירפתי לך את המכתב החלק הראשון הוא מה הייתי רוצה לשמוע אחרי מותי והחלק השני הם המסקנות שהגעתי אליהם, תהני ותנסי גם את. שולח לך נשיקה גדולה מבאר שבע (היא כבר נמצאת בקריית גת) ורוצה שתקחי החלטה לשנות את חייך לתמיד. אורן לב. נ.ב. במכתב תגלי שרשמתי שאני אבא וסבא אבל זה רק היה לשם התרגיל(כך הרגשתי באותה שניה), אני בן 26.5 חי ובועט. חלק ראשון, אורן היה בחור אוהב, אחד שלא שוכח את חבריו תמיד נזכור את אורן כמוסיקאי נעלה שהקדיש את כל חייו לעשייה הזו וכמובן לאהבת האדם שהיתה בו באופן קבוע ללא שיפוט ומורא מהחיים, תמיד מוכן לקראתם ומוציא מהם את המיטב, ללא ספק אורן עשה את חייו נפלאים בעיקר בזכות החלטה לחיות את החיים ללא מורא ועם אפשרות ללמוד מכל דבר את הלקח להמשך, אורן היית לנו חבר אוהב אבא וסבא תומך, אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך גלגולך בחייך הבאים אוהבים עד אין קץ אהוביך המשפחה וכל חבריך. חלק שני: מהי המטרה בחיי? אני מגיע למסקנה שחווית הרגע היא הפתרון לכל ענייני האדם, כלומר ההתרכזות ברגע עצמו ואין עוד אחר מלבד הרגע גורם לאדם להיות מפוקס על כל חושיו מחשבותיו ורגשותיו אך זוהי איננה עדיין המטרה הכללית/ראשית. בתכנית הכללית של החיים לחוות את הרגע זהו אמצעי להשיג את המטרות בחייך כלומר בעזרת חווית הרגע תוכל להגיע לתוצאות טובות יותר מאחר ואתה מרוכז ברגע עצמו ויכול להפיק ממנו את המיטב, אבל גם המטרות שסימנת והשגתם איננה המטרה של החיים והם הינם אמצעי לחווית החיים עצמם שאתה מקיים, כלומר אמצעי להוספה לתמונה הכללית של חייך, מכאן עולה שהמטרה הנעלה בחיים היא לקיים את החיים.כמה פשוט, אך מכאן אפשר גם להבין שאם אני לא עושה כלום הרי שאני גם מקיים את החיים הרי אני עדיין פה "שותה את הקפה של הבוקר", או עושה דבר כלשהו חסר משמעות, זוהי אמת מצומצמת שכן אתה מקיים את חייך ללא שאיפה לצמיחה או לצמיחה מועטה שמובילה לצמיחה שלילית כלומר רצונות קטנים להתקדמות ואז הדרדרות עד כדי איבוד הרצון לחיות ומכאן שאם אתה רוצה לחוות את החיים ולקיים אותם במלואם הדבר הראשון שתעשה הוא תחווה את הרגע בכל חושיך רגשותיך ומחשבותיך למשל חשוב במשך עשר דקות רק על דבר אחד, תשתדל להרגיש אותו, לחוש אותו וכמובן להמשיך לחשוב רק עליו ולא להרפות ממנו, בתום עשר הדקות הללו תהיה מרוכז לחלוטין ברגע ותוכל לטפל בחייך ביעילות אך זכור תשתדל תמיד לבצע דבר אחד בלבד על מנת לשמור על רמת הריכוז ושלא "תתפזר" ומתוך שמירת הריכוז ברמה שכזו עם הזמן תוכל לבצע שני דברים באותה רמת ריכוז וכן הלאה וכן הלאה , לאחר מכן תסמן לעצמך מטרות נעלות לביצוע, דברים שחשבת עליהם המון זמן ולא הוצאת לפועל, למשל חלום ישן שנראה מרוחק מהמציאות אך אפשרי, אם כן זהו הזמן לעשות זאת, עכשיו תעסוק בהצלחתם של חלומותיך אחד אחד תוך התרכזות כל הוויתך בדבר שלהצלחתו אתה חפץ והנה אני מבטיח לך שאתה מקיים את עולמך בסיפוק והנאה ללא תלונות על היותך לא מרוצה מחייך. אם אינך יודע מה אתה רוצה לעשות בחייך או מהן המטרות הנעלות חשוב לרגע מה היו אומרים עליך אהוביך לאחר שעזבת את העולם או בעצם מה היית רוצה שהם יגידו עליך וממש כתוב זאת על דף נייר כמו טור בעיתון שרשמו על פועלו של אדם פלוני שהמשיך לעולם הבא וכך תגיע לאמת של מטרותיך. אם תרגיש את הרגע תבין את השתלשלות חייך שהרי תהיה עקבי וצמוד לחיים ותדע איך לפעול תמיד, אז תאהב כל רגע בחייך, הרי אתה יצרת אותו. אורן לב אפשר ורצוי להעביר הלאה

 

[avital2255]

אתה יודע אורן ../images/Emo9.gif ../images/Emo127.gif ../images/Emo70.gif

ככה חייתי כשעבדתי בבזק בינ"ל (ואולי גם לפני כן) זו הייתה התקופה הכי מרשימה ויפה שהייתה לי בחיים לעבוד בחברה על רמה מוניות מסיעות אותי מהבית לעבודה חדר אוכל נדהים חברה צעירים עיסוק במחשבים צרכנות וידע סביבי אני מטפלת בתקלות של עובדים סביבי אנשים מדהימים ונחמדים הכול היה קסום לי וממש שתיתי את האוויר מלוא ראותיי ואז שיחרור ושוב שתייה והכול היה מתוק בריח של הדרים (שצמח ליד החלון שלנו בחדר מחשב) שנשמתי לריאותיי בלילות וחלמתי על חיים אחרים יפים יותר חשבתי לעצמי עם נקודת פתיחה כ"כ שווה , עבודה מכובדת , משכורת יפה בהחלט אני אהיה מסודרת וחלמתי על אנשים חדשים ומקומות יפים שאני אכיר שיגיעו וחייתי את הרגע במלוא מובן ובמלוא משמעות אבל היה לי פחד פחד מפיטורין כי ידעתי שלהפסיד את העבודה זה להפסיד את עצמי ולהפסיד "לשלטונו" של אבי שהיה שונה , להפסיד את כל היופי וההדר כי ידעתי שהביטחון שלי ייפגם במקרה של הפסד עבודה אני אדם שזורם בטבעיות ורגיל רק להצלחות אז כישלון לא נראה לי דבר בריא (זה אף פעם לא בריא) וכ"כ חששתי וכנראה מפני זה הייתי לחוצה וניסיתי להסתיר את זה ואכן הסתרתי את זה די טוב אבל לא מספיק טוב בסוף באמת פוטרתי הבוסית אמרה ש"רבתי" עם אנשים (אני לא חושבת שאלו היו ריבים אלא רק הפחדים שלי שהשתחררו להם בעבודה אולי על הסביבה וששגיתי כמה שגיאות חמורות ואכן היו קצת כאלו ושוב זה נבע מהלחץ שלי מכישלון ולהיות הכי בסדר "אין שום בעיה" מהעובדה שלא הרשיתי לי לחוש את כל קשת הרגשות ולכן גם לא יכולתי לטפל בתקלה הצורה שלמה ) בכל מקרה פוטרתי ולאט לאט בזה אחר זה נגוזו כל חלומתיי עד שבסוף גמרתי במוסד סגור שהיה הדבר הכי רע מפחיד ומזעזע שקרה לי אי פעם אני שהייתי בוגרת ממר"מ ותלמידה מצטיינת , בחורה שתמיד השיגה את מה שרצתה ובכבוד לגמור במקום כזה ממש לא היה ראוי בעיניי (גם כיום לא....) וכל זווית הראייה שלי השתנתה אולי אפילו התעוותה כי תמיד יש בקצה את האישפוז ולמה לי ואם אנשים יגלו האם הם יחשבו מה שאני חושבת או שתהיה להם ראייה שונה לא יודעת איך להסביר אבל "נדפק" לי המוח , אפשר להסביר נדפק בכך שהפסקתי להיות תחרותית ונעשיתי שנייה ולא ראשונה , בעבר תמיד הייתי ראשונה גם במשפחה וכשרצו לאשפז אותי באותם ימים כשאבא שלי גם אמר לי שאין מה לעשות אוטומטית הפכתי להיות SECOND CHANCE וזה כבר לא היה ראוי ומכובד ויפה ואז גם היו רגעים שחשבתי לעצמי די גם ככה אני לא אגשים את ייעודו ואת רצונותיי האמיתיים עדיף כבר לגמור עם הכול ואולי לחזור בפעם אחרת אחרי שיתקנו אותי בעולם הבא ויחזירו אותי לקודמותי לראשוניותי והאמת שעד היום לפעמים אני לא מבינה למה אלוהים בחר להשאיר אותי כאן כי הוא רמז לי בצורה רצינית שהוא יכול להעלות אותי השמיימה... ואם זה היה בגלל המשפחה או בגלל מה אני לא יודעת בכל מקרה הנה אני פה כותבת לך ולכם ובעצם רציתי לומר שכן חייתי את הרגע פעם אבל הבי"ח הופך אותך לכ"כ מונוטוני וחד ערכי ומשני ולא חשוב שזה מכעיס כ"כ לפעמים , היו ימים כיום אני מנסה להחזיר לי את כוחותיי , נראה לי שלחזור להיות ראשונה אני לעולם לא אצליח כי זה משהו כ"כ פנימי ואנושי שקשה לחדור לרבדים האלו ובכלל כבר עברתי את התקרית ואלו היו הרגשות שלי את הגלגל לא אוכל להחזיר לאחורנית..... סתם ככה השתפכות אני אשמח לשמוע מה דעתכם ודעתך. אביטל

 

[avital2255]

ואגב אורן יפה מה שכתבת ../images/Emo9.gif../images/Emo23.gif../images/Emo70.gif

 

[avital2255]

../images/Emo9.gif../images/Emo127.gif../images/Emo70.gif../images/Emo36.gif../images/Emo26.gif../images/Emo70.gif../images/Emo23.gif../images/Emo9.gif../images/Emo127.gif

 

[FireBat]

אביטל..

את צריכה לחיות במודע שכל מה שקורה לך, קורה משום שביקשת שזה יקרה. ביקשת להתנסות, לחוות את ההרגשה המסוימת הזו שאת חווה. תמיד תזכרי שכל דבר קטן שקורה בחייך הוא תחת בחירתך הבלעדית, ההחלטה המסוימת שלך בשביל להתנסות בדברים ובהרגשות חדשות היא כדי להתקדם. תזכרי שהכל לטובה. והכל קורה כמו שצריך לקרות. את היא זאתי שביקשת לחוות את האובדן הזה.