פעם כינו את התופעה: מעורבות מול התערבות הורית
בשנים האחרונות מכנים את התופעה: 'הורות הליקופטר'.
מצ"ב כתבה העוסקת בנושא.
עבור המתעצלים לקרוא (ויש הרבה!) אני מצטטת חלק קטן מהכתבה:
"פסיכולוגים קוראים לזה "הורות הליקופטר" - קשר סימביוטי בין ההורים לילדים, שבו האבות והאמהות מרחפים מעל ילדיהם, מגוננים עליהם, מתערבים בכל דבר שהם עושים, מקבלים החלטות עבורם ומסירים מדרכם כל מכשול. כל ההורים רוצים להגן על ילדיהם ולעזור להם, אבל אצל הורי ההליקופטר, סגנון הורות שמתחזק בשני העשורים האחרונים, אין שום מידתיות. הם לא יכולים לסבול את המחשבה שלילד שלהם יהיה קשה. הרעיון שהוא ייכשל במשהו שובר את לבם, והשאיפה שיצליח הופכת אותם לאגרסיביים. הכוונות שלהם טובות, אבל הם עושים הכל בהגזמה: יותר מדי עוזרים, מגוננים, מכוונים, מתערבים, מנטרים, שולטים, שומרים, מחליטים, מנווטים"
נראה לי, כי בצורה זו או אחרת רובנו נחשפנו לכך, אם בהיבט ההורי או כעוסקים בחינוך. בין אם מדובר בגיל צעיר ובין אם מדובר בבוגרים.
אגב, התפרסמה גם כתבה המתארת את התופעה כמחלחלת אפילו לצה"ל (הקישור אליה בכתבה).
מה דעתכם?
בשנים האחרונות מכנים את התופעה: 'הורות הליקופטר'.
מצ"ב כתבה העוסקת בנושא.
עבור המתעצלים לקרוא (ויש הרבה!) אני מצטטת חלק קטן מהכתבה:
"פסיכולוגים קוראים לזה "הורות הליקופטר" - קשר סימביוטי בין ההורים לילדים, שבו האבות והאמהות מרחפים מעל ילדיהם, מגוננים עליהם, מתערבים בכל דבר שהם עושים, מקבלים החלטות עבורם ומסירים מדרכם כל מכשול. כל ההורים רוצים להגן על ילדיהם ולעזור להם, אבל אצל הורי ההליקופטר, סגנון הורות שמתחזק בשני העשורים האחרונים, אין שום מידתיות. הם לא יכולים לסבול את המחשבה שלילד שלהם יהיה קשה. הרעיון שהוא ייכשל במשהו שובר את לבם, והשאיפה שיצליח הופכת אותם לאגרסיביים. הכוונות שלהם טובות, אבל הם עושים הכל בהגזמה: יותר מדי עוזרים, מגוננים, מכוונים, מתערבים, מנטרים, שולטים, שומרים, מחליטים, מנווטים"
נראה לי, כי בצורה זו או אחרת רובנו נחשפנו לכך, אם בהיבט ההורי או כעוסקים בחינוך. בין אם מדובר בגיל צעיר ובין אם מדובר בבוגרים.
אגב, התפרסמה גם כתבה המתארת את התופעה כמחלחלת אפילו לצה"ל (הקישור אליה בכתבה).
מה דעתכם?
