פעם ראשונה אמא לחייל

[פנה קוטה]

פעם ראשונה אמא לחייל

לפני 4 שבועות בני יקירי התגייס לצה"ל ומפאת היותו בן יחיד אפשרנו לו ללכת לשרות קרבי כי זה היה "אמא או שאני קרבי או שאני לא חייל" וכמובן שהלב רועד יחד עם כל הגוף והוא בטירונות (האפרוח הקטן שלי) ואני בטוחה שיש עוד המונים כמוני אבל רק רציתי להגיד לכם ואולי לקבל קצת עידוד

 

[oshiko]

איתך בתקווה לשלומו ../images/Emo24.gif

ברוכה הבאה לפורום. בן יחיד בקרבי זו בכל זאת דאגה מיוחדת. שיעבור בשלום ובטוב את השירות. באיזו יחידה משרת הבחור?

 

[י רדן]

שולחת לך../images/Emo24.gifענק וחם..

 

[אימשל2]

אני מניחה שזה בכל תחומי החיים

להיות הורה לבן יחיד מועד לדאגנות מוגברת. מאחלת לך להחזיק מעמד, למרות שזה מאד לא קל. אומר לך את מה שכל ההורים לחילים הקרביים אימצו כאן כמקדם הקלה על חרדה: החיים מחוץ לצבא מסוכנים לא פחות. כדי לעבור את התקופה הזו חייבים אמונה חזקה בגורל/ במזל/ באל. רק כך, תוך הבנה שאומנם הם נמצאים במקום שמעלה את הסתברות הסכנה, אבל שגם מחוץ לצבא הם לא חיים בואקום והכביש, הטיולים והפיגועים מסוכנים לא פחות.

 

[שויו]

בהצלחה לגוזל ולהורים וכל הכבוד

שאיפשרת לו להיות קרבי. גם אנחנו גייסנו בן לפני שבועיים. הוא לא בן יחיד ולא יהיה קרבי בגלל אסטמה ולמרות זה קשה לי אז בטח לכם כפליים. מחזקת את ידיך ומקרוה שהשירות יעבור בשלום וברוגע. נכון שגם מחוץ לצבא החיים מאד מסוכנים ותאונות הדרכים הם הגורם מספר אחד! אבל לגיוס הזה יש הרבה משמעויות של ריחוק וזה הקושי. שולחת חיבוק וירטואלי ותיעזרי בנו ......

 

[סמדר בנ]

../images/Emo45.gif

מסכימה לחלוטין. כל הכבוד ששיחררתם את הרסן. מאחלת לבן שירות מספק ושיעבור בקלות לו ולכם.

 

[אשד4]

ברוכה הבאה

אמא יקרה, כנראה זה שלב בחיים שלנו כאמהות במדינת ישראל שאי אפשר ל"דלג" עליו. אנחנו, שילדנו ב87... טירוני היום...), כולנו חלמנו שלא נצטרך לגייס את התינוקות הרכים. אך, לצערנו, ההסטוריה חוזרת והשלום עדיין לא פה... וכן, זקוקים לילדים שלנו, כולנו זקוקים לילדים של כולם... יישר כוח, חזקי והתעודדי. השתדלי להעסיק את עצמך מה שיותר, והכיני את עצמך לסופי שבוע (פעם ב.. 14, 21), עם כיף ענק של הרבה כביסה, של לכסות את הילד, של לוותתר על האוטו - בשבילו (אבל רק אחרי שישן...), האבה בישולים ואפיות, למילוי דלק ואנרגיות לשבועיים נוספים. את ב"חברה טובה.." כל טוב אשד שבנה התגייס לני 3 שבועות...

 

[י רדן]

אהבתי לקרוא את מה שכתבת../images/Emo24.gif

כן זה בפרוש שלב לא קל לגייס לצבא את הילדים. מאחלת לבנך רק טוב ולך המון כוחות וחיבוק.

 

[poli55]

../images/Emo140.gif../images/Emo24.gifבהצלחה לך ולבן../images/Emo24.gif

 

[פנה קוטה]

תודה לכולכם ../images/Emo39.gif

תודה לכולכם על החיבוקים והעידוד זה באמת כיף לקבל. אז ככה האפרוח שלי (1.85) נמצא בטירונות של גולני נהיה מורעל לחלוטין על הצבא ופתאום כשהוא בא הביתה עם הנשק נעתקה נשימתי . רק אתמול הוא זחל על הרצפה ועכשיו..... אבל אני שמחה (דואגת אבל שמחה) עבורו שהוא במקום שהוא רוצה להיות בו ואני מקווה שהוא יתרום את מה שיש לו כדי לעשות את כולנו יותר טובים. אז שוב תודה ואני שמחה להיות כאן.לילה טוב.

 

[oshiko]

גולני כבוד!

כמו שכתבתי בשירשור אחר, הבן שלי היה מעדיף גולני, אבל עכשיו הוא עושה את המקסימום איפה שהוא נמצא. איפה הילד - 12, 13, 51, גדס"ר? נצל"ש - לכל הגולשים - מצטער אם בימים האחרונים יש תגובות יותר מאוחרות וקצת פחות סדר בפורום. אני בחופשה, והגישה שלי לאינטרנט מוגבלת לפרק זמן קצר אחת ליממה. מקווה לחזור לסדר הטוב כשאחזור ביום חמישי בערב.

 

[פנה קוטה]

גולני הכי כבוד

למרות שאני הייתי בצנחנים (כן כן גם צנחתי) והאבא שלו היה בחיל האויר (כולנו מעופפים) אבל גולני כבוד אמיתי הוא בגדוד 51 למרות שעבר את הגיבוש של הפלס"ר (רציתי לראות אם אני אתקבל) כי הוא רוצה להיות הכי לוחם שיש והוא גבר גבר (האפרוח הזה)

 

[אימשל2]

דאגה וגאווה

מעניין איך שהדאגה והגאווה שזורים האחד בשני. למרות החשש, הדאגה והתקווה שאולי בכל זאת הם יצליחו להתקבל לפרויקטים המיוחדים שאליהם הם התמינו (במודיעין - כך שלא יהיו קרביים), יש גאווה מיוחדת בלהיות הורה לחייל קרבי. למה? בכולנו יש איזה שד מצ'ואיסטי שפורץ החוצה במה שקשור לשרות הצבאי של הילדים (וכנראה גם על הכביש)? אפילו אצל ההורים שלי זה קורה. יש להם שכנה עולה חדשה מצרפת, שראתה את הבן הצעיר - הטירון כשבאנו לבקר ביום שישי. היא שאלה האם זה הנכד שהתגייס עכשיו? והורי כשגאווה בקולם ובעיניהם ענו לה: "כן הוא בצנחנים". זו תגובה של הורי (אמי במיוחד) שמבחינתם הגיוס של הבן הגדול לשריון והליכתו למסלול פיקודי, היה שיא הקרביות שהם יכלו לשאת.

 

[oshiko]

נראה לי שהגאווה היא משהו יותר עמוק

מסתם שד מצ'ואיסטי. עם שעד לפני דורות מועטים הורגל להיות ה"נעבעך" של העולם, ושילם על כך מחיר בלתי נסבל, פיתח עם חזרתו לארץ תשוקה חזקה להשלים את החסך הזה. צנחן יהודי הוא החלום המאד מוצדק של הסבים והסבתות, והנקמה המתוקה שלהם בגוי החסון שהילך אימים עליהם ועל אבותיהם.

 

[סמדר בנ]

זה גם עובד על הדור שלנו

מעין "זכרון הסטורי" - ויש משהו מושך בחיילים שחוזרים הביתה עם המדים, הסמלים והנשק. כולם נראים כ"כ יפים במדים שלהם. בשבילנו הצבא נתפס כמשהו חיובי, חלק מאיתנו, הילדים שלנו. צה"ל הוא נכס לאומי ("תנו ליבכם לליב"י" "כל הכבוד לצה"ל" וכל האהבה שבה עוטפים את החיילים).אני הייתי כמו טווס כשביתי הבכורה היתה חוזרת עם מדי הבנים, הנעליים הגבוהות והנשק ואנשים היו מסתובבים אחריה (כשהתגייסה זה היה די נדיר לראות בנות לוחמות). זה מזל גדול כאשר הילדים מתאקלמים ומסתדרים בשרות הצבאי שלהם. זה גם יכול להיות כ"כ אחרת...

 

[אימשל2]

הלוואי שאתם צודקים

איך שהוא, למרות הרצון הכן שלי להתחבר לרגשות שאושיקו מציג (יש לי את הנתונים לך, כבת להורים ניצולי שואה ונכדה לסבא שבכנות ראה בחיילים את מה שאושיקו אומר), אני חוששת שבהתבוננות לתוככי ליבי לא בהכרח אלה הרגשות שאני מוצאת. לא שזה משנה כהוא זה את ההרגשה, אבל אני חוששת שלא רוממות לאומית ורגשות גאווה על היהודי החדש הם שממלאים את ליבי. או שמא כן?! בכל זאת הרגשות הכי עזים שתקפו אותי היו בטקסים, במיוחד בעת הנפת הדגל. אז כנראה, שרגשות הנחיתות של היהודי הגלותי מקננים למרות הכל והבנים החיילים אולי כן מהווים מעין קטרזיס.

 

[s h o o s h a]

וזה מה שעוררו בי דברייך

מי ידע שכך יהיה מילים ולחן: עוזי חיטמן

זה לא חלום עוד יבוא היום יום לו חיכינו אלפיים שנה המלחמה האחרונה. עוזבים את הבית עוזבים את החברים לובשים מדי זית והולכים לימים אחרים. מי ידע שכך יהיה שבכמה לילות ללא אמא תהפוך מנער ותהיה לבחור מסתער קדימה. זה לא חלום עוד יבוא היום יום לו חיכינו אלפיים שנה המלחמה האחרונה. ימים ללא בית ימים ללא חברים במקום דשא רק שית גבעות עמקים והרים. מי ידע שכך יהיה שבכמה לילות ללא אמא תקבל עליך תואר שכזה שתצעק: "אחרי וקדימה!". נחזור אל הבית נחזור אל החברים נפשוט מדי זית ונחזור לימים כלפנים. מי יתן וכך יהיה שבכמה לילות ללא בית נלך לימים אחרים ונראה יונה עם עלה של זית.

 

[poli55]

../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gifגדול ../images/Emo66.gif../images/Emo140.gif