מעולם לא הבנתי את הגישה הזו
שהפעם הראשונה צריכה להיות מאהבה. למה? מה הקטע הזה עם "הפעם הראשונה"? שתהיה מתי שתהיה, אם מאהבה נחמד, אם מרגשות קטנים ונחמדים שלא נמצאים תחת השם המפוצץ אהבה - גם אחלה, ואם סתם מחרמנות - גם אחלה. כל עוד זה לא מתוך הרגשה לחץ והשפלה, כל עוד הבחור/ה יודעים שזה מה שבא להם באותו רגע - אז מה זה משנה אהבה או לא אהבה? אם לא הפעם הראשונה, תהיה אהבה מתישהו בפעמים אחריה. אני מאוד בעד סקס מאהבה, שלא תבינו לא נכון - אבל למה דווקא הפעם הראשונה הזו קיבלה כזה נופך מלכותי, שצריך לחכות בשבילה יובלות, ולבטל יצרים מיניים (שקיימים!), רק כדי לחכות שתהיה אהבה בסביבה? שהפעם הראשונה תהיה פעם ראשונה, בכל צורה שלא תהיה. גם השנייה. והשלישית, והרביעית, ואלה שאחריהן. מה שיהיה מאהבה, סבבה. מה שלא - אז לא. אפשר ליהנות, מאוד, גם מאלה וגם מאלה.
