פעם ראשונה בפורום-מכתב לגבר שאוהב
לגבר היקר הזה חודשים עברו מאז שעבדנו ביחד, מאז שהיינו ביחד, מאז שראיתי אותך לראשונה.ובכל זאת אני לא מסוגלת להוציא אותך מהראש, להשוות אף אחד אחר אליך. בכל פעם שאני מבינה שלאהבה שלי אין תהודה, ושאתה אף פעם לא תרגיש כלפי, ולא רוצה להרגיש כלפי את מה שאני חשה כלפיך, משהו בתוכי נשבר עוד קצת, נעשה עצוב עוד קצת. מהרגע הראשון שהכרנו, במקום העבודה, הייתה ביננו כימיה מדהימה. הסתדרנו בהכל, הסתודדנו על הכל, היינו מעין צמד - אבל רק במסגרת העבודה. לך הייתה האישה שלך, האהובה עליך, וילדיך, ולי לא היה כלום. ולא מייד התאהבתי בך. זה לקח לי זמן, עשרה חודשים, אבל ברגע שזה קרה, הרגשתי נפלא, והייתי מאושרת. לא על עצם המצב, אלא על התחושה שהחזירה לי את החיים אל החיים, את החיוך אל הפנים. לא התביישתי באהבתי. להיפך. הייתה זו אחת התקופות היפות בחיי. מעשה האהבה שלנו היה מעשה האהבה היפה בחיי. ואז השתנה הכל. מקום העבודה שבו עבדנו עמד להיסגר, אשתך ידעה עלינו, ולי לא היה עוד מקום בחייך. עזבתי את העיר לכמה חודשים, הייתי בחו"ל, ולא היה ביננו קשר. לא רציתי להפריע לך. לא רציתי לפגוע בחייך. אבל כמעט שלא היה יום שבו לא חשבתי עליך. אבל עכשיו חזרתי. והתקשרתי אליך, ואתה ענית בחיוך, ובידידות רבה הבעת שמחה להזמנה (העתידית) לבוא לשתות אתי קפה בעיר. אבל בתוכי עוד מכרסמת השאלה - בעצם, מה אני רוצה? שוב אותך, שלעולם לא תהיה שלי ? משהו בי מתקומם על הידיעה הזו, הבלתי נמנעת, ומשהו עוד מבקש אותך אלי. אני
לגבר היקר הזה חודשים עברו מאז שעבדנו ביחד, מאז שהיינו ביחד, מאז שראיתי אותך לראשונה.ובכל זאת אני לא מסוגלת להוציא אותך מהראש, להשוות אף אחד אחר אליך. בכל פעם שאני מבינה שלאהבה שלי אין תהודה, ושאתה אף פעם לא תרגיש כלפי, ולא רוצה להרגיש כלפי את מה שאני חשה כלפיך, משהו בתוכי נשבר עוד קצת, נעשה עצוב עוד קצת. מהרגע הראשון שהכרנו, במקום העבודה, הייתה ביננו כימיה מדהימה. הסתדרנו בהכל, הסתודדנו על הכל, היינו מעין צמד - אבל רק במסגרת העבודה. לך הייתה האישה שלך, האהובה עליך, וילדיך, ולי לא היה כלום. ולא מייד התאהבתי בך. זה לקח לי זמן, עשרה חודשים, אבל ברגע שזה קרה, הרגשתי נפלא, והייתי מאושרת. לא על עצם המצב, אלא על התחושה שהחזירה לי את החיים אל החיים, את החיוך אל הפנים. לא התביישתי באהבתי. להיפך. הייתה זו אחת התקופות היפות בחיי. מעשה האהבה שלנו היה מעשה האהבה היפה בחיי. ואז השתנה הכל. מקום העבודה שבו עבדנו עמד להיסגר, אשתך ידעה עלינו, ולי לא היה עוד מקום בחייך. עזבתי את העיר לכמה חודשים, הייתי בחו"ל, ולא היה ביננו קשר. לא רציתי להפריע לך. לא רציתי לפגוע בחייך. אבל כמעט שלא היה יום שבו לא חשבתי עליך. אבל עכשיו חזרתי. והתקשרתי אליך, ואתה ענית בחיוך, ובידידות רבה הבעת שמחה להזמנה (העתידית) לבוא לשתות אתי קפה בעיר. אבל בתוכי עוד מכרסמת השאלה - בעצם, מה אני רוצה? שוב אותך, שלעולם לא תהיה שלי ? משהו בי מתקומם על הידיעה הזו, הבלתי נמנעת, ומשהו עוד מבקש אותך אלי. אני
