candy chick
New member
פעם ראשונה בפורום...
שלום לכולם, אני רוצה לפרסם משהו שכתבתי לא מזמן. אשמח לקבל ביקורת בונה על רמת הכתיבה, האם הקטע מצא חן בעינייכם ואילו רגשות הוא מעורר.. (אולי הרעיון קצת נדוש אבל.. :/) הוא היה גבר שקט כשפגשתי אותו. הוא היה גבר כזה איתי. הוא אהב ללכת מרחקים ארוכים ברחבי העיר, ללא מטרה וללא כיוון. פעמים רבות הלכתי ברחבי העיר לצדו, מרחקים לא ארוכים במיוחד. והוא תמיד אחז בידי ושתק. ירד איתי לחוף ושתק. הביט בשקיעה, הביט בפניי ושתק. מעולם לא דיבר. גם לא איתי. וידעתי שהוא היה גבר של אישה אחת מפני שרק איתי שתק כך. שתיקה מיוחדת ועמוקה, מלאת מחשבות. דרך שתיקותיו למדתי להכירו. ידעתי מה אהב ומה לא אהב. הוא לא אהב צביעות, ריח של סיגריות או לדבר; והוא אהב מוסיקה קלאסית, פעילות גופנית- ואותי. חיבוקיו אמרו לי כי אותי הוא הכי אוהב בעולם ובין זרועותיו הרגשתי מוגנת. לא הייתי צריכה דבר בעולם מלבדיו ומלבד שתיקותיו. כך עברו להם הימים. אנחנו יחד, יד ביד, טיילנו ברחבי העיר ולאורך החוף ושתקנו שתיקות גדושות במחשבות. חווינו את העולם הדומם הזה, לחוד וביחד. וביום שישי אחד, בבוקר בהיר וסתמי, ישבנו על ספסל ציבורי, ברחוב שקט יחסית, והתבוננו בעוברים ושבים- בשקט הטהור והמיוחד הזה שלנו. לפתע, ללא שום אזהרה מוקדמת, הוא פצה את פיו ואמר: "את מדהימה. שתיקותייך מרתקות אותי. ובתוך הדממה הזו, למדתי להכיר את מי שאת. ואני אוהב אותך. בין זרועתייך אני מרגיש מוגן." כשסיים את דבריו, קמתי והלכתי. לא חוויתי עוד שתיקה מיוחדת ומלאת מחשבות כמו ההיא. כולם מסביבי דיברו ללא הרף. זהו. מצפה לתגובות. תודה רבה.
שלום לכולם, אני רוצה לפרסם משהו שכתבתי לא מזמן. אשמח לקבל ביקורת בונה על רמת הכתיבה, האם הקטע מצא חן בעינייכם ואילו רגשות הוא מעורר.. (אולי הרעיון קצת נדוש אבל.. :/) הוא היה גבר שקט כשפגשתי אותו. הוא היה גבר כזה איתי. הוא אהב ללכת מרחקים ארוכים ברחבי העיר, ללא מטרה וללא כיוון. פעמים רבות הלכתי ברחבי העיר לצדו, מרחקים לא ארוכים במיוחד. והוא תמיד אחז בידי ושתק. ירד איתי לחוף ושתק. הביט בשקיעה, הביט בפניי ושתק. מעולם לא דיבר. גם לא איתי. וידעתי שהוא היה גבר של אישה אחת מפני שרק איתי שתק כך. שתיקה מיוחדת ועמוקה, מלאת מחשבות. דרך שתיקותיו למדתי להכירו. ידעתי מה אהב ומה לא אהב. הוא לא אהב צביעות, ריח של סיגריות או לדבר; והוא אהב מוסיקה קלאסית, פעילות גופנית- ואותי. חיבוקיו אמרו לי כי אותי הוא הכי אוהב בעולם ובין זרועותיו הרגשתי מוגנת. לא הייתי צריכה דבר בעולם מלבדיו ומלבד שתיקותיו. כך עברו להם הימים. אנחנו יחד, יד ביד, טיילנו ברחבי העיר ולאורך החוף ושתקנו שתיקות גדושות במחשבות. חווינו את העולם הדומם הזה, לחוד וביחד. וביום שישי אחד, בבוקר בהיר וסתמי, ישבנו על ספסל ציבורי, ברחוב שקט יחסית, והתבוננו בעוברים ושבים- בשקט הטהור והמיוחד הזה שלנו. לפתע, ללא שום אזהרה מוקדמת, הוא פצה את פיו ואמר: "את מדהימה. שתיקותייך מרתקות אותי. ובתוך הדממה הזו, למדתי להכיר את מי שאת. ואני אוהב אותך. בין זרועתייך אני מרגיש מוגן." כשסיים את דבריו, קמתי והלכתי. לא חוויתי עוד שתיקה מיוחדת ומלאת מחשבות כמו ההיא. כולם מסביבי דיברו ללא הרף. זהו. מצפה לתגובות. תודה רבה.