לא יודעת מאיפה להתחיל לענות...
לא רק שילדים אוהבים וצריכים, יהונתן הוא יצור מאוד מאוד חברתי הבעיה הראשונית שנתקלנו בה הייתה הרצון של יהונתן להיות עם החברים שלו. הוא לא ידע להעסיק את עצמו בכלל, השתעמם, התקשר אלי המון פעמים באמצע העבודה וכדומה... הוא היה אומר:
מ ש ע מ ם ! ! ! ואני הייתי אומרת: יופי!!! יש לך הזדמנות לגלות מה אתה באמת רוצה לעשות ולאט לאט הוא החל לשבת על המחשב, לפעמים על לומדות, בנה, יצר, המציא הטלביזיה נשארה מיותמת פעמים רבות... ויש תקופות שהוא שוב נצמד אליה - אף פעם לא עם חברים, רק כשהוא לבד... השעות הקשות היו בצהרים את הזמן הזה פתרה המועדונית... העובדות הן, שעכשיו, לאחר שאישרו לו להגיע לביה"ס, הוא לא מנצל את זה. לגנים הוא הולך יותר - בגלל החופש לבחור את התעסוקה. ובכל זאת, הוא הולך בעיקר בימים שאני מבקשת. לפעמים הוא גם נשאר אחה"צ ליום של אימא ויהונתן... (בחירה שלו, לא תמיד כשמתאים לי...) כשמזג האוויר התחמם הוא חזר לצאת עם האופניים או הקורקינט, או שהוא הולך למגרש עם כדור. הוא יוצר קשרים בכל מקום עם כל גיל החינוך הביתי לימד אותו להיות עם עצמו - למידה שלא הייתה קודם. בעבר כשהוא היה לבדו, הוא התעלק עלי לגמרי, או שויתר על דברים שחשובים לו ובלבד שלא יהיה לבד, החברים ניצלו את זה בצורה כואבת. הוא למד להגיע להחלטה משותפת עם חברים, ואם זה לא הולך, הוא יכול לבחור לוותר על החבר - ההישארות לבד כבר לא מהווה איום. מערכת החינוך בנויה לתת מענה לממוצע הבינוני. אין לה מענה לילדים יצירתיים אין לה מענה לילדים רגישים אין לה מענה לילדים מאוד חכמים (למרות פרוייקט מחוננות) ואין לה מענה לילדים אחרים עם צרכים אחרים אז יש מי שנעשים המופרעים של הכיתה ויש מי שנעשים קונפורמים ומאבדים את הנשמה ויש מי ששוקעים בעולמם הפנימי - לעד ויש מי שמתפשרים על הממוצע הבינוני וגאונותם לעולם לא נודעת ויש את המעטים ששורדים ומצליחים להמריא, למרות הכל... יהונתן הלך לעצמו לאיבוד - בגן, שהוא המערכת הגמישה ביותר במערכת החינוך. החברה שלנו היא מגוונת מאוד מבחינת גיל, השכלה, תרבות. הכיתה היא משהו מלאכותי שיצרה החברה - רוב הילדים חברים עם מי שלומד איתם. הם מאבדים מהר מאוד את הצורך ליצור לעצמם חיי חברה מעבר לזה. מי שמשתלבים - אחלה!!! מי שלא - גדלים דחויים / מתבדלים / הופכים לתלמידים שקדניים. יהונתן לעולם לא יהיה לבדו - הוא מתחבר בכל מקום!!! עם כל מי שהוא בוחר!!! - ילדים בכל גיל וגם מבוגרים. מוצא שפה משותפת, מגייס אותם למשחקים / שיחה / עשייה משותפת. בכפר תבור נשארנו והוא המשיך את החברויות שהיו בשנה שעברה. ככל שאנחנו מתרחקים מתקופת לימודיו בגן, ניתן לראות גיוון רב יותר בחברים. עכשיו כשאנחנו עוברים - הוא יצטרך להתחיל מאפס. הוא לא יכיר אף אחד!! אני מאמינה בו וביכולותיו. אחה"צ - הוא ילך לחברים. בגליל המערבי אנחנו גם מתקרבים למשפחות חינוך ביתי אחרות - הם יוכלו להיפגש בבוקר. אוףףףףףףף, תגלו מהר מאוד... נדיר שאני כותבת קצר
נאוה
