פעם ראשונה כאן.

[cooky2]

פעם ראשונה כאן.

אמתול הייתי במצב רוח על הפנים. חשבתי שאני משתגע. המחשבות על כמה אין לי תוחלת, כמה אני לא ממומש ואין תכלית לקיומי ולא בא לי על כלום פשו בי בכל עצמותי. זה קרה לי דווקא באמצע הליכה- דבר שכביכול אמור לעשות לי טוב- והנה מה קרה לי... מכל מקום הגעתי הנה במקרה (ואולי לא בטעות) מקווה שיש אנשים טובים באמצע הדרך... שלכם קוקי.

 

[lance-knight]

cooky

קודם כל ברוך הבא. לא באת בטעות. עשית צעד נכון. פה אתה יכול לספר הכל ולקבל תמיכה מסהר וחברי הפורום. ואם כבר- איך הגעת למסקנה שאין תכלית לקיומך? אני חושב שלכולם יש תכלית. אולי אתה פשוט עוד לא גילית את שלך?

 

[נטע....]

בוודאי שיש

אנשים טובים באמצע הדרך. כאן תוכל למצוא הרבה כאלה. חוץ מזה, התחושות וכל מה שתיארת בהודעה שלך, מאוד מוכרים לי. וכן, אני מכירה את המצבים האלה. גם לי קורה שאני יוצאת לטיול רגלי כדי להשתחרר ולהרגע וזה רק מחמיר את ההרגשה שלי. אבל כאן, בפורום הזה, ובחודשיים האלה שאני כותבת בו הכרתי אנשים נפלאים ולא תאמין עד כמה זה יכול לעזור. אז ברוך הבא לפורום!

 

[morrr]

חג שמח ../images/Emo48.gif

אתה נמצא בדיוק במקום הנכון בו כולם יתמכו בך יקישבו לך ותצא מזה. כאן כולם נהדרים חג שמח מור

 

[32shira]

קוקי,

ושוב, כמו קודמיי....ברוך הבא לפורום... לדעתי, אין אדם שלא חווה את ההרגשה שתיארת, המחשבות על תכלית ומהות החיים, כמה אנחנו לא ממומשים, הרגשה של הריק....והריק שמביא לכאב... המחשבות הללו מעיקות או מבקרות בראשי לפחות מספר פעמים ביום...ואז אני יושבת ובוהה..בוהה...עד שאני מאלצת את עצמי לקום...ולעשות משהו...שיעיר..או "יעיף" את המחשבות מהראש. אבל נראה לי...שעם הזמן, אצל רוב האנשים המחשבות הללו תופסות מקום מכוון שאנחנו מתבגרים, מתחילים להבין ולראות את הדברים אחרת, העולם, הילדים, ההורים, החברים...הכל. אז...כשאתה, ..בדאון...תגיע לכאן....וכמו שנטע והאביר אמרו, תמיד יש כאן מישהו שיקשיב, ינסה לעודד ולעזור, לתמוך, לשתף ולהרים. אתה בטח לא לבד. שירה

 

[סהר-תמיכה]

הי קוקי

הרגשה הזו לא זרה נראה לי לאף אחד ויכולה לתקוף מדי פעם. לפעמים היא נעלמת לתוך שגרת העשייה היומיומית, עד ל"הליכה" הבאה. לפעמים היא נשארת וממשיכה להעמיק. בכל מקרה, ברוך הבא לכאן

וספר לנו עוד על עצמך.