פעם ראשונה כאן.
כי עכשיו אני מתחיל להפנים שהולכים לפנות אותנו. הקדמה קטנה למי שלא יודע - אני משה, מתנחל מישוב גדול למדי הנקרא "בית אל", ושוכן לו אי שם 20 דקות צפונית לירושלים, ממש בצמוד לרמאללה. כמו בכל יום אני צופה עכשיו בלונדון וקירשנבאום. ולא יודע למה, אבל רק עכשיו אני באמת מפנים את זה שהולכים לפנות אותנו. משום מה עד עכשיו לקחתי את זה בקלות, אבל עכשיו כשאני חושב על זה ברצינות.. זה גורם ללחץ ממשי, המקום בו גדלתי, בו חייתי כמעט כל חיי, המקום שתמך בי (ובעיקר במשפחתי), המקום הגדול הזה.. לא יהיה עוד. אז נכון שיש שיגידו שאני מקדים את המאוחר, אבל ברגע ששרון נבחר (והוא ייבחר, לצערי) זאת עובדה מוגמרת. מוזר, שום דבר אף פעם לא מלחיץ אותי, לא גורם לי לממש לחץ פנימי. עכשיו פתאום, אחרי שאני מפנים, אני ממש מרגיש לחץ פיזי, איפשהו באיזור הלב, כשאני מבין את זה. אין לי מושג מה נעשה אם לא יהיה הישוב הזה. קשה לי לדמיין את החיים בלי הישוב. בכל התוכניות העתידיות שלי לעזוב את הישוב היו תיכנונים לבקר פה לפחות פעם בשבוע, כדי עוד לחיות את המקום הזה. ועכשיו אני מבין ומפנים שכנראה... כנראה שלא יהיה לי איפה לבקר. יותר גרוע מזה מבחינתי זה שאני מתגייס, ובהנחה שלתוכנית כזאת ייקח שנה-שנה וחצי לצאת לפועל, אני ככל הנראה אהיה חייל שייועד לצוותי הפינוי, דבר פשוט נוראי מבחינתי, ולסביבה הקרובה שלי. איפה הצדק בעולם?
כי עכשיו אני מתחיל להפנים שהולכים לפנות אותנו. הקדמה קטנה למי שלא יודע - אני משה, מתנחל מישוב גדול למדי הנקרא "בית אל", ושוכן לו אי שם 20 דקות צפונית לירושלים, ממש בצמוד לרמאללה. כמו בכל יום אני צופה עכשיו בלונדון וקירשנבאום. ולא יודע למה, אבל רק עכשיו אני באמת מפנים את זה שהולכים לפנות אותנו. משום מה עד עכשיו לקחתי את זה בקלות, אבל עכשיו כשאני חושב על זה ברצינות.. זה גורם ללחץ ממשי, המקום בו גדלתי, בו חייתי כמעט כל חיי, המקום שתמך בי (ובעיקר במשפחתי), המקום הגדול הזה.. לא יהיה עוד. אז נכון שיש שיגידו שאני מקדים את המאוחר, אבל ברגע ששרון נבחר (והוא ייבחר, לצערי) זאת עובדה מוגמרת. מוזר, שום דבר אף פעם לא מלחיץ אותי, לא גורם לי לממש לחץ פנימי. עכשיו פתאום, אחרי שאני מפנים, אני ממש מרגיש לחץ פיזי, איפשהו באיזור הלב, כשאני מבין את זה. אין לי מושג מה נעשה אם לא יהיה הישוב הזה. קשה לי לדמיין את החיים בלי הישוב. בכל התוכניות העתידיות שלי לעזוב את הישוב היו תיכנונים לבקר פה לפחות פעם בשבוע, כדי עוד לחיות את המקום הזה. ועכשיו אני מבין ומפנים שכנראה... כנראה שלא יהיה לי איפה לבקר. יותר גרוע מזה מבחינתי זה שאני מתגייס, ובהנחה שלתוכנית כזאת ייקח שנה-שנה וחצי לצאת לפועל, אני ככל הנראה אהיה חייל שייועד לצוותי הפינוי, דבר פשוט נוראי מבחינתי, ולסביבה הקרובה שלי. איפה הצדק בעולם?
