אני כבר המון שנים גר בשכירות....מגיל 18....לפני הגיוס.... בהתחלה זה היה עם 3 שותפים.....אח"כ עם שותפים אחרות.. פעם בת"א בצפון .....ר"ג....הרצליה.......בלוך בת"א....אפילו הרצליה.... אח"כ מגורים עם חברה שלי...לשעבר.... ועוד פעם עם שותף.. עד שעברתי אחרי כמה שנים....לדירה משלי....לבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ולא הבנתי איך לא עשיתי את זה קודם! כמובן שהייתי צעיר מאוד...ולא היה לי כסף עבודה וכו'... אבל הייתי מוכן לדלג על כל הקטע הזה של דירת שותפים... זה כ"כ מגעיל!! אין אין אין כמו לגור לבד. ואני מאחל לך בהצלחה מאמי........ אין לך מה לפחד. כל שאלה שתרצי מאמי.....דברי איתי. ביי
כשגרתי עם שותף הרגשתי קצת כמו בתיאטרון. לא יכולתי להתנהג בטבעיות והיתה תחושה שבוחנים אותי רוב הזמן (טוב, היה לי שותף סקרן , אם אפשר לקרוא לזה כך). כשנפלה לידי ההזדמנות, עברתי לגור לבד. אין מה להגיד, זה היה עולם אחר. שליטה כמעט מלאה על כל תחומי החיים: רעש\שקט, הוצאות חשמל, אירוח, צפייה בטלוויזיה, אוכל וכו'. והכי חשוב- פרטיות מלאה. למי שיכול להרשות לעצמו ולא מרגיש שהוא צריך אנשים סביבו 24 שעות- מומלץ לנסות.
שלא יובן שאני אומר שעדיף להיות לבד ..... כמובן שעדיף שאם יש לך חברה או חבר (לפי סוג המין שלך)...שתגור איתו באותה דירה. זה עדיף מאשר להיות לבד. אבל גם אם אין...אז זה הרבה יותר כיף להיות לבד בדירה משלך..מאשר בחור או בחורה שהבאת משום מקום שיגור איתך באותה דירה שלך.....כשאתה לא יודע מי הוא..מה הוא...מאיפה הוא.....בשיחה של שעה אי אפשר להכיר אף אחד. ובטח שלא להכניס אותו לגור איתך בדירה שאתה מאוד אוהב.... וזה הכי מעורר רחמים כאלה שמנסים להכניס שותף או שותפה לדירה...בידיעה שיתפתח מזה איזה משהו רומנטי......(כאילו..אין לכם חיים?????)...אתם זקוקים "לדירה" בשביל להפיח רוח חיים בתחום הזוגיות שלכם???? צאו למסיבות..לפאבים...להופעות...באוניברסיטה...בבנק....בכל מקום שעולה על דעתכם.....ומיצאו שם אהבה. השותף הוא שותף לדירה!!!...לא שותף לחיים!! כדאי להפנים את זה אז אני מסכים עם H20 כל הכבוד