פעם ראשונה פה בעקבות המלצה של בנות מפורום הריון

[GonnaB40]

פעם ראשונה פה בעקבות המלצה של בנות מפורום הריון

בת 39, הריון שלישי. בבית 2 בנות. ההריון הקודם לא התפתח ונפל בשבוע 10.
ועכשיו, בהריון הזה ממש ממש חרדתית. חוששת מכל דבר, רואה קטסטרופות מכל עבר וגם כל התינוקות בני יומם הסובבים אותי- חוששת אימים להחזיק אותם, למרות שמציעים לי. ואם מחזיקה, מחזירה מהר מאוד.
עם 2 הגדולות שלי, זה לא היה כלל כך.
ילדתי אותן בגיל 31 ו34, והכל היה מצוין ורגוע. תמיד חשבתי שהכל בסדר, וששום דבר גרוע לא יקרה. ופתאום, מאז השנייה, רואה כמה דברים גרועים יכולים לקרות. במשרד שלי נולדה ילדה לאחד העובדים עם מחלה גנטית קשה, אחרת איבדה רחם בלידה, אני עברתי הפלה ועוד ועוד.
החרדות האלה לא משפיעים לי על התפקוד היומיומי, כי אני דוחקת אותן לפינה אפלה כדי שלא ימלאו אותי וישתקו אותי,אבל אני מתה מפחד.
ובייחוד, גם אם התינוק שיצא יהיה בריא והכל בסדר, לא יודעת איךאטפל בו בבית לבד.
מיותר לציין שעם השתיים הגדולות לא היה דבר מכל אלה.
עצותיכן?

 

[ירוק מנטה]

הסיפור של כולנו בהריון הנוכחי....

חרדות אין סופיות כל אחת ורמת ההדחקה שלה. ... אין לי עצה כי אני ממש באותה סירה בהרעון חמישי, אחרי הריון חוץ רחמי והפלה בשבוע 12 שני ילדים בבית שבהריון שלהם הכל היה ורוד. פתאום את מגלה שזה לא תמיד נגמר בתנוק ומאבדת את כל השלווה והאושר הזה הכי חשוב לדעת שאת נורמלית. טבעי שאחרי הפלה מתערער הבטחון שהיה לנו קודם. אני עוברת את ההריון הזה עם תמיכה רגשית זה משאיר אותי שפויה מנסה לשרוד את היום היום ולספור את הזמן מבדיקה לבדיקה. מאחלת לך הריון תקין עם סוף משמח!

 

[כבשה0פועה]

ברוכה המצטרפת, מבינה ללבך

מאוד מבינה ללבך ומזדהה עם הסיטואציה. אני מבוגרת ממך בשנה, ילדתי בגילאים 33 ו-35.5, הכל היה מצוין, ההריונות תקינים, התינוקות בריאים. בשנתיים האחרונות עברתי שתי הפלות בשבועות מוקדמים (~7-8) ובהריון הזה הייתי - בעיקר בשליש הראשון - בפחד גדול מהפלה אבל גם מסיבוכים ושאר צרות. במידה פחותה המשכתי להרגיש כך בשליש השני וגם לא שתפתי כמעט אף אחד בהריון מלבד חברות בודדות עד שהבטן היתה גדולה ובלתי ניתנת להסתרה. בשבוע 31 אני עדיין מוצאת עצמי מסויגת, ומדי פעם עדין מדברת על ההריון בניסוחים שבודאי נשמעים מוזר, 'אם העובר יוולד חי ובריא' וכדומה. מאוד מסויגת. בקיצור - התחושות מוזרות, אבל המציאות מוזרה ומכאן שהתחושות שלך נורמאליות.
שמתי לב שמנית ארבעה הריונות ובהתחלה רשמת הריון שלישי. אשמח לשמוע באיזה שבוע את כעת? כתבת על 'תינוק' - האם את כבר יודעת האם מדובר בבן/בת?
מאחלת לך ולכולנו כאן הריונות תקינים ושלמים, תינוקות בריאים ואת כל הטוב שיש.

 

[GonnaB40]

קצת יותר על הסיפור האישי שלי

היו לי 2 הריונות שנפלו. הריון מחוץ לרחם וההריון הזה. בגלל שההריון מחוץ לרחם הגיע בתקופה שעוד הייתי בשוק מהלידה הראשונה, הייתה לי דווקא הקלה של ממש כשהוא נפל, למעט הטראומה שהייתה יכולה להגרם לבת שלי ולבעלי אם הייתי מתה (והייתי קרובה מאוד לזה).

לעומתו, התקופה שבה היה ההריון שנפל, הייתה תקופה גרועה מאוד בבית. בעלי לא עבד כמה שנים ורמת המתח והריחוק בינינו הייתה בלתי נסבלת. במידה מסוימת אפילו זרות.
ואז קרה ההריון הזה, בגלל חוסר זהירות שלי, ואולי גם כי ידעתי שאחרת לא יקרה הריון (היה לו חשש כלכלי, והוא רצה לדחות).
נכון. לא הייתי בסדר. והגוף שלי ידע את זה. הוא ידע שההריון לא רצוי לשנינו, ולכן גרם לעובר לא להתפתח.
בשבוע 6 הלכתי לראות דופק, ולא היה. אמרו לי לבוא בשבוע הבא. שבוע 7 הלכתי לראות דופק ולא היה. אמרו לי לבוא בעוד שבוע. בשבוע 8 הלכתי ולא היה. ובשבוע 9 כבר אמרו לי לקבוע תור לרופאת הנשים שלי. כל בדיקות הדופק בוצעו כשאני לבד, לראשונה בהריונות שלי, והוא שומר על הבנות בבית.
היא אמרה לי שהיא מתנצלת והפנתה אותי להפלה.
לא רציתי את בעלי בבית החולים. עד כדי כך היינו מרוחקים. והוא גם אמר לי שלא ננסה עכשיו עוד פעם בחנייה של בית החולים בתאריך שקבענו להתחיל לנסות.
ההפלות המוקדמות בתל השומר, מבוצעות במיון יולדות, בחדר הצמוד לחלון אליו מגיעות הנשים בחודש התשיעי עם הבטנים הענקיות להרשם ללידות.
ואני מגיעה עם בטן קטנה ועובר לא מפותח לחדר ליד.
מסבירים לי, והולכים לאולטרסאונד המגלה שתיקה נוראית.
היציאה בחזרה מן האולטרסאונד לחדר הרופא עוברת דרך חלון שחרור ילודים.
הכניסו לי את הציטוטק ושלחו אותי הביתה.
יומים אחר כך, משלא אירעה ההפלה, נאלצתי לעבור את אותו המסלול בין חלון הרישום ללידות שמעבר לקיר הכסאות, לחלון שחרור הילודים בדרך לעוד ציטוטק.
והכי נוראה הייתה הבדידות. לבד בחוויה כשמי שאיתי בבית נמצא שם וזר לי כל כך.
מאז בשנתיים של טיפול זוגי קשה ומעמיק שיפרנו את הזוגיות והתינוק הזה הוא התוצאה. כן יש לי תינוק. אני כבר בשבוע 12+3. זה בן אחרי שתי בנות.
בדופק הראשון, כשהוא אמר שיש דופק, בכיתי. מזל שהיה חושך. ורציתי לצאת משם כמה שיותר מהר. אחר כך לא יכולתי לדבר. רק רציתי להיות לבד. אבל הוא היה שם. עכשיו דווקא אנחנו זוגיים, אבל הזרות מפעם תקפה אותי. הוא ממש נעלב ואמר שזה לא ההריון שלי רק.
וכל הזמן רואה סרטים- לפני השקיפות קראתי על תסמונת דאון, והרופא אמר לי שיש לי סיכוי של 1:135 ללדת ילד כזה, או 1:96 לפי הגיל שלי ולעשות מי שפיר. אמרתי לו - ידעתי. ויצאתי מתה מפחד משם. רואה סרטים על תינוקות שנולדים מתים, קוראת על נגיף הזיקה, גם כאן בפורום כשנכנסתי היום, לא הפסקתי לבכות. הכל כל כך נורא. אבל כאן לפחות יכולה לומר משהו. כולם צועקים עלי למה אני חרדתית. מנסה להדחיק, אבל אולי לא צריך. אולי כאן אפשר. תודה לכן.

 

[בשדרת האיזדרכת]

ברשותך, אפשר להציע ניסוח אחר לסיפור?

ההתמודדות עם אובדן ההריון ובעצם אובדן השליטה והתמימות קשים מאד, ואני מתארת לעצמי שכשהבית לא מרגיש כמו בית, זה בטח קשה יותר. אבל הגוף שלך לא גרם להריון הקודם לא להתפתח, הניסוח הזה מעביר אליך אשמה שחבל כ״כ להרגיש בנוסף לכל הכאב. כשעובר לא מתפתח בשלב מוקדם כ״כ כמעט תמיד מדובר בעובר שלא היה לו סיכוי מההתחלה. ולצערינו המקרים האלו די נפוצים.
כמו שהתקוות והאהבה שלנו לא יכולות לגרום להריון להתקדם בכח, כך גם הכעסים והסטרס שלנו לא יכולים לגרום להפלה.
מאחלת לכולנו הריון תקין ורגוע.

 

[TheWindCriesMary]

וואו, מה שעבר עליך

אני מצטרפת לדבריה של בשדרת האיזדרכת - מה שגרם להפלות היה הטבע, שגורם להפלות אצל המון נשים בשליש הראשון. לא המתח, לא המצב המשפחתי, לא את ולא בעלך.
קשה להתמודד עם זה (כי זה בעצם אומר שאין לנו שליטה על מה שהטבע יחליט לעשות, מחשבה מפחידה לאללה), אבל זו האמת.
ועכשיו גם הרבה יותר ברור למה ההריון מביא עמו כל כך הרבה חרדות ומעורר כאבים מהעבר, ואולי נכון לשתף את הבעל קצת יותר במה שאת עוברת, אולי בעזרת המטפל הזוגי שעזר לכם להגיע למקום הטוב בו אתם נמצאים היום.
&nbsp
וכן, כאן לא צריך להדחיק, כאן אף אחד לא יגער בך או יגלגל עיניים. מקווה שזה יביא עו קצת הקלה.

 

[שירהד1]

מעתיקה לפה את מה שכתבתי בפורום השני-

משתתפת בצערך על שני אובדני ההריון,ומאחלת לך בהצלחה בהריון הנוכחי ושתזכי לסיימו בידיים מלאות.

אין לך מה להאשים עצמך באף אחת מההפלות. כתבת דברים קשים ושאינם נכונים בעליל, ועלולים להיות מסוכנים נפשית לך ולמי שקוראת אותם. כתבת על ההריון שבו הפסיק דופק העובר, שהגוף שלך ידע שההריון לא רצוי לשניכם, ולכן גרם לעובר לא להתפתח. אנא ממך, חיים ומוות ביד הלשון- היזהרי מאמירות מסוכנות שכאלו.
אני חוויתי 7 הפלות, וההריונות היו כולם רצויים ומתוכננים. רוב המקרים של הפסקות הדופק בשליש הראשון נובעים מפגמים קשים כרומוזומאליים של העובר, ובטח ובטח שלא בגלל שהגוף גורם לעובר לא להתפתח בגלל מצב נפשי כזה או אחר או מריבה בין בני הזוג או חוסר רצון של אחד מהם או שניהם בהריון.

חשוב לי מאוד מאוד להבהיר נקודה זו.

אני מקווה שאת ובעלך נמצאים בתקופה טובה יותר, ושתשכילו לתמוך האחד בשנייה ושתצליחו להתגבר על משקעי העבר ולהיות חברי אמת האחד של השנייה.

ומוסיפה עוד משהו- שוב- לגבי בחירת המילים- את בשבוע 12+3. כתבת: "יש לי תינוק". ואני באה ומנסה להגן עלייך, ולדייק, גם במינוחים הרפואיים וגם בשביל הנפש שלך- יש לך פוטנציאל לתינוק. כרגע הוא עובר. עובר בשבוע 12+3.
זה לא תינוק. ויש הבדל.
הלוואי והעובר הקטנצ'יק הזה יתפתח, וההריון ימשיך בצורה תקינה, ותזכו בתינוקי בריא וחמוד.

החרדות הן טבעיות, ולצערי, אין לי ממש עצות בעניין הזה. אני הגעתי כבר לטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון בהריון האחרון (שהסתיים בידיים מלאות)...


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028



שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[TheWindCriesMary]

טוב לראות אותך כאן

עד כמה שיכול להיות טוב בנסיבות האלה

גם פה, יכולה רק להזדהות. אני מתחילה היום את שבוע 17 ברגשות מעורבים.
מצד אחד אני מתה לחגוג את זה שיש לי בת בדרך ולהתענג על שופינג בגדי הריון (עשיתי אתמול, אחרי שהבנתי שכלום לא נסגר עלי באופן שגם יאפשר לי לנשום). מצד שני אני אכולת חרדות: אתמול כאבה לי הבטן, זה בסדר? והיום לא כואב לי כלום ואין לי בחילה, זה בסדר? ואל תדברו איתי על איפה אלד ומה יהיה בחופשת הלידה, אני לא רוצה לפנטז על זה עדיין. ואל תציעו לי לקבוע לקפה כי אני אתחמק, כדי שלא תראו את הבטן ותתרגשו ואני אסחף בהתרגשות איתכם. מי שלא ראה אותי בשבוע האחרון עם הבטן ועוד לא יודע על ההריון גם לא יראה אותי בחודש-חודשיים הקרובים, עד שאתחיל להרגע, ואולי זה יקרה רק אחרי הלידה.
&nbsp
ולגבי הקטסטרופות - הן תמיד היו כאן מסביבנו. תמיד שמענו סיפורים על ילדים שנולדו חולים, על הפלות בשבוע מאוחר, על ממצאים נוראיים שהתגלו בבדיקות... הם פשוט נראו לנו רחוקים מאוד, כאילו קורים על פלנטה אחרת ואף פעם לא יקרו לנו. עד שדבר כזה קרה לנו, ואנחנו מבינות עד כמה הכל שברירי.
אבל לצד הקטסטרופות נולדים גם ילדים בריאים, והרבה. יש לך שתיים כאלה בבית שיזכירו לך את הפעמים בהן הסוף הוא טוב ומתוק.